♦ באיזו ארץ בעולם יש חוק המחייב את האזרחים לחייך רוב הזמן? איפה העתקה במבחנים נחשבת עבירה על החוק שדינה מאסר בפועל? היכן נהיגה במכונית מלוכלכת עלולה להסתיים בקנס של מאה דולר? היכן אסור ללכת ברחוב עם גביע גלידה בתוך הכיס ואיפה אסור לדרוך על כסף? ואחרי כל זה מערכת החוק המשימה עצמה לקלס ולצחוק מצפה שיתייחסו אליה ברצינות. האם הייתם מאמינים שבישראל יש מקומות בהן הרכיבה על אופניים מותנית במבחן רישוי ושראש הרשות יכול לגייס את התושבים לשמור חינם על  העירייה? ♦

יושב לו המחוקק ברגע של השראה ושיממון עצמי ומחליט לחטט לאנשים בהרגלי אכילה, נמנום ואפילו החיוך שלהם. להתערב להם באופן הכי בוטה בצורת אחזקת הגלידה שלהם ולחייב אותם בתרומות הזויות למדינה, שכל קשר בינן לבין דאגה לשלום הציבור, הסביבה והמדינה בה הם חיים, מנותק לחלוטין מהפריבילגיה המשפטית שהוא מתיימר לקחת.

המנמנם ישלם

אין ספק, היצירתיות של מערכת המשפט העולמית יכלה לחולל מהפיכות גדולות, אם הייתה מתרכזת בפרויקטים מהותיים, שלא ייכנסו לצלחת, לתחביבים ולהרגלי הפנאי של נתיניה. קשה להאמין שבמאה העשרים משתמרים חוקים אנכרוניסטיים שמקומם בימי הביניים, ושעדיין מסוגלים לצאת לאוויר העולם חוקים חסרי תכלית שאין להם כל מטרה או ערך בסיסי. במקומות בהם יש לחוק ערך עליון וההמונים מתייחסים אליו כאל משהו מקודש, קשה במיוחד "לאכול" את החוקים המגוחכים ולהמשיך להתייחס ברצינות לאלו שמנווטים אותם.

קחו למשל את החוק הקיים במערב וירג´יניה האוסר על נוסעים לנמנם ברכבת. לא מוזכר מה העונש של מי שייתפס עם חצי עין סגורה וגם אין נימוק לחובה להגיע ערניים לנסיעה. האם העילה היא בטיחותית, כדי שהנוסעים יספיקו להימלט בעת שריפה או תאונה או כדי שלא יחטפו מכות תוך כדי טלטולי הדרך? או שמושלי המדינה סתם מעוניינים לשמור על צביון הנסיעה בעיניים פקוחות ומתפעלות מהנופים החולפים?

שיניים תותבות רק באישור הבעל

באותה מידה מעלה חיוך החוק האיטלקי שמונהג בעיר מילאן כבר עשרות בשנים. החיוך אגב הוא חובה כי זה מהות החוק המשונה, שמאלץ את כל התושבים לחייך רוב הזמן. קשה אפילו יותר מלשמור על עיניים פתוחות כשממש עייפים. בהתחשב בכך שרוב הזמן לא בדיוק מתעורר בנו יצר החיוך, הרי שמדובר בדרישה מלאכותית החודרת בבוטות לפרטיות. החוק אמנם מתחשב ברגעים מדוכדכים במיוחד ומתיר לתושבים לא לחייך בזמן הלוויות ובביקורים בבתי חולים. בכל שאר המצבים חובה למתוח את השפתיים ומי שלא מצליח שיתאמן ויתרגל!

אם לאיטלקים יש כוונות טובות לשמר את המוראל הלאומי על מצב חיוך תמידי, הרי שחוקים אבסורדיים אחרים מייצרים אנטגוניזם מוחלט. בתאילנד אוסר החוק לדרוך על שטרות כסף והמחאות שיוצרו על ידי המדינה. גם אם הכסף עף ברוח או נשמט מהיד, אסור בשום פנים ובאף ואריאציה לנסות לעוצרו תוך כדי דריכה ואפשר להסתבך קשות עם החוק בשל הזלזול "הבוטה". הכבוד אל הכסף כנראה עולה על הכבוד לבריות, אין נימוק משכנע אחר.

גם בוונציה יש משחקי כבוד וכל הגונדולות חייבות להיצבע בשחור, אלא אם הן שייכות לקצין בכיר. זה כאין וכאפס לעומת החוק הקיים במדינת ורמונט בארה"ב, שנכנס לקטגוריה פורימית מובהקת. החוק אוסר על נשים להרכיב שיניים תותבות בלי אישור בכתב של בעליהן. מהדורת אחשורוש-ושתי בגרסה עכשווית לתת יקר לבעליהן גם על חשבון שיניהן? רוצים עוד? באוקלהומה אסור לנגוס המבורגר של מישהו אחר (וופלה ולחם כן?), באלבמה אסור לשים מלח על פסי רכבת (וסוכר כן?), בנברסקה אסור לנסוע עם אופניים לתוך בריכה (ולתוך הים כן?) בהארטפורד אסור לשתות בירה מתוך דלי (ופטל כן?), בבריטניה אסור למות בתוך בניין הפרלמנט הבריטי (מי שמרגיש רע שידאג לגרור עצמו החוצה בזמן...) ובמחוז פרובידנס ברוד איילנד אסור לבעלי חנויות למכור מברשת שיניים ומשחת שיניים לאותו לקוח ביום ראשון (העיקר שביום שני כן...).

אכלת מסטיק? שלם 100 דולר

חוקים רבים נולדו סביב ההיגיינה הציבורית וניקיון החוצות. גם אם הם מייצרים תחושה של אי נוחות בעבור המחוקק, שהלך רחוק מדי, כולם מודים שיש להם תרומה לא רעה על הסביבה. בסינגפור יש סיכוי סביר להיזרק לכלא בעוון השלכת עטיפת נייר ברחוב, שקית או כל לכלוך אחר. החוק הסינגפורי אוסר לייבא, למכור ובעיקר ללעוס מסטיק. תייר שילעס בתמימות מסטיק ברחוב הסינגפורי עלול לקבל דו"ח של 100 דולר ולא יעזרו תירוצים של "לא ידעתי" ו"לא היה לי משהו אחר לאכול". הנימוסים וההליכות הם לאו דווקא אלו שהטרידו את ראשי המדינה אלא הלכלוך שיצרו שיירי המסטיקים הדביקים, אותם מצאו תחת כסאות, שולחנות, מדרכות וכבישים. הסינגפורים גם מסוגלים לתת קנס של מאה דולר למי שלא מוריד את המים אחרי שימוש בשירותים ציבוריים. אם הדאגה לניקיון אינה בראש מעיניו של מישהו, אולי הדאגה לכיס תגרום לו לשנות הרגלים.

באלבמה לא חוקי להעיף פסולת מן האף כנגד כיוון הרוח ובמוסקבה, שהיא אחת הערים הנקיות במזרח אירופה, גם הרכב הפרטי נחשב רכוש ציבורי, עד כדי כך שהחוק אוסר לנסוע ברכב מלוכלך. מי שנתפס ברכב מבולגן שעושה בושות לעיר נחשב כאילו זלזל בה ולכן ישלם קנס של 100 דולר! האזרחים יודעים שכדאי להם לקרצף בראש ובראשונה את הרכב מבחוץ, שכן גם רכב מזוהם מבחוץ עלול להיות עילה לקנס. מי שלא רוצה שהפיזור מבפנים יזעק למרחוק, מקפיד לפחות שה"מעטפת" לא תהווה ממצא מרשיע לאנדרלמוסיה השוררת בפנים.

מאסר בגלל פרצופים מצחיקים לכלב

מעניין כמה מקום תופסים בעלי החיים בראשם של המושכים בחוקים. הדאגה לגורלם לפעמים באה על חשבון הדאגה לאלו שמחזיקים בהם. חלק מהחוקים כה מבדחים עד שמרתק לדעת למה התכוון המחוקק כשהגה אותם. האם לשעשע את הבריות או את עצמו? מי יודע אם זה שהגה את החוק האוסר על תושבי אוהיו לגרום לדג להשתכר לא היה שיכור בעצמו באותם רגעים, או אם הבריטי, שהמציא את החוק המחייב בעלי כלבים ששוטר ביקש מהם להשתיק את נביחותיהם לעשות זאת מיידית, היה מאוזן לחלוטין אותה שעה. וזו רק המנה הראשונה. במיאמי למשל שומרים מאד על כבוד בעלי החיים ודואגים שלא ייפגעו חלילה. לכן אוסרים בכל איסור לחקות אותם, באוקלהומה חוששים לליבו הרגיש של הכלב ואוסרים על הבעלים לעשות פרצופים מצחיקים לכלב שלהם. מי שמקל ראש בהוראה התמוהה עלול למצוא עצמו מאחורי הסורגים בכלא אמיתי ובלי הכלב. הזויה יותר ההוראה התופסת בעיירה אינטרנשיונל פולס שבמינסוטה המחייבת את אדוני הכלב לשמור עליו לבל ירדוף אחרי חתולים במעלה עמוד הטלפון. אם הוא לא מצליח המרדף הזה יעלה לו בקנס רציני.

הממלכה הבריטית קבעה: בוגד מי שמדביק את הבול הפוך

חוקים נטולי בסיס והגיון נוספים שנסבים סביב בע"ח אפשר למצוא במסות לא רציונאליות: באיידהו אסור לדוג כשרוכבים על גמל, באריזונה אסור להכריח חמור לישון באמבטיה, בניו אורלינס אסור לקשור תנינים לעצים על גדות נהרות גדולים, בניו יורק אסור ללטף תוכי אם לא מכירים את בעליו, בעיר בולדר שבקולורדו אסור להרוג ציפורים בתוך גבולות העיר וזה טוב. מצד אחד אסור לגדל חיות (גם לא רע) ומצד שני חובה לדאוג להן (שזה כבר יותר מלחיץ...). בקליפורניה אסור בשיא הרצינות לצוד עשים תחת פנס רחוב, בעיר ציון באילינוי דואגים מאד לבריאות בעלי החיים ולכן אוסרים על בעליהן להציע להם סיגרים (יש מישהו שמציע?), בטנסי אסור לירות באף חיה מתוך רכב נוסע, פרט ללווייתן ובדנמרק הסוס קודם לכל, עד כדי כך שאם בעל כרכרה רוצה לעקוף עם סוסו רכב כלשהו ומרגיש שלסוס לא נוח עם זה מחויב הנהג לעצור. אם זה לא עוזר הוא חייב לעצור את הרכב המטריד.

הבריטים אחראים ללא מעט חוקים משונים, כמו זה שקובע שאם ייתפס לוויתן מת בחופי המדינה הוא רכוש בלעדי של הממלכה. החלוקה גם היא נקבעה ע"י המחוקק. הראש של הלוויתן שייך למלך והזנב הוא רכושה הבלעדי של המלכה. בית המלוכה נהנה מעוד פריבילגיות. עפ"י החוק, ספינות חיל הים המלכותי בבריטניה העוגנות בלונדון חייבות לתת חבית רום אחת למשמר המלוכה. הקנאות הזו באה לביטוי בעוד חוק מעוות לפיו עצם הדבקת בול הנושא את סמל המלוכה הבריטי בצורה הפוכה נחשבת מעשה בגידה!

