| שלום רב חמודה! יום זה גם עבורי חג הוא. במרחקים אמנם, בנכר – בלעדייך... אבל חייתי אותו בהתייחדות איתך. בערב הייתה מסיבה לכבוד אחינו, חיילים יהודים מאנגליה, ואני מסכתי בה ממאוויי נפשי. בשירי המולדת, שירי הגעגועים, עלו הרבה שירים שהייתי שומעם מפיך. ושמחה מיוחדת שלי, לא רבים ידעו פירושה, אבל בליבי היה שמור חלקך בלוותך אותי בערב זה, במסיבה שבטח ערכת בבית. לא אוסיף למשאלות ואיחולים משותפים, בימים האחרונים נוצרו עובדות המבססות את תקוותנו למילואין, ונקווה שבשנה הבאה אהיה בקרבתך ביום זה, שיהיה שמור בכל החוויות שלנו בתקופת המלחמה הזאת. נעלה את זכר הימים האלה על ראש שמחתנו ושאי ברכה, חזקי ואמצי. מסיבה זו שקיימנו, מיוחדת במינה הייתה. הפגישה בינינו והיהודים מארצות הגולה, אינה קלה. הבדל של אופי, מנטליות ושפה, מכבידים בפגישה. וזקוקים אנו לגילוי מאמצים רוחניים בכדי לגשר על תהומות, לקרבם אלינו ולטפח בהם רצון העצמאות העברית. לכאורה, נדמה שעצם קיומה של היחידה הוא עובדה מחנכת. אבל לא כן היא. צריך להשקיע מלאי של רצון טוב לקירוב האנשים וחינוכם. מבחינה זו הייתה המסיבה רבת ערך ומשמעות עבורם. לו היית רואה כיצד היטו אוזן לשמוע צלילי השירה העברית; שירי מולדת, שירי אהבה ושירים עממיים. נראה הברק בעיניים. התשואות שערכו לשמע כל שירה, נבעו מעומק הכרה והוקרה לנס שקרה להם בהיותם יחד איתנו. והרי ישנם מליון חיילים יהודים הלוחמים בעילום שם ונתונים לשלטון זר. היה בערב זה מראשית ההקרנה החלוצית על בני האומה המצפים לגאולה. תהיה עבורם היחידה כעין הכשרה ציונית וחלוצית לקראת הגשמה אישית, עלייתם ארצה. והרי זו ראשית השליחות שלנו להצלת הגולה, לא רק הנחרבת, כי אם מכל פיזוריה. היום עבר בבירור השאלות המדיניות, וחלקה של היחידה בתביעות הציונות. הוברר מה חמור מצבנו לרגל חוסר מילואין. כל פינה משוועת לעזרה. והחבלה שנעשית לנו, בחוסר משטר גיוס מקיף בארץ, עלולה לתת את אותותיה בימים הקרובים. והננו רוצים להזעיק את המוסדות בחרדה זו המלווה אותנו בדאגה לאחריות הרבה שנטלנו על עצמנו בהכרזת הקמת היחידה. הפקרתנו ללא המשך, היא עוול משווע לא רק לגבינו, כי אם בהשמטת ההזדמנות שניתנה לנו להשתתף במיגורה של גרמניה ההיטלראית כעם יהודי לוחם. זוהי המערכה האחרונה המכרעת והעדרנו בה יעמיד בצל כבד את מעמדנו המדיני, ולזה חרדתנו. התקוות שתלינו ביחידה זו לא רק בנקמת דם ישראל, כי אם להשתתף גם בכיבושה של גרמניה, יחד עם האומות המנצחות, והרצון להוות גרעין לצבא עברי, מחייבות שינוי ערכים בנוער היהודי, שחונך עד כה לחלוציות בונה ויוצרת, שיחונך גם לחלוציות לוחמת. אין לחשוב שבמצבנו הנוכחי מוכנים אנו, בלי