מסמך טהרן מהי תשובת הכנסת הישראלית לאיומי הפרלמנט האיראני? לפני כשבועיים, פרסם מנהל מרכז המחקר של הפרלמנט האיראני, קריאה לצאת ולתקוף את מדינת ישראל כ״מתקפת מנע״, לפני שהיא תתקוף את איראן. קריאה זו זכתה לכותרות גדולות בכל כלי התקשורת בארץ ובעולם, הגם שמדובר בקריאה לצורך הרתעה בלבד שאין בה כל ממש. המנהל האיראני, אחמד טבאקולי, לא היסס לפרסם באתר האלקטרוני של הפרלמנט, רשימת יעדים של מטרות מומלצות לתקיפה מתל אביב ועד דימונה, כשהוא מדגיש את המקומות בהם יש לתקוף ולהכאיב לישראלים. במרכז המחקר והמידע של הכנסת, הגוף המקביל לזה של אחמד טבאקולי, החליטו לענות בתשובה משלהם ולנהל ״קרב תיירות״ נגד איראן. מנהלת מכון המחקר של הכנסת, ד״ר אברהמי, סיפרה, כי מיד לאחר הקריאה האיראנית המתלהמת חיפשו תשובה, אבל מתחום השלום ולא מתחום המלחמה. התשובה נמצאה עד מהרה ופורסמה השבוע - לקראת פורים, כדי להדגיש את הקשר ההיסטורי לאיראן. מהמן ועד אחמדיניג׳אד. לצורך כך הכינו במכון המחקר של הכנסת רשימה של אתרי תיירות באיראן במקום אתרים לתקיפה. תחת הכותרת ״מסמך טהרן״, מופיע קברם של מרדכי היהודי ואסתר המלכה בהמאדאן - שושן הבירה. האיראנים הכריזו על המקום ב־2008 כאתר מורשת עולמית. כיום נותרו בעיר הזו יהודים בודדים המטפלים בקברים הללו.
מטרת המסמך להציג גם את איראן מעבר למשטר האיתולות, הנפט והטרור. האתר המרכזי המוזכר הוא האי קיש דרומית לטהראן. מדובר באי שדורג כאחד מעשרת האיים היפים בעולם. יעד נוסף המומלץ על ידי מכון המחקר של הכנסת לטייל בו, הוא העיר פרסופוליס שנבנתה בתקופת שלטונו של המלך כורש. הרשימה אינה כוללת את אתרי הכורים הגרעיניים בבושהר, איספהן ובנתאנז. רשימה זו לבטח נמצאת בידי גורמים אחרים לצרכים אחרים. הטיול לשם לא יהיה קל. איסוף מסמרים חוקים משונים: לאחרונה החליט משרד המשפטים לבטל אותם עוד לפני הקמת המדינה, בתקופת המנדט הבריטי, חוקקו תקנות הגנה לשעת חירום. חלקן נשמעות היום מגוחכות, וחלקן הוכנסו בחוק המאבק בטרור. חלק אחר נחקק מחדש עם איסור פחות גורף במסגרת חוק העונשים וחוק המעצרים. לאחרונה החליטו במשרד המשפטים לבטל חצי מ־160 תקנות הגנה לשעת חירום. החוקים שבוטלו מעניינים ומעלים שאלה - