ממעל הם היו שלוש נקודות.הגלים התנפלו על החוף ללא הרף והוא,עמד ,חוטף ולא מחזיר. כמו מפגר.הילד הגדול חפר בחול בור בלי תחתית .הילדה חרצה תעלה מהבור עד לים .כל עיסוק היה מבחינתה רב תועלת.הילד הקטן בהה בקו האופק, מנסה לקבוע למי הוא שייך. לים או לשמיים. בגלגלי עינייו חלפו ענני כבשים כתומים.הבקר שוב דיברנו על המוות. "מה איכפת לך " הוא אמר "יש עולם שני". חקרתי אותו איך מתנהלים הדברים שם והוא אמר , במילותיו ,שזה העתק מדויק של העולם הזה, כלומר הוא יהיה בן 5 ויאכל עוגייה בנגיסות קטנטנות ,בעמדו על הכסא בקצות אצבעותיו ואני לא אהיה מת . גל שהרחיק לכת הרטיב את השלושה עד העצמות וצהלתם קפאה. השבת החורפית האפירה."אמבטיה" צעקה הילדה.הייתה לה דחייה מוגזמת מבוץ .כלב שפותה לשלוף מהים בקבוק ריק חזר לבעליו וניער באחת את פרוותו. אלפי פנינים הסתחררו סביבו .בחורה דקה בבגד שחור ריחפה ליד הסלעים הקשישים ושיחקה עם כלב רוח. היא לא מושגת והוא לא משיג.
רצנו ברחובות השוק בגשם שוטף.איך אתה יודע,שאלתי אותו,שבריצה אתה מתרטב פחות מהליכה?הוא זה חברי שאמר לי שהם התווכחו בקבוץ מה ייאכל בפחות זמן- מצה מרוחה בשוקולד או אותה מצה מקופלת לשניים?. קודם-במסעדה ישבה חבורה שדיברה בקול ובצחוק על אירועים שקרו בעברם.בין הדברים השתרר ההווה בשתיקה עצובה.שאלתי את המלצרית כמה אחוזים ממנה הם תימניים.היא ענתה באנגלית-"מאה אחוזים".
הגשם התדפק על השמשות..אין לך שום מילה טובה להגיד לי כבר הרבה זמן.כך אמרה.קמט העמיק לדעתה במצחה והיה בעיניה לקניון.הוא בישר רעידת אישיות בדרגה של פוקושימה.
"הבאנו לסבתא הקשישה עיתון ",חברי סיפר לי,"כבכל בוקר". היא זכרה שאמש בקרו אצלה חברים מימים רחוקים -אימא ובתה, ערבים מעיר עתיקה."והילדה שלה עדיין בתולה",אמרה הסבתא בת ה-90."והיא הילדה,של חברתי, כבר בת חמישים", "ואז התפרצתי על אשתי בכעס " אמר חברי " את תגרמי לנורית (זו הבת של חברי)להיות כמוה,כמוך.אחת שאין לה סדק בקרח".
בדרך מהים הרכבתי את הילד על כתפיי.נו כבר,אמר,אחרי חצי שעה ,"מתי נגיע? משעמם לי".אספר לך בינתיים סיפור,אמרתי-"פעם אחת היה בארץ קו אדום, והמים לא הפסיקו לטפס עליו ולרדת ממנו.כשהיה לקו הזה קשה מנשוא האנשים נעצבו וכשהוקלו המים האנשים חייכו.יום אחד נעלם הקו האדום.עכשיו אין לנו בארץ קווים אדומים" .ברמזור ניבט אלינו איש קטן ירוק ואדיש.
|