אני זוכרת שכל כך רציתי להבין את משמעות החיים שלי, למה אני כאן? האם אני מגשימה אותי? שנים הייתי מתוסכלת. כאשר התחלתי את הלימודים והתהליכים האישיים שלי, למודעות והתפתחות אישית, האמנתי שהייעוד , זה תחום העיסוק שלי...... מאז אני מבינה שייעוד זה הרבה יותר רחב, אז ראשית, אני מאמינה שכל אדם על פני כדור הארץ, נמצא בייעוד שלו, ובמקום המדוייק עבורו, כיוון שאני מאמינה שאין מקריות ואין אדם שחי את חייו סתם, למרות השיפוטיות של הסביבה, המשפחה, יש אנשים שחיים את חייהם בצורה יותר משמעותית עבור עצמם. מתוך ההבנה הזאת אני מאמינה שככל שאנו מתחברים להקשבה הפנימית שבתוכנו, מתחברים ומסכימים להקשיב לאינטואיצה שלנו, אנו נרגיש הרבה יותר מלאים ומסופקים בחיינו, העניין מתחיל שזה מתנגש עם הצורך שלנו בריצוי, להיות בסדר, מה אני חושב שמצפים ממני, מה יגידו וכו'...... עם ההתפתחות האישית , אני התחלתי להשיל מעליי קצת מהאשמה, לקלף קליפה קטנה של הסכמה "לא להיות בסדר", קורטוב של בושה, וכך לאט לאט, שכבה אחר שכבה נשרו, ואפשרו לי להתחבר להקשבה שלי לעצמי, למה נכון לי, מה משמח אותי? מה נעים לי.... קודם כל זה מאפשר לנשום קצת יותר בחופשיות, ויש יותר מקום, לי לרצונות שלי, לאהבות ולתשוקות שלי, הסימן שאני בהקשבה, הוא שדברים זזים, נעים וטוב לי, כאשר אני אומללה, מתוסכלת, זה סימן ששוה לעצור ולעשות בדק בית פנימי. כך אנו מתחברים לכישורים שלנו ונותנים להם ביטוי, מתחילים להעז להיות מי שאנו, ומה שבאנו לתרום ולהיתרם בחיינו אלו. להיות בייעוד, נוגע בכל ערוצי חיינו, כמובן תחום העיסוק שלי, בעצם איך אני מבטא אותי בעשייה, מתבטא במערכות היחסים בחיינו, לנתינה לקבלה, עד כמה אני נוכח ולוקח אחריות על מעשיי וחיי, זה תנועה, כל הזמן משתנה, ומקבל פנים הבנות, ועומקים שונים. כאשר החלטתי לעזוב מקום עבודה מסודר, ולהתחיל בדרך עצמאית כמטפלת ומנחה, הקולות ששמעתי מבחוץ היו , מי יבוא אליך?מה יש לך לתת? מי עוזב עבודה מסודרת יש לך אחריות (מוכר?) כיוון שכבר הייתי במקום יותר קשוב בתוכי, האמונה בדרכי היתה יותר גדולה מהקולות שבחוץ, ומקולות הפחד בתוכי, העזתי, כיום אני מעל 12 שנים בתחום, מודה יום יום לרוח הגדולה, למלאכים, ולמלאכים הארציים בחיי, אני מסופקת מתוגמלת, אוהבת את העשייה שלי, נכון היו ועדיין יש ימים טובים וטובים פחות, וזה חלק מהצמיחה, וההתנסות שלנו בחיים. כיום יש לי הזכות ללוות אנשים שמרגישים שהגיע הזמן לשינוי, הפוחדים להעז, מרגישים תקועים, בגלל הפחד לשחרר את המוכר הידוע והבטוח בחייהם, עוזרת להם להקשיב פנימה ולהעז, לקפוץ, ולהתחיל לסמן את השביל הייחודי שלהם, לכל אחד מאתנו יש את הזכות וגם החובה לבחור לסמן וללכת בשביל לא מסומן. |