מילואין ומפעל גיוס מתמיד, למלאות את השליחות שההיסטוריה היהודית הטילה עלינו בתקופה זו. היה זה כינוס חברים אחראי, שמיצה בסיכום של החלטות את הבעיות המעסיקות אותנו לאור מצבנו, ונראה להקרין מאורנו על הנוער והישוב ולהדביק אותם בלהט החזון שפעם בקרבנו ביום זה. ובינתיים התבשרנו שמיניסטריון המלחמה אישר הוצאת עיתון "לחייל" במהדורה נאה בפורמט גדול. גם הוצאה אנגלית חד-שבועית תיתן לנו אפשרות להביא את דבר הישוב והציונות לנוער היהודי הנמצא בשירות צבאות הברית. מאיתנו יצאו כמה חברים מרכזיים למערכת, ובצורה כזו נבטיח במה בעלת רמה תרבותית ונכס פוליטי שישמש את ציבור החיילים. חג גדול לנו יום זה, בידיעה שאנו נרתמים לאחריות רבה ליצירת כלי ביטוי לבעיות ציבורנו, ומכשיר חינוכי לנוער בגולה ובארץ. ורבתה בקרבנו הצהלה. נכס נוסף רכשנו, המעמידנו כעם שווה ליתר העמים הלוחמים. גם בשטח החיים הפנימיים ישנה ערות ניכרת ורצון דרוך ליצירת כלי ארגון חדשים. במרכז חיינו הרצון להקים את הסתדרות החיילים. בארץ זו מצאנו כבר ארגון קיים, אבל היקפו היה מצומצם ביצירת מכשירים כלכליים גרידא. גם אנו שותפים להכרה זו, וישנם כבר מפעלים שאנו עוסקים בהם: גרעיני התיישבות, ארגון לשיכון, קופות, כל מה שכלול ב"עתיד החיילים". אבל רואים אנו שקיומה של היחידה, כגורם פוליטי בחיי האומה, חייב להשתקף באופייה של הסתדרות זו וסביב זה הויכוח, והדים ממנו עלו היום בכינוס. גם במפעלי העזרה לפליטים נהיינו שותפים מלאים. ומי יודע מה היה דמותה של יהדות איטליה, אלמלא החיילים היהודים. הוגשה להם עזרה כלכלית ניכרת, הוקמו בתי ספר, אורגנה ההסתדרות הציונית, הסתדרות נוער החלוץ, הכשרה וכולי. הרי זו שליחות קולקטיבית שהננו מקיימים אותה בלהט ציוני רב. והקרנה זו של הנוער הארץ ישראלי בשליחותו כבר נשאה פרי, והתנגדות הפליטים לקבלת אזרחות המדינה – תוכיח. ולפני שבוע התקיימה ועידה ציונית בה התקבלו החלטות על המדינה העברית, זכותם לעלייה חופשית ותביעה לתת זכות של הצטרפות הנוער לשורות הבריגדה. ועל זה גאוותנו הינה שילומים לייסורי דורנו בתקופה זו. ניסיתי לספר לך במקצת על הפרובלימות המעסיקות אותנו בימים אלה, וצריך להגיד שגילוי כוחות נפש ורוח בחיינו תוך המתיחות המקסימאלית במשטר האימונים, הוכחה היא לכוחות חיות רעננים המפכים בקרבנו. ואת מתוקה, ההיית בועידת ההסתדרות? הנשמע הד הדברים שלנו שם? הקיימת אותה חרדה, המלווה אותנו? ואיך הסתדרת בעבודה? מדאיגה אותי מאד המחשבה בשטח זה. האם הטלת על ועד הפועלים את האחריות לסידורך המתאים? הרבי בכתיבה. שלומות לצפרה. היי בריאה מתוקתי, וביום הולדתך הנני מחבקך אל ליבי, באש אהבה לוהטת ושפע נשיקות, שמואליק. |