| אחרי שהבנות שלנו נולדו, הן "בילו" חודש בפגיה, ולאחר שהן יצאו נשארנו בבית מטעמי זהירות וביקשנו מכל מי שרצה לבוא ולראות אותן להמתין בסבלנות. כמובן שהיו כאלה (במיוחד החמים שלי) שניג'סו כל הזמן מתי כבר אפשר לבוא לראות, אבל בעלי האמיץ עמד איתן בהתקפות אלה והדף אותן יפה. לאחר חודש, התחלנו לאט לאט להוציא את האף מהבית, ונכנסנו לשיגרה בה פעם בשבוע באים לחמים שלי, כי במהלך השבוע זה עמוס לכולם. מי שרצה לבוא ולבקר התבקש לעשות זאת בשבת אחר הצהרים או במוצאי שבת, וכך מצאנו עצמינו במעין תהלוכה, בה בכל שבת אחר הצהרים בחודש האחרון באו לבקר אותנו בעיקר חברים מהעבודה של בעלי, שרצו לראות את הבנות.. נכון, היה שמח וכיף לראות אותם וגם הביאו מתנות יפות, אבל רעבק - ילדים נולדים כל הזמן, ואפילו שאנחנו חיכינו כשנתיים עד שהן הגיעו, ועבדנו עליהן קשה מאוד, עדיין... אז במה שונות הבנות שלנו? וכמובן, שהסקרנים לא רוצים סתם לראות, אלא הם רוצים להרגיש, להרים, ולסובב ולבדוק (לבדוק מה? האם זה ילד או רובוט?) ממש בידור חינם.. וכמובן שאנחנו מצלמים אותן מכל זוית אפשרית.. לנו הן חידוש, ואנחנו רוצים לתעד כל פלוץ, כל גרעפס וכל חיוך או תנועה. האם גם אתם נתקלתם בתופעת "דוגמנים/ות בע"מ"? איך התמודדתם איתה? |