נקישות מטרונום פורסות את השקט כמו לחם שחור שזה עתה נאפה לפרוסות אחידות באורכן ובעוביין, את מורחת כל אחת במטעמים מהם קנויים ומהם עשויים בידך. אני שולחת לשוני לטעום ואת מתרה ביד אמן - זה משחק של חוש אחד. עוצמת עיניי ומרפה שרירים מתוחים, רק צלילייך הינם ואינם. הקור אינו חודר עצמות, רק צינה קלה של אחר צהריים. |