כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מיושבת בדעתה יוצאת מגדרה

    דברים שכתבתי

    ארכיון

    0

    מניפסט

    17 תגובות   יום שני, 5/3/12, 09:03

    מה עושה אדם שאיבד הכול?

    כספו, משפחתו, ביתו, אולי אף בריאותו?

    איני רוצה לחזור על מאמרו המצוין של גדעון לוי ב'הארץ', או על דבריו של טל ריב כאן, ב'קפה'

    http://cafe.themarker.com/post/2093107/

    אני רוצה להוסיף את הזווית האישית שלי.

    בגיל 25, בשיא נעוריי ותקוותיי, אובחנתי בטרשת נפוצה: מחלה חשוכת מרפא הנמשכת גם היום.

    כיצד אני ממשיכה לא רק לשרוד אלא ליצור, ללמוד, לשמוח ולקוות?

    באופן דומה ליפנים.

    אם ניתן לדמות את מחלתי לצונאמי ששטף את עולמי, החיים העמידו בפניי שאלה מהותית: מי אני?

    נאלצתי להבין שאיני זהה להוני, משפחתי, ביתי וחבריי.

    אני אתקיים גם בלעדיהם.

    יתירה  מכך: אני גם יותר מגופי. הוא זה שחלה, לא אני.

    אמרה זאת יפה חולה אחרת: 'יש לי טרשת נפוצה, אך לה אין אותי'.

    כן, באנגלית זה נשמע יותר טוב...

    אם זה נשמע דומה לויקטור פרנקל ב'האדם מחפש משמעות', הרי שזה לא מפתיע: הייתי סטודנטית לפסיכולוגיה 

    כשאובחנת והכרתי את כתביו.

    גם תורות המזרח השפיעו עלי.

    אצטט כאן מדברי נזיר יפני מן המאה ה-13: 'נדרש אומץ לזנוח את הרדוד ולבקש את העמוק'.

    אכן.

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/3/12 19:43:
      בורכת בכוח שאינו מובן מאליו. ואני חושבת לעתים על הדג שמרים את ראשו מעל המים ואח"כ ממשיך בלהטוטיו. הייתי רוצה להצליח להתרומם, להתנשא, להגיע אל העמוק ולהתרחב. אין הדבר מובן מאליו.
        13/3/12 19:36:
      בורכת בכוח שאינו מובן מאליו. איך מרים הדג את ראשו מעל המים וממשיך בלהטוטיו במים? איך? לעתים, אני רוצה את הסוד, להתעלות, להתרומם, להתנשא מעבר לקושי הרגעי, הרדוד, להגיע אל העמוק ולהתרחב.
        7/3/12 21:44:

      אכן.

        7/3/12 21:43:

      צטט: נגיעות של מים 2012-03-07 19:55:10

      ראוי להערצה.....

      תודה.  

        7/3/12 19:55:
      ראוי להערצה.....
        5/3/12 23:11:

      מחזקת אותך.  נדרש אומץ לחיות את החיים!  בהצלחה.חיוך.

        5/3/12 23:10:
      רוח יתרה
        5/3/12 22:04:

      צטט: keyj 2012-03-05 13:30:19

      לפעמים נותרים ללא מילים לנוכח מילים של אדם כמוך !! מעריצה.

      קייג', תודה.

        5/3/12 21:58:

      צטט: מיס סאנשיין 2012-03-05 21:52:16

      ריגשת אותי מאוד. אמשיך לקרוא. שולחת חיבוק מחזק . :)

      תודה. ברוכה המבקרת בצל בלוגי.

        5/3/12 21:54:

      צטט: את חירותי 2012-03-05 10:34:42

      אישה יקרה! כבר אמרתי לך שאני משתאה לנוכח ההתמודדות שלך בגבורה. מאחלת לך חג שמייח, ככל שאפשר חיבוק, חנה

       תודה. חהכוחחג שמח גם לך! ובעניין הכוח להתמודד, את עצמך לא קוטלת קנים...

        5/3/12 21:52:
      ריגשת אותי מאוד. אמשיך לקרוא. שולחת חיבוק מחזק . :)
        5/3/12 21:48:

      צטט: ...אירית... 2012-03-05 20:03:32

      אכן. ואת נותנת כוח למי שקורא אותך, במילים האלה שלך. תודה.

       אירית, תודה. זו כוונתי ותקוותי.

        5/3/12 21:45:

      צטט: wefi 2012-03-05 19:56:06

      כקורא נאמן אני נהנה גם בפעם השניה מכתיבה טובה וחכמה

       אתה מצליח לטמון את הרמז הדק בתוך מתיקות המחמאה... כן, הקטע כבר הופיע בעבר. תודה על הקשב.

        5/3/12 20:03:
      אכן. ואת נותנת כוח למי שקורא אותך, במילים האלה שלך. תודה.
        5/3/12 19:56:
      כקורא נאמן אני נהנה גם בפעם השניה מכתיבה טובה וחכמה
        5/3/12 13:30:
      לפעמים נותרים ללא מילים לנוכח מילים של אדם כמוך !! מעריצה.
        5/3/12 10:34:
      אישה יקרה! כבר אמרתי לך שאני משתאה לנוכח ההתמודדות שלך בגבורה. מאחלת לך חג שמייח, ככל שאפשר חיבוק, חנה

      פרופיל

      מיושבת בדעתה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין