שלום רב חמודה!

בהיותי טרוד בכמה עניינים, הגעתי בחצות לכתיבת מכתב זה. אורח חיי הוא כך, במידה שהנני נרתם לפעולה מסוימת, הרי יש הכרח לשאת בה תוך מאמצים פיסיים רבים. ואחרי עבודת יום אימונים בשדה, בגשם ובבוץ, היה עליי להקדיש את הערב לעניינים דחופים. ומכיוון שמחר עליי ללכת מסע ארוך, תסלחי לי באם אקצר.

ניסיתי אתמול במקצת לעמוד על הדברים שנגעת במכתבך, ונראה לי שלא מיציתים עד תום. מתהלך אני בהרגשה קשה מאד ביחס למתהווה אצלך. ויש לי יסוד רב לתבוע ממך היאזרות כוחות עמידה לתקופה הקרובה. והרביתי על זה לשוחח איתך. ברצוני שתמסרי לי על התפתחות הדברים ביחס לעבודה. באיזה מידה הגבת ופעלת לשם הבטחת סידורך המתאים. זוהי לדעתי הנקודה המרכזית אשר בה עליך לרכז את מחשבתך. ותוך עמידה איתנה על זכויותיך, בטוחני שתנצחי את המכשולים.

ואצלי, מידת האינטנסיביות של החיים גוברת והולכת, ומרגיש אני את חלקי בהתהוותם של דברים, הן במאמץ רעיוני, ומעשי. ונושם אני את מהותם של הדברים המעלים בי כוחות חיים. וטעם רב בהם. לא אפרש לך במה המדובר... לצערי אני גוזל הרבה ממנוחתי ומסיפוק צרכיי התרבותיים. קשה ליישב את המרחק בין צרכי הפרט והכלל. וכאן אני עוד לא סיכמתי לי באופן סופי כיצד לעשות חלוקת זמנים רציונאלית. יתכן שבמרוצת הימים כשיוסדרו החיים הארגוניים אכנס למסלול נורמלי של חיים.

הרי לך לקט של סיכום מקוטע של עניינים המעסיקים אותי בימים אלה.

ואסיים, בביטחון שלא תכעסי עלי, ביודעך את מצבי לאשורו.

היי בריאה חמודה, ואבטיחך מחר לכסות את החסר במכתב זה.

ד"ש לכולם,

שלך בשפע אהבה ונשיקות רבות,

שמואליק