שלום רב חמודה!

ושוב ימי בשורה הגיעו. המחנה נתון כולו בשמחת הידיעות המגיעות מחזית המזרח.

תיארתי לך פעם את ההתרגשות שהייתה עם פתיחת החזית השנייה. והנה חזרו ימי המתיחות לכל קליטת ידיעה. באופיו של צבא, שאין הוא יכול זמן רב להיות נתון במצב סטאטי, גם אם אין לחייל אפשרות של השתתפות פעילה בחזית, הוא מלא חוויות במאורעות הרומזים על סיכויי קירוב הקץ.

אנחנו נמצאים לא רחוק מזירה צבאית, וחלק מהבחורים כבר זכו להגיע לקווים ולראות את החזיון בעיניהם – כך שמבחינת המושגים יש לנו אפשרות להקיש מחזית לחזית, על היקף הפעילות, בכוח האדם, עצמת האש וקצב ההתקדמות של הרוסים בקווי החזית שלהם.

האופטימיות האופפת אותנו אינה פרי של התרגשות סנטימנטלית לידיעות מהעיתון, כי מתוך הכרה עמוקה בהערכת המתרחש.

עם פתיחת ההתקפה של הגרמנים, ניסיתי להאיר את המאורעות כפי שראיתים אני. והנה לא הגזמתי בהנחות היסוד שלי. הפעם קשה עוד להסיק מסקנות מרחיקות לכת, אבל יש יסוד להניח שתוך השבועות הקרובים ייחרץ גורלה של גרמניה.

כל הנתונים שכרגע ברשותי מחזקים את ההנחה הזאת.

ואת קינדהלי, תזכי שסוף סוף אצליח לקיים הבטחתי. כל כך מוחשית האפשרות הזאת, שנראה לי שעוד לפני תאריך שסימנתי נעמוד בסיום המערכה.

ובינתיים אנו בקצב מוגבר של אימונים אינטנסיביים. האנשים מתגלים ברצון דרוך לכל פעולה ויש יסוד להניח שלכשנצטרך להיכנס לתפקיד, היחידה תהיה מאומנת כדבעי. האווירה הכללית איתנה, פרט לגילויי חולשה בקצות המחנה, אשר עליהם עמדתי בשבוע העובר, והננו זוכים להערצה מצד כל הבאים איתנו במגע, כך שיש להניח שנהיה יחידה מעולה, בעלת כושר פעולה רב.

היום הלכנו 25 קילומטר. יום אביב בהיר, נוף מרהיב עין ומקסים, אווירת חברות נאמנה ורצון לגילוי מאמץ מקסימאלי, מקלים על האדם במסעו. אחרי ארבע שעות חזרנו עליזים רעננים ומתרוננים. ואחרי זה התרכזנו בלימודי מקצועות עזר לצרכי תפקידנו. וכך חולפים הימים בתוכנם הרגיל.

