לשכות הקברניטים של ישראל מלאות במשרתים שמוכנים לעשות הכל, כולל עבירות, כדי לרצות את הבוס. הבוקר קוראים בעיתון ציטוטים מדו"ח מבקר המדינה והלב מתפלץ. עד היכן הגענו!

אלוף משנה בצבא מקבל בטלפון שאלה מאזרח מה הרמטכ"ל רוצה, מה מטרתו, כדי שהוא - האזרח! - יפעל להשגתה. והתשובה: רק שגלנט לא ימונה לרמטכ"ל במקומו. זה הכל! אם זה לא ריקבון, מהו ריקבון? כעת גם אהבל כמוני מבין את המשפט האניגמטי של בני גנץ, הרמטכ"ל הנוכחי: " דו"ח המבקר יאוורר את ריח הגויה מן הקריה ".

ואמנם מסתבר ש-"ריח של גויה" קיים בכל מסדרונות השלטון. ואין יאה יותר מן הפתגם העממי, השריר כנראה לנצח, "הדג מסריח מהראש". כי כעת ניתן להבין גם מה עשה נתן הלא חכם בלשכת ראש הממשלה, על ידי מי נשלח לשם, לשם מה ומי הגן עליו אחרי שנתגלה איזה פרט קטן עליו, שצילם תמונות מיניות את אחת מפקידות הלשכה. אם לו מותר לצלם פקידה במצבים מיניים, אז מדוע שאלוף משנה לא יאסוף חומר מרשיע נגד מי שסומן כמחליף של הרמטכ"ל שהגיע לקצה הקדנציה ורוצה להאריכה בשנה נוספת?

קשה לאזרח מן השורה לשים אצבע על מועד תחילת הריקבון בשלטון וכמה זמן הוא מוסתר מעיני הציבור. אך כאשר מעשי "נתן הלא חכם" בלשכת נתניהו ומעשי "אל"מ לוזר" בלשכת גבי אשכנזי הגיעו לידיעת הציבור, מובן בהחלט לא מוזר שגברת אשת ראש הממשלה, צ(ש)רה (לא קטנה) נתניהו מנהלת את המדינה. וברורה בהחלט התופעה המוזרה של וויכוח פומבי רב משתתפים בתקשורת מתי, כיצד, ואם יש צורך אם לאו, במבצע צבאי מסויים.

וזכרוני הרשע נודד אל חבר הכנסת אברהם שפירא עליו השלום שקראו לו בשנות השמונים של המאה הקודמת "מנכ"ל המדינה". הוא היה בעל המפעל "שטיחי כרמל", שהמפלגה החרדית "אגודת ישראל" (מה שהיום "יהדות התורה") שלחה אל הממשלה. והוא היה אז הזנב שקשקש בכלב, מה שהיום עושה מיס פיגי של ביבי.

מי ומתי יציל את ישראל ממרעין בישין אלה? רק אלוהים יודע אבל לא מספר לרב עובדיע.