"ישראל חייבת לשמור לעצמה את הזכות להגן על עצמה מפני איום הגרעין האיראני" אדוני הנשיא. עד עכשיו "המתנו בסבלנות" כדי לתת אפשרות לאופציות אחרות. אבל הסבלנות שלנו פוקעת. "אף אחד מאיתנו לא יכול להרשות לעצמו להמתין עוד זמן רב". בייחוד אם החברים הרפובליקנים שלי צריכים קצת עזרה לקראת הבחירות הקרובות. וכמו שזה נראה עכשיו, הם צריכים הרבה עזרה.

אתה בטח זוכר, אדוני הנשיא, איך גם בתקופת הבחירות הקודמות, ב-2008, הם קפצו ושרו לפני כל מיקרופון פתוח: "בום בום איראן. בום בום איראן." זה לא עזר לחברים שלי יותר מדי. אבל זה לא בגלל שהאמריקאים לא חושבים שצריך להפציץ את איראן, זה רק בגלל ששרה פיילין וג'ון מקיין לא שרים כל כך יפה כמוך.

אני יכול להבטיח לך, אדוני הנשיא, שכלל לא עולה על דעתי להתערב במערכת הבחירות בארצך. ולא רק שלא עולה, גם מעולם זה לא עלה. על דעתי. או על דעת חברי שם בגבעת הקאפיטול. היו שמועות פה ושם שאם נתקוף לפני הבחירות, ואמריקה שלך תצטרך להתערב כדי להציל אותנו או לסיים את המלאכה, זה יהיה רע לך ולדמוקרטים. כי כל העולם הערבי יקום על רגליו האחוריות, ומחיר הנפט ירקיע שחקים, וכלכלת אירופה תיקרוס, וכלכלת אמריקה תחזור לימי הזהר של חברי הטוב ג'ורג' בוש (הבן). אבל מי מאמין לשמועות זדוניות כאלה. בייחוד כשסוף סוף אתה ואני רואים עין בעין, או כמו שאומרים אצלך, רואים את אותו עמוד בספר, בעניין סדר היום במזרח התיכון. איראן תחילה! כבר אמרנו? וגם אם אנחנו שומרים לעצמנו את הזכות לתקוף בלי לשאול רשות קודם, זה עניין קטן ושולי שלא צריך לעורר בעיות בין חברים.

ואפרופו עמידה על זכותנו להגן על עצמנו בכוחות עצמנו, הנה רשימה של פצצות חודרות בונקרים, מטוסי תידלוק, כמה חמקנים ועוד כהנה וכהנה טובין. אני בטוח שחבר טוב כמוך לא יהסס לאשר את הרשימה. אני יודע שהבטחת שאמריקה לא תיתן לאף אחד להשמיד אותנו, ובייחוד לא לאיראן. תאמין לי שאני מאמין לך, ואני מבין דבר או שניים באמינות. זה רק ש-"אני לא אסכים שישראל תחיה תחת איום של השמדה", ו-"2012 זה לא 1944" הם העניין. ומי כמו החברים שלי בגבעת הקאפיטול מבינים איזה שימוש אפשר לעשות עם תחמושת שואתית שכזאת.

שלך בלבביות חברית.

ראש ממשלת ישראל