אמירה זו, בפשטותה, ברורה לכל.

יחד עם זאת, רבים מאיתנו אינם רואים,
כי העבדות איננה רק מצב שהתקיים אי-פעם בעבר,
אלא היא מצב נפשי הרבה יותר עמוק ושרשי,
המתקיים גם בימינו אלה כמעט בכל אדם ואדם.

נכון, זו התבוננות לא כל כך נעימה
ודרושה רמה מסויימת של כנות ואומץ על-מנת להכיר בכך,
אבל מי שמוכן להעמיק ולהתבונן בתוך נפשו -
יגלה שהכוחות המשעבדים אותו רבים ועצומים
ושהסירוב להכיר בכך הוא הסיבה העיקרית
לכך שהתופעה קיימת.

למצב הזה קוראים בעבודה הפנימית 'שינה'.
במיתוס התנכ"י  - זה נקרא מצרים.

ניתן להשתחרר מן העבדות הפנימית הזו
וללמוד כיצד לקיים חיים של ערות.
בכך אני עוסק.

אבל התנאי ההכרחי לכך שאדם יוכל
להשתחרר מן השינה הפנימית
הוא לפחות רגע אחד של התעוררות,
הכרה, כנות ויושר פנימי -
על-מנת שיוולד בו הרצון,
על-מנת שתופיע בו הבחירה - להתעורר.

אז - ניתן לעזור. לכוון. להמשיך את ההתעוררות
לגדל ולחזק אותה, עד שהערות הפנימית תהפוך
למצב של קבע למרכז הווית האדם.

מי שמתרגש ומזדהה עם המשפט של הרייט טאובמן
ראוי שייקח ברצינות את הדברים האלה
בראש ובראשונה לעצמו - כאן ועכשיו.
בהצלחה.