על בית משפט לדאוג למגורי הילדים עם הפירוד בין ההורים

עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בדיני משפחה גישור וגירושין

מנהלת פורום גירושין ודיני משפחה באתר וואלה!

בעלים ומנהלת של אתר gerushin.co.il

טובת הילד בדרך כלל הינה להישאר במקום אליו הוא רגיל

פסק דין חדש (ינואר 2012) מפי כב' השופט כהן, סגן נשיא מחוז המרכז, בתמ"ש 33859-04-10 מעניק חשיבות יתירה לאי מניעת שינויים נוספים לילדים שהוריהם התגרשו, מעבר לשינוי מהותי זה של פירוק התא המשפחתי, ומעדיף על פני כל פתרון אחר, חלוקת רכוש, כך שהילדים יישארו בבית אליו הורגלו.

השילוב של סעיף 6 (א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג -1973 וסעיף 40 לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969 מורה לבית המשפט לענייני משפחה, לעכב את מכירת הנכס המשפחתי כל עוד לא וידא בית המשפט כי קיים הסדר מגורים נאות לילדים.

בסעיפים 6 (ג) (ד) לחוק יחסי ממון, העוסקים באופן מימוש איזון המשאבים כלל המחוקק (בתיקון 4 לחוק), שיקולים הנוגעים לטובתם של קטינים במסגרת חלוקת הרכוש ואיזון המשאבים בין הוריהם באופן שאחד מיני מספר פרמטרים יהיה מיעוט הפגיעה בילדי בני הזוג וברווחתם.

לדעתו של כב' השופט כהן פרשנות ראויה של האמור בסעיף זה תוביל לכך כי בעת עריכת איזון המשאבים יש ליתן עדיפות לדרך חלוקה קניינית אשר תשייך לבסוף את דירת מגוריהם של הקטינים לחלקו של ההורה המשמורן במסת הרכוש המשותף - וזאת כמובן באותם מקרים בהם מאפשרת זאת מסת הרכוש המשותף של הצדדים, וכמובן, מבלי לפגוע בזכויותיו של ההורה האחר במסגרת איזון המשאבים הנערך בין בני הזוג.

פתרון כזה הינו אפשרי כאשר לתא משפחתי אחד יש שני נכסי מקרקעין ויותר, או כאשר נכס המגורים אינו הנכס היחידי ויש כספים וחסכונות באפיקים שונים בשיעור נכבד.

לפי השקפת עולמו של כב' השופט כהן גירושין בין בני זוג שהינם הורים לילדים רכים בשנים מובילים לפגיעות רגשיות קשות בנפשם של הילדים.

" עזיבתו של אחד ההורים (בדרך כלל האב) את בית המגורים המשותף יוצרת לעיתים קרובות אוירת – נכאים מלווה בכאב ובאבדן בטחון. עקירת הילדים מבית מגוריהם לעת – הזאת, מוסיפה מכה על פצע ומגדילה לאין שיעור את הנזקים הנגרמים לנפשם הרכה. חבריהם של ילדים קטנים הינם הילדים המתגוררים באותה כניסה, באותו בניין ובאותו רחוב. אין ברשותם של ילדים את הניידות של עולם המבוגרים, המאפשרת כניסה למכונית ונסיעה לחברים בשכונה מרוחקת, או בעיר סמוכה. כל סממן של שגרת חיים הנמשך לאחר הפרדת מגורי ההורים עשוי לתרום להקטנת החרדות, להקטנת אובדן הביטחון, וממילא, להקטנת הפגיעה ברווחתם הנפשית של הקטינים. ילד שואב את בטחונו מהצל המוכר שמטיל הוילון בחדרו לעת ערב על קיר חדרו ומהצליל המוכר של חריקת דלת בית מגוריו בעת פתיחתה. שינוי כפוי של מקום המגורים בנסיבות של גירושי הורים מהווה לפיכך "תרומה" מכאיבה נוספת לערעור שלוות קיומו של הקטין הנגרמת ממילא בשל העדרו של אחד ההורים".

יש אם כן – לדידו של בית המשפט - לייחס חשיבות וליתן משקל לצורך של ילדים למשפחות גרושות ביציבות הבאה לידי ביטוי, בין היתר, בהמשך המגורים בדירה בה התגוררו טרם פרוץ המשבר, המשך השהות ובילוי הזמן בסביבת המגורים המוכרת, המשך הלימודים במוסד – החינוכי בו שהו עד לפרוץ המשבר, בחברת ילדים גננות ומורים מוכרים.

אין כוונת פסק הדין ליצור מצב חד צדדי בו אם וילדים ישארו בבית המגורים לאורך שנים, אם זהו הנכס היחידי, והאב מתנגד לכך ועומד על פירוק השיתוף. בית המשפט גם אינו יכול להכריח אב להוון מראש את הזכויות הפנסיוניות/הסוציאליות - כנגד חלקו בבית וגם אין בכוונת בית המשפט לכפות על האב להוון את המדור ו/או את המזונות.

הליך כזה עשוי ליצור פגיעה ביכולתו של האב לשקם את חייו כלכלית, שכן פתרון כזה עשוי לגרום לו לצאת חסר כל מהנישואין גם אם יש לו מחצית הזכויות בנכס, אולם כאשר קיימת אופציה אחרת, ובאמצעות איזון משאבים כולל – אפשר להשאיר את האם והילדים בבית המוכר והידוע – בית משפט תמיד יעדיף פתרון כזה על פני פתרון אחר.