אמש כתבתי לך בחצות בקצרה על העניינים שהטרידוני יום אתמול, איני יודע כיצד תקבלי מכתב זה. רציתי שלא לפסוח על יום כתיבה ולכן בחזרי מישיבה העליתי בכתב כמה רמזים על שטח עניינים בהם הייתי מרוכז. אין לי אפשרות לפרט את הדברים. וכבר אמרתי לך פעם שמה שאיני יכול להרשות לעצמי על חשבון בריאותי, איני מרשה לי על חשבונך. אבל קיפחתיך במקצת בגלל הקיצור, ואל תתרעמי על כך. אופי חיי כאן מחייב ריכוז המחשבה לפעילות שהן מגוונות את אורח החיים. והמעמסה שהוטלה עליי היא למעלה מיכולתי. ונזכר אני בדברי ברל המנוח, שפורסמו בפרקם האחרון, שהעסקן בהסתדרות מנוצל למעלה מכוחותיו. ובמקום שיעלה עם החברה, שירחיב את ידיעותיו, הוא מבזבז את רוב זמנו בשטח המצומצם בו הוא פעיל. אמיתית ההערכה הזאת לגבי כל עסקן. אין אפשרות למזג את צרכי האדם-הפרט, לתביעות הכלל. והנני מרגיש שאני עושה עוול לעצמי בבזבוז הכוחות הרוחניים וגם הפיסיים. אבל אין מפלט מהאחריות כשהינך נתבע לה. ביחוד כשיש גם קסם של טעם, עניין ותוכן לפעולה, אבל ברור שזה על חשבון התפתחותי. מרגיש אני שקטונתי מגודל התפקיד והאחריות שהועמסה עלי, וזקוק אני להשתלמות רבה בכדי לשמור על כוחות רעיוניים וחידושם לצרכי העניין. והרי כבר לא פעם החלטתי בליבי להיסגר בד' אמותי, אבל איני יכול בעקביות לשמור על הבטחתי. הנני נתון בסתירה מתמדת בין שתי קצוות. מקווה אני שעם שובי הביתה, נצא יחד לכמה חודשים להשתלמות, כי מרגשי אני שבלעדי זאת אתרוקן מכל תוכן תרבותי. ובינתיים, צריך להטות שכם בתנאים שתיארתים בפנייך.

מרוכזים אנחנו במחשבה כיצד להביא את דבר היחידה לעם ולנוער. מרגישים אנו שבלי המשך מפעלנו, צפויים לנו ימים חמורים, שיעמידונו בפני הנמכת הקומה, בזבוז השנסה ההיסטורית שניתנה לנו. והרי עצם הכרזתה של הבריגדה – נס הוא. בימי עולם אלה, כשעומדים על דמנו בלי רצון להגשת עזרה, וויכוח על אופי חלקנו בטבח העולם, לא לשווא צויין ההישג כשיא הצלחת המדיניות הציונית בתקופה האחרונה. והנה הפגיון ננעץ בגבנו דווקא מצד היישוב והנוער. כיצד נוכל לשאת את חרפתנו בעולם, שנתן לנו אפשרות לנקום את נקמת דם עמנו, לא באלמוניות, כי אם בדגל ובשם עמנו, "מלחמת היהודים" בנשק ביד, והזדמנות זו הוחמצה. ננסה להחריד את הישוב משאננותו, אולי נעמידהו על גודל הסכנה הצפויה לנו, וזה יחייבהו להרים את הגיוס. זוהי נקודת תורפה אשר מעכירה את חיינו, אולי נתגבר עליה.

דבר שני שאנו מרוכזים בו, ארגון חיינו הפנימיים. בשטח זה התקדמנו הרבה. ישנה אוזן קשבת לתביעתנו על הצורך לקיים ועדות פנימיות, לעתיד החיילים, לעיתון שילווה את החייל במערכה, לפעולה ציונית תרבותית, לעזרה לגולה וכולי. עובדת היותנו חיילים, אשר גורל עתידם אינו נתון בידי ממשלה הדואגת להם, מחייבת עידוד הארגון הפנימי. ובשטח זה יש לציין התקדמות ניכרת. וישנן פעולות רבות בהן מרוכזת המחשבה, תוך מגמה להקיף את כל השטחים שציינתי.

הכנסתי אותך, במידה מקוטעת, מטעמים מובנים, לסבך הפרובלמות המעסיקות אותנו. על הווי החולין שלי אכתוב לך מחר.

ואת ילדתי, ההיית בועידת ההסתדרות? למדתי על בעיותיה של הועידה מסקירתך במכתב האחרון. ההוקמו הסתדרויות מקצועיות ארציות? ובכלל מה היה תוכנה?

ומה מצב בריאותך? ההבאת אתעניין סידורך בעבודה בפני פרנקל? היי בריאה מתוקה.

אחבקך לליבי,

ונשיקות רבות, בשפע אהבה לוהטת,

שמואליק