הבלוג הוזנח השבוע עקב נסיעה לחופשה משפחתית בחו"ל. דבר אחד טוב יצא מזה - עצרנו בג'נבה לחצי יום אצל פרנסואה פרז, שלמרות שהוא בכלל מהמשפחה של סבא מיכה, בכל זאת למדנו ממנו כמה דברים על סבתא דניאלה - ובעיקר התברר שיש לו תמונות של המשפחה משנת 1971 כשהוא ביקר בישראל - תמונות שאין לאף אחד אחר.  גם  של סבתא דניאלה. אבל בגלל שאצלו קיבלנו את התמונות האלו , אני מרגיש חובה מוסרית לספר קצת על פרנסואה פרז. פרנסואה פרז שעל פי הגדרה רשמית הוא רבע יהודי ושלושה רבעים נוצרי קלוויניסטי מעורב בקתולי הוא בן דוד שני של סבא מיכה. זה הולך ככה - משפחת פרז (perez) שמרוכזת כיום בשווייץ , הייתה עד תחילת המאה ה 20 משפחת פרץ...יהודים כשרים למהדרין שחיו באודסה, אוקראינה. הסבא ניקולאי פרץ, עשיר גדול, התחתן עם גברת לווינסון וילדו יחד ארבעה ילדים. אחד נולד עם מום בלב ומת תוך שנים ספורות. לשאר ילדיו הוא דאג להביא אומנות משוויץ שילמדו אותם צרפתית ונימוסי שולחן אירופאים. כאשר בתו יבגנייה הגיעה לפרקה הוא חיתן אותה עם יפים רטנר  שהיה כנראה נחמד ובעל תואר גבוה במתמטיקה מאוניברסיטת היידלברג אבל לא היה דומיננטי במיוחד. יבגניה נכנסה להריון, ילדה תינוק ומתה בלידה כמו שנהגו לעשות נשים רבות בסוף המאה ה 19. לילד קראו ייבגני, הוא נולד ב 1893 ומאוחר יותר יהפוך ליוחנן רטנר, הסבא שלי ששווה בלוג בפני עצמו.

בגלל שיבגניה מתה, האבא שלה ניקולאי לקח את הנכד תחת חסותו ונתן לאומנת השוויצרית החדשה שהגיעה לבית, ema, לגדל את הילד. האבא, יפים, שכנראה סימל תחילת שושלת של גברי רטנר בעלי עצבים חלשים נעלם לו והתחתן שנית ובסוף מת חסר כול בעיירת ספר בגרמניה. בגיל 14 יבגני הקטן כבר נשלח לפנימיה יוקרתית בגרמניה, אחר כך פרצה מלחמת העולם הראשונה והוא חזר לרוסיה ועבר המון הרפתקאות שהסתיימו הרבה שנים אחר כך כאלוף בצה"ל, פרופסור בטכניון ועוד דברים ששווה לקרוא בספר שהוא כתב...

מייד אחרי המלחמה הבינה משפחת פרץ , שלפי המצבות בבית העלמין של אודסה שכתובות בלאדינו, מוצאה בכלל מספרד, שהחיים ברוסיה לא ישתפרו. האח והאחות של יבגניה שנותרו בחיים - סטפן , ו - ורה, עברו לברלין. פה התפצלו דרכיהם - סטפן התחתן עם האומנת השוויצרית היפה ועקר איתה לשוויץ. ורה אחותו התחתנה עם דיפולמט יהודי דני ועברה לקופנהאגן. לורה נולדה בת בשם סוניה, לסוניה נולד ילד בשם נילס שהיה טייס. הוא נהרג בשנת 1975 מעל האוקיינוס וזה מחזיר אתכם לאחד הפוסטים הקודמים ומסביר למה השם השני של אחי מספר שבע, בז, הוא בז - נילס....לאותו נילס אגב יש כמה ילדים שמפוזרים בעולם, אבל אף אחד לא יודע איפה בדיוק.

חזרה לשוויץ - סטפן ואמה החליטו דבר ראשון להיפטר מהשם היהודי פרץ. הם הורידו את ה t מהשם ונשארו perez - פרז....

