הרהורים
בבלוג שלי אכתוב על הרהורים שמדי פעם חולפים בראשי.
מדי פעם אני מוצאת מקומות חדשים ברשת שאני מחליטה להיכנס אליהם. ככה גם הגעתי למקום הזה.
יש אנשים שהכל פשוט להם. לוחצים על העכבר, מחליפים חלונות, רושמים את השם, שמים תמונה והופ הכל מוכן.
אצלי זה מורכב יותר. בדיוק כמו להכנס לדירה חדשה, שלוקח זמן עד שאני מצליחה לקבל מהקירות ומהחלל את תחושת הבית, כך גם פה לוקח לי זמן להבין מי נגד מי או בשפה שלי כיום: מי בעד מי ומה בעד מה.
אז לפני מספר ימים נרשמתי ומאז אני לא מצליחה להכנס לניק שלי.
אחרי יומיים נרשמתי בניק חדש. אפילו תמונה הצלחתי להכניס.
אני גם עונה כבר על הודעות.
ובאמת מתחילה לחוש פה נוח יותר ויותר.
חג שמח
באהבה
עופרה
פוסטים פופולאריים
-
מודעות עצמית
24/1/08 | 472 צפיות
-
ילד של שבת
1/4/08 | 5029 צפיות
-
הגליל חיכה לי
12/5/10 | 1421 צפיות
-
מדיטציה וצבעים
22/12/07 | 856 צפיות
-
פעם ראשונה
23/12/07 | 693 צפיות
-
מסיבת חתונה
13/7/08 | 844 צפיות
פוסטים אחרונים
- טיפה אחת קטנה 20/2/12
- אלוהים גם היה שם 16/10/10
- התחברות מחדש - תהליך של פעם בחיים 27/7/10
- צעידה 24/5/10
- הגליל חיכה לי 12/5/10
- שבת בחוף פלמחים 2/5/10
הכעס
הוא עזב. היא נותרה עם ארבעה ילדים ובית. לא ידעה לנהל אותו מעבר לכביסה, סירים וחינוך הילדים. בכל ענייני הכספים הוא טיפל. הרגישה חסרת אונים, אבודה. עצובה. פגועה.
הכעס הציף אותה. היא לא ידעה מה לעשות איתו, איך להתמודד איתו. הוא היה כל כך גדול ועצום. משתק. מעכל כל חלקה טובה. מכסה כל נקודת אור. כעס ועוד כעס ועוד כעס. והיא בתוכו והוא בתוכה.
שבועות חלפו, חודשים עברו ויום אחד בלי שום אזהרה הייתה לה הארה. הכעס הוא אנרגיה. היא כל כך כועסת, ואם כעס הוא אנרגיה משמע יש לה המון אנרגיה. הבחירה בידיה מה לעשות איתה. לאט לאט התחילה את האנרגיה לכוון לכיוונים של עשייה, של למידה. הרימה את הראש. התחילה לחקור את החיים. אפילו נהנתה ממעשי ידיה.
יום אחד, כשכבר הפסיקה לקוות , בלי שום הודעה מוקדמת, ביקש לחזור הביתה. חשבה שבוע והסכימה. בסתר ליבה תמיד אהבה אותו, ויש גם ילדים והכסף נגמר. הוא חזר. הכעס חזר איתו. חזק כל כך מאיים מאוד. החליטה להתעלם מהכעס. הקפידה לתקן את מה שנשבר במערכת של זוג, של משפחה מאוחדת. "בכעס אטפל מאוחר יותר", אמרה לעצמה. "הוא כל כך חזק ומאיים, שכרגע איני מסוגלת".
הביטחון שרכשה בזמן הפרידה, היה המתנה הכי יפה וחשובה עבורה. היא למדה כל כך הרבה. החליטה להמשיך ללמוד ולהיות התלמידה של החיים. התחברה לרוחניות. זה מה שנתן לה כוח לסלוח. לנסות לשכוח. נתן לה כלים להתחיל לפרק ולשחרר את הכעס באיטיות, בקצב שלה.
עברו מספר שנים ובבדיקת דם פשוטה גילתה שהכבד פגוע. כבד, לפי מה שלמדה, זה האיבר שמשתייך לכעס. כמו שהפחד הולך לכליות, הכעס הולך לכבד. בדיקה נוספת גילתה שיש לה אבן בכיס המרה.
"כמה כעסתי!" אמרה לעצמה, "הגוף איננו משקר".
באהבה עופרה |
תגובות אחרונות
-
RONISAGIV
בתגובה על NLP לשיפור החיים
-
נ.י.ל.י
בתגובה על קידה שעירה
-
טאקילה
בתגובה על טיפה אחת קטנה
-
נ.י.ל.י
בתגובה על אלוהים גם היה שם
-
.רפאלה.
בתגובה על דבר בתוך דבר
-
רפאלה
בתגובה על לילה לבן
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היי עדנה
הבוקר בצעידת הבוקר, חשבתי על הצורך לנטרל ולהעיף את הכעס.
השאלה ששאלתי את עצמי (וזו לא פעם ראשונה), האם רק להעיף או שצריך להכנס פנימה, לתוך אירועים שגרמו לכעס ושם לעשות את התיקון.
לא הגעתי לתשובה חד משמעית.
באהבה
עופרה
היי שמוליק.
הבאתי נגיעה בנקודה מהחיים.
תמיד יש מה להוסיף ואפשר להכנס יותר לעומק.
בחרתי להביא את הדברים כמו שהם.
ונכון, אתה מכיר אותי ויודע שזה לא כל מה שיש לי לומר.
באהבה
עופרה
תודה חיים על התגובה.
יש דברים שאולי אפשר ללמוד מנסיונם של אחרים.
אבל כנראה שלא בהתנסויות הקשות של החיים.
באהבה
עופרה
תודה לך הדר.
אכן אנחנו גופנפש.
באהבה
עופרה
כתבת נפלא יקירתי...
אנחנו צריכים לנטרל ולהעיף מקירבנו את כל הכעס, הטינה והביקורת, כל מה שמעכב אותנו ולתת מקום רק לדברים הטובים, אלה שמקדמים אותנו, להיכנס.
הרבה בריאות חברה שלי
חיבוק ענק
מתובלת
עופרה!
את שלך אמרת אבל למה להתאפק ?
אני חושב שיש עוד המון מה לכתוב ולהגיד,
אמרת את מה שרצית אבל לא את מה שבליבך
כך אני חושב ,
אולי אני טועה, ?
ואם כן אז ........ס ל י ח ה .......
שמוליק ,
ככה אנחנו גופנפש גופנפש גופנפש.
תודה על הפוסט. מאיר.
היי רחל
אכן, כך. השינוי גורם לנו לחשוב על דרכים חדשות. מעורר מקומות נסתרים.
באהבה
עופרה
לפעמים צריכים להיזרק למים הקרים על מנת לדעת שאנו יכולים לשחות בכוחות עצמנו.