מדורי הספורט מהיום מלאים בתיאורי השתוללות אוהדי "הפועל" בדרבי התל אביבי . מה שמזכיר לי נשכחות מן העבר.שרשמתי לפני שנים רבות והרי הפוסט לעיונכם

התנצחות קפיטנים עלי העיקה

ובמוחי מחשבה הבליחה הבזיקה

העבירה אותי לאחור על כורחי

למראות העבר שחלפו במוחי

לחודורוב ,שייע יוסקה ואלי

מתניה, מנצל ,אמר, ישראלי.

עם קהל אוהד שעודד הקבוצות,

בעת שהיו מעט לחוצות.

היום ביציעים תשמע צעקות

קללות עלבונות איומים וזעקות.

עידוד בנוסח של אז הוא נדיר,

בשל כך רגלי ממגרשים אדיר.

בעיה העולה ברמז עדין,

ואין מי שיתן עליה הדין.

עתונות פורצת כל שער חסום,

בשילהוב הצופים בשם הפרסום.

תמיד לפני תחרות מרכזית,

רוח צהובה חולפת תזזית.

בשל פרסום איבה בתקשורת,

ללא אחריות בפזיזות בלי בקורת.

פרסומים מלהיטי אוירה ושדופים,

כביכול כדי למשוך עוד צופים.

הנהלות אגודות בהגוי מתחסד

להן הרווח כולו בהפסד.

בשל ההבדל הקטן והשוני,

הם מרחיקים שניים כמוני.

על כל צופה נוסף שנמשך,

בשל פרסום תוקפני בלי חשך.

זו אולי הסיבה ליציעים הריקים,

כי צופים כמוני מייד מתנתקים.

ומוצאים אתגר שונה לבלות,

כתחליף לשהות בין איומים וקללות.

הבהרה. השמות המועלים  בפוסט הם של שחקני עבר ישראליים שההגינות שימשה נר לרגליהם להוציא בודדים כמו מוצי לאון וגדעון טיש שהיו בזמנם כסחנים  ידועים .אני עצמי שיחקתי בהפועל טבריה האגדית .שעלתה תוך שלוש שנים .עד לליגה הבכירה אז. ואף סיימה את הליגה במקום השני ,בליגה העליונה..לפחות ניפטרנו משיטת החצי חצי ששלטה בכיפה על פיה שיחקו חמישה שחקנים מהפועל, וחמישה ממכבי ,והשוער היה חודורוב יעקב הגדול מהפועל ומחליפו היה בנדרסקי ממכבי ..בנקודה זו היתקדמנו מעט ושחקני נבחרת ניכלללים גם מקבוצות הפריפריה..