| שלום רב חמודתי! היום בדיוק שלושה חודשים מאז נפרדנו בתחנת הרכבת בדרכי לאירופה. מה רב המרחק המבדילני מיום זה, נדמה לי שחודשים רבים-רבים חלפו מאז. כפי הנראה שבמעבר מחלק תבל למשנהו, אינטנסיביות החיים משלימים גם עם ריבוי הגעגועים, המדגישים את תחושת הזמן. נקווה שלא ירחק היום ונשתחרר מחישובי הזמן שאנו מרוחקים בפינות שונות, ונזכה כבר לחיות יחד בחוג משפחתנו. משאלה צנועה, מי ייתן וזכינו לה. היום ערב שבת, והמיוחד בו הוא התכונה למנוחת השבת, להחלפת כוח אחרי מאמצי עבודה של שבוע. וכמובן, שזוהי הזדמנות טובה להתייחדות במחשבה עם המשפחה, הקרובים וכולי. וככה תשמע מהחדרים שירת געגועים בוקעת ומשתפכת, שיחה על האישה, הילד וההורים. כל אחד מנסה לשתף את רעהו ברגשותיו. אספר לך, בהתאם להבטחתי אתמול, קצת מחיי החולין. איני יודע עד כמה זה יעניין אותך, ואולי תחשבי מעשים אלו כמעשי ילדות, אבל בשטף החיים ישנם גילויים אשר הסיפור עליהם ממעט מדמותם האמיתי. הרצון לבוא לעזרת משפחות הפליטים הוא במרכז חיינו. בצורות שונות הגענו כבר לפעולה חשובה וניכרת. והנה חדשתי אני צורה חדשה. יחד עם עוד חבר אחד, התחלתי לעשות כביסה קלה של בחורים עצלים, והם משלמים לנו במיטב כספם למטרה זו. בחור אחר, ספר במקצועו, עובד כמה שעות בשבוע, והכסף לאותה מטרה. וככה בכל מיני צורות הגענו למפעלים שונים, המזרימים כספים לעזרה. נראה לי שהגענו בדרך זו להעמדת בעיית הפליטים במרכז חיינו. במשחק הקלפים, מורד סכום כסף, בהתערבויות בין בחורים, מוקדש הכסף לאותה קרן. וככה הגענו למפעל עממי, המקיף המונים. כמובן חוץ מהפעולות הכלליות של תרומות כספים ובגדים. ויש לזה גם ערך חינוכי עצום. ראיתי באיזו התלהבות מדברים בחורים צעירים שהיו רחוקים מסבל הזולת, והנני מתרשם מאד מתופעה זו. הגיעתנו ידיעה הרווחת בארץ, כאילו הננו גוועים פה מרעב. איני יודע למי יש עניין להפיץ דיבות חסרות שחר ולהרבות דאגות בקרב משפחותינו. אמרתי היום, שהייתי שולח חבילת מזון וסבון בכדי להפסיק את החשדנות, שמא אמיתי השמועה, שאין לה כל יסוד. לא אזכור יום שהייתי רעב בו אחרי הארוחה, לא הייתי מעלים ממך את מצב הדברים כפי שהוא, ביחס לתזונה. את שכתבתי לך שהכרס פרח ואיננו, זה רק הודות לעבודה רבה וקשה שאינה מתישה את הכוחות, להיפך, מחסנת אותי ומחזקת את שחרורי, אבל התפיחות שהייתה לי בשנות הבטלה חלפה ואיננה. פגשתי שלשום את יוסלי, והוא סיפר לי על בוריה ושייקה נסים ונפלאות. התגלו בהם כוחות חיים, שכפי הנראה שרק בנסיבות מסוימות הם באים לידי ביטוי. בטח יזדמן לך לראותם ותשמעי מפיהם. והפעם התקנאתי בהם. באמת זכות גדולה נפלה בחלקם. יוסלי נשאר כפי שהיה. מעמיד פני אדם בעל חשיבות ורצינות, מתפעל מניר-חיים. די נחמד, בכל זאת, מי ישווה לו? ואצלך דורהלי, ההיית בועידת ההסתדרות? ומצב בריאותך מהו? הביקרת אצל הרופא? ומה עם סידור עבודה? לא ארפה ממך בתביעה שתעמדי בכל התוקף על זכותך לסידור מתאים. ומהאחיות התקבל משהו? תראי לכתוב להן לפי הכתובת ששלחתי לך במכתב קודם. היי בריאה ילדתי והרבי בכתיבה. שלך בשפע אהבה ונשיקות רבות, שמואליק. פ.ס. גם הפעם אבקש סליחתך, עבדתי היום קשה, כל גופי כואב, ולכן הפיזור. שמואליק |