לבן הגדול של סטפן ואמה קראו מישה,והוא דמה שתי טיפות מים לבן הדוד שלו יוחנן רטנר שכבר עלה ארצה. בשנת 1933 יוחנן רטנר כתב למישה שלמד גיאולוגיה והציע לו לבוא לפלסטינה שהייתה זקוקה לגיאולוגים לפיתוח מחצבים בים המלח. מישה הגיע, ושקל להישאר בישראל אבל אז אבא שלו נפטר והוא חזר לשוויץ. לא הייתה לו עבודה, אז הוא הצטרף למשלחת למיפוי גרינלנד. המשלחת נתקעה באי הקרח הזה כמה שנים ומישה פיתח מערכת יחסים עם אסקימוסית מקומית שהייתה מיילדת במקצועה. לשניים נולדה בת, אבל אז הקרח נמס ומישה חזר לשוויץ, שם הוא התחתן עם נערה קתולית טובה והוליד איתה 4 ילדים, בלי שהוא מספר לאף אחד שרחוק בגרינלנד יש לו אשה ובת...

אחד מ 4 הילדים שנולדו לו בשוויץ הוא פרנסואה פרז שאצלו התארחנו השבוע והוא בן דוד שני של אבא שלי, סבא מיכה. פרנסואה פרז היה במשך עשרות שנים בכיר בצלב האדום הבינ"ל ופעל בעיקר באיזורי סכסוך מדממים. זו הסיבה שאבא שלי היה רגוע במלחמת לבנון ה 1. הוא תמיד אמר לי "מקסימום אם תיפול בשבי נקרא לפרנסואה שיחלץ אותך....."

עכשיו אתם בטח רוצים לשמוע מה קרה עם המשפחה שנשארה בגרינלנד. בסוף שנות ה 40 דנמרק סיפחה את גרינלנד והעניקה אזרחות לכל האסקימוסים. בת זוגתו הזנוחה של מישה היגרה לדנמרק ויצרה משם קשר עם המשפחה, מה  שעשה מהומה קטנה במשפחה הקתולית שלא ידעה על האשה השניה והילדה שלה....

לזכותו של מישה פרז יש לומר שהוא מייד הכיר בילדה שהפכה כבר לנערה ואשה צעירה ושמר איתה על קשר טוב. הילדה החצי אסקימוסית, רבע יהודיה ורבע פרוטסטנטית התחתנה עם רופא דני והם הולידו את אולה ula . לפני כמה שנים, אולה באה לבקר בישראל - אשה גבוהה ויפה עם שיער כהה ועיניים קצת מלוכסנות, מורשת מהסבתא האסקימוסית. היום אולה היא כומר לותרני בכנסיה בדנמרק ויום אחד נלך לבקר אותה....

עד כאן הכרת התודה לפרסואה שאצלו מצאנו תמונות של המשפחה משנת 1971. בתמונות שמצורפות כאן רואים את אמא דניאלה ואותנו בבריכה בבית אורן. זה היה המקום שאליו הלכנו כל קיץ כל הקיץ ושם אמא לימדה אותנו לשחות. אני מסתכל בתמונה ולא מזהה את עצמי - תמיד חשבתי שהייתי יותר רזה. אמא נראית בדיוק כמו שאני זוכר אותה. בבריכה הזו אני זוכר איך אמא ערערה באותה שנה את תפיסת הלאומיות שלי, כאשר עמדנו על הדשא בבית אורן ליד הבריכה והיא ראתה שני נערים רבים ואחד צעק על השני "יא ערבי", ואמא מייד תפסה אותנו בידיים ואמרה לנער המקלל - "מה רע בלהיות ערבי? גם אני והילדים שלי ערבים"! אני זוכר שכל הדרך הבייתה שאלתי את אמא למה רק עכשיו היא מגלה לנו שאנחנו בעצם ערבים ורק כשסבא מיכה חזר בערב הוברר לי שזו סתם אמירה לא מבוססת.