Space and light and order. Those are the things that men need just as much as they need bread or a place to sleep. (Le Corbusier)

לה קורבוזייה, האדריכל השוויצרי שהניח את יסודות התפיסה האדריכלית המודרנית, התייחס לתכנון המבנה האדריכלי שנותן מענה לעיצוב החלל, לתאורה ולסדר, כאל מצרך בסיסי, כמו לחם, מקום לישון ושינה. אבל נשאלת השאלה כיצד רדוקציה טהרנית זו נבחנת ונבדקת בהקשרים של שינויים תרבותיים וחברתיים. שהרי גם עצם ההגדרה של 'מהו צורך בסיסי', כאשר מתנתקים מתנאי הישרדות פשוטים, היא תלוית זמן, מקום ומיצוב סוציו-אקונומי. שאלה זו מתחברת היטב לאלה המתעוררות בנוגע למהו שיווק טוב. האם שיווק טוב יודע לזהות צרכים ולתת להם מענה, או האם שיווק טוב יוצר מושאי תשוקה שהופכים ותגלגלים והופכים לצורך, שנדמה לפתע 'טבעי'.

מן הסתם, תשובה חד חד ערכית איננה אפשרית. אולם, מהתבוננות על התפתחות תחום הבנייה ודרך ההתייחסות לחלל הפנים בישראל לאורך השנים, ניתן לבחון כיצד חברה העוברת, במהירות יחסית, מתנאי הישרדות לחברת שפע, יוצרת הן ציפיות והן צרכים חדשים.

בשנות החמישים, בתקופת העלייה הגדולה והקמת המדינה, הצורך בבנייה מהירה של מקומות מגורים לאוכלוסייה מתרחבת במהירות יצרה מציאות של בנייה בהיקפים עצומים, יחסית לגודלה ויכולותיה של המדינה, אשר נועדו לתת מענה 'הישרדותי' ומידי לאוכלוסייה. לעולים החדשים, הן אלה שהגיעו מארצות ערב והן אלה שהגיעו מארצות אירופה שלאחר השואה, לא היו 'צרכים' מורכבים ושיכונים אלה, על דירותיהן הקטנות, נתנו מענה מושלם. חשוב לזכור שהמודל המיוחד שמציגה מדינת ישראל, במסגרתו מסגרות מדיניות, חברתיות וכלכליות התפתחו עשרות רבות של שנים, עוד טרם ההכרזה הפורמלית על קום המדינה, יצרו מצב שנוצר פער גדול מאוד בין התושבים הוותיקים לבין התושבים החדשים. לתושבים הוותיקים העירוניים, אלא שביססו את מעמד הביניים והבורגנות, אלא שהגיעו עוד טרם מלחמת העולם השנייה, היו בהחלט צרכים מסוג שונה. בתל אביב, מאז הקמתה, היו אזורי יוקרה, בתי מידות ובתי דירות מרווחות. מאחר ומדובר על אזור הגירה, עירוב של סגנונות, הוא, כנראה המאפיין הבולט של הבנייה בתקופה זו, עירוב שכלל גם חיקוי של בתי המידות של האוכלוסייה הערבית. במאמר מוסגר ראוי להזכיר שבאותה תקופה, בקיבוצים ומושבים הצרכים והביטוי שלהם בתחום הבנייה היה שונה לחלוטין. שם, הן סיבות אידיאולוגיות מגוונות, שאחת מהן באה לידי ביטוי בבתי הילדים בקיבוצים, הדירות היו קטנות אף יותר מדירות השיכון העירוניות של תחילת שנות החמישים.

מעבר לגודלה הקטן של דירת השיכון (כ- 40-50 מ"ר) ניתן לבחון מספר מאפיינים נוספים: איכות הבנייה, מספר החדרים (באורח סטנדרטי בין שניים לשלושה), חדר רחצה ושירותים אחד, הול בכניסה, מטבח סגור. בחלוף כעשרים שנה ניתן כבר לראות דירות מעט יותר גדולות (כ- 80-90 מ"ר), דירות שני חדרים כמעט נעלמות לחלוטין והסטנדרט הופך להיות דירות שלושה חדרים, איכות הבנייה משתפרת, ההול בכניסה נעלם, המטבח נפתח למחצה. אגב, זו גם התקופה שתריסי האזבסט מחליפים את מקומם בהדרגה לתריסי פלסטיק, מה שנחשב אז לפאר היצירה והתחכום.

כעשר שנים נוספות, במהלך שנות השמונים ותחילת התשעים, חולפות, המשק הכלכלי עובר בהדרגה למשק חופשי יותר, מנגינות של הפרטה כבר באוויר, רמת החיים עולה, אנשים נוסעים יותר ויותר לחו"ל והנה, גם צרכים בתחום הדיור משתנים. הדירות של מעמד הביניים גדלות – הן בשטחן והן במספר החדרים שלהם. בתקופה זו מתקבעת התפיסה של 'חדר לכל ילד'. רמת הבנייה עולה, המטבח נפתח לחלוטין לחלל המגורים המרכזי, ברמת ה'סטנדרט' נבנים שני חדרי שירותים בכל דירה והריצוף עובר מ'בלטות' ל'קרמיקה'.

אבל עולם הבנייה והתכנון האדריכלי לא נעצר כאן. מהו הסטנדרט של שנות האלפיים? הבנייה שהולכת ונהית רוויה יותר ויותר מעלה את הבניינים לגובה ומאפשרת לדירות להיות גדולות יותר. אבל גודלה של הדירה הממוצעת (כ- 100-120 מ"ר) אינו הפקטור היחידי. הרצון בחלל מרכזי ומטבח רחבי ידיים יחסית וה'צורך' ביותר חדרי רחצה ושירותים בכל דירה גורמים לכך שחדרי המגורים הופכים דווקא לקטנים יותר. מתקבעת התפיסה של 'יחידת הורים' שהופכת במהירות ל'סוויטת הורים' (וכיום לסוויטות שינה גם לילדים). רמת הגימור עולה בצורה דרמטית וכוללת ריצוף, חיפויים, מוצרי אינסטלציה, מטבח, הכנות למיזוג אוויר ועוד, כתנאים בסיסיים. אל אלה ניתן להוסיף את המחסן הדירתי ואת הלובי המפואר שמשלימים את מעגל הצרכים של הדירה הממוצעת.

אם נחזור לאמרה של לה קורבוזייה, יש לנו חלל, יש לנו מאור ויש לנו סידור פנימי. יש לנו גם צרכים אליהם אנחנו מתייחסים כאל צרכים טבעיים. טבעיים כמו לא להיות מסוגלים לחיות בלי טלפון חכם, אינטרנט וראש מקלחת משוכלל. זה הטבע שלנו. היום.

יורם קראוס הוא מנכ"ל ובעלים של חברת SMS – ניהול פרויקטים, מהחברות המובילות בארץ בתחום ליווי, פיקוח ותכנון פרויקטים בתחום הבניה.