בית המשפט קבע: החפרפרות ייענשו בגלות מהמדינה

במקביל יש מדינות שאינן מהססות להעמיד לדין בע"ח סוררים. אם כבר חוק, שיהיה הוגן לכל הצדדים. ב-1983 נעצר כלב בסביליה בספרד משום שנהג לחטוף שקיות עמוסות מצרכים מאנשים שעשו קניות (מעניין כמה שנות מאסר הוא קיבל). אבל רוב המקרים שייכים לשחר ההיסטוריה. כך למשל, האשים בית המשפט בבזל בשווייץ ב-1471 תרנגול, שנטען ע"י עדי ראייה רציניים כי ראו אותו מטיל ביצה, ולכן הוא נשרף על המוקד בטענה שמדובר ב"שטן בתחפושת". גם האיטלקים ביישו בעיקר את עצמם כשהתעקשו ב-1519 לקרוא קבוצת חפרפרות לסדר בגלל אשמה חמורה של פגיעה ביבולים. הבעיה הייתה שהאשמים הסתתרו היטב וכל החיפושים אחריהם הסתיימו בכישלון. עקב כך, בית המשפט גזר עליהם שלא בפניהם גלות מהמדינה.

המקום היחידי בו יש חוק אנטי בע"ח זה בוונציה. מי שנמס ליבו מול מאות היונים המתגודדות בכיכר סט. מרקס ומרגיש צורך לספק להן את המנה היומית, מסתכן בקנס כספי גבוה. היונים, שהפכו מטרד של ממש עקב הלכלוך שהן מותירות על כל מרפסת, מודרות מהעיר והאכלתן נחשבת עבירה חמורה על החוק, שיכולה לעלות עד 600 דולרים.

אכלת סנדוויץ´ ברחוב? שלם קנס

חלק מהחוקים התקדימיים היינו מקבלים בזרועות פתוחות, למשל חוק העזר העירוני בוונציה האוסר על אכילת סנדוויץ´ במקום פתוח שאינו מסעדה או דוכן (מי שאוכל ברחוב מסתכן בקנס כספי — לא פחות!), החוק מבנגלדש האוסר על תלמידים בביה"ס לרמות במבחנים, עד כדי כך שהוא מתיר לכלוא תלמידים מגיל 15 אם ייתפסו, החוק המיושן השוויצרי שבעבר אסר על טריקת דלתות מכוניות או החוק שהמציאו בדנמרק לפיו אסור להתניע רכב בלי לבדוק שאין ילדים הישנים תחתיו. חוק בטיחותי בעליל אך לא מוזר מספיק מול החוק האמריקני הנוהג באלבאמה, שם אוסרים על הנהגים להפעיל כלי רכב כשעיניהם מכוסות, כאילו מדובר בתחביב שרק קנס אמור לעצור אותו. הגרמנים הידועים בנוקשות בלתי מתפשרת מפעילים בדרכים חוקי בטיחות שלא מזיק לאמץ. כך למשל, רכב העוצר באוטוסטראדה באוטובאן, כי נגמר לו הדלק, בעליו מקבל אוטומטית קנס כספי על העצירה. אם הנהג ניסה לצאת מהרכב וללכת בשוליים כדי להגיע לתחנת הדלק הקרובה, הוא מסתכן בקנס נוסף של כמאה דולר בגלל הסיכון הכפול. בסאן סלבדור נלחמים בשיכורים ע"י חוק אגרסיבי במיוחד המתיר להעניק עונש מוות של כיתת יורים לכל נהג שיכור.

בתאילנד ובעיר הספרדית גרנדה יש חוקים המחייבים תיירים בלבוש מהוגן ומי שלא מקפיד על כך מסתכן במקרה הטוב בקנס של עד מאה באהט (כעשרה דולר) בתאילנד ובמקרה הגרוע בקנס של עד 270 דולר בספרד. בבורמה יש חוק האוסר גישה למחשב שלא מצונזר ע"י הצבא. כל מי שברשותו מודם המחובר למקור חיצוני מסתכן במאסר.

איפה אסור לטלטל חביות בשעות המנוחה?

החוקים הכי אבסורדיים שמצאנו הם זה מקנטקי האוסר ללכת ברחוב עם גביע גלידה בתוך הכיס (מישהו דואג שוב לניקיון העיר? או אולי הפעם לאם שתתייגע בקרצוף המעיק?), זה מהעיירה צ´יקו שבקליפורניה המטיל קנס של 500 דולרים על מי שמפעיל פצצה גרעינית בתחומי העירייה (כל האזורים מותרים להפצצה, רק אל תגעו בעירייה בבקשה...), זה מוושינגטון האוסר להתחזות לילד עם הורים עשירים (גם על הדמיונות של ילדים יכול החוק להשפיע?...) ובעיקר ההוא מטקסס המחייב פושעים לתת בע"פ או בכתב התראה של 24 שעות לנפגעים על פשע שהם עומדים לבצע!

חשבתם שנשאיר אתכם בלי צימוקים מקומיים? הישראלים אולי לא פוריים כמו הבריטים והאמריקאים המתחרים ביניהם על המצאת החוק שתשבור שיאים חדשים, אבל גם הם לא יושבים בחיבוק ידיים מושלם. מספר חוקים שהופתענו לגלות שהם קיימים בישראל: בקריית מוצקין אסור להפעיל אורות חזקים או להשמיע קולות רועשים במהלך סוף השבוע, בחיפה יש חוק האוסר להביא דובים לים (ולמרות שבזמנו, כשהפגינו התושבים מול העירייה נגד החוק, טענו שאין לו משמעות, הוא עדיין מופיע בספר החוקים העירוני) ובפתח תקווה יש חוק הקובע איסור לטלטל חביות או מכלי מתכת בשעות המנוחה (הקנס הקבוע עומד על 600 שקל. אם טלטול החבית נמשך מספר ימים משלמים עוד 24 שקל לכל יום!!) וחוק המאפשר לעירייה לזמן כל תושב בתחום שיפוטה לשמור על העירייה (התושבים שיימצאו מתאימים יישלחו לבדיקות רפואיות לשם קביעת כושר לשמירה). בנוסף, מחייבים רוכבי אופניים ברישיון בר תוקף מאת ראש העירייה או רשות מקומית אחרת ואף דורשים מהרוכבים לעבור מבחני רישוי המאשרים שהאופניים עליהם מבוקש הרישיון נבדקו, כולל אם הם מצוידים בפנס קדמי, במעצורים תקינים ובפעמון.

כשהצחוק פוגע ברצינות

הצחוק הגדול מהחוק המתעתע בכולנו הוא שברוב המקרים קשה לאכוף אותו. בלונדון למשל אסור למי שחולה במגפה כלשהי לעצור מונית, אבל לעולם א"א להוכיח אלו נוסעים הערימו על איזה נהגים (שאולי גם הם הגיעו חולים לעבודה...). כמו"כ, נהגי לונדון מסתבכים עם החוק אם הסיעו בטעות כלב נגוע בכלבת (ומי יספר על כך? הכלב?). גם בישראל לא נמצא השופט שישלח לחודש מאסר בעל מלון או אכסניה שלא הציג בלילות פנס בחצרו לפי דרישות חוק העונשין, ולא כל שכן שישלח לכלא עד 3 חודשים אדם שסרב לקבל מטבע כלשהו, למרות שהחוק מאפשר זאת. זו גם הנחמה של כולם שאפשר לצפצף על החוקים המוזרים, כי אין שופט שבאמת יתאמץ להרשיע אודותם...

מצד שני, הציבור שלנו, שנכווה שוב ושוב מחוקים מגמתיים, אינטרסנטיים וחד צדדיים בידי מערכת שיפוט הנוטה לצד אחד של המתרס, מכיר היטב כמה רציני יכול להיות חוק מצחיק ואבסורדי העושה עוול למישהו כדי להגדיל מישהו אחר. משום כך גם בצחוק הגדול יש משהו רציני מאד היכול לאמלל אנשים, ומי שמשתמש במערכת המשפט כדי להמציא בדיחות אומללות על חשבון אנשים שהוא שולט עליהם, רק עוזר לאלו שרואים בו בדיחה מהלכת, להוכיח כמה הוא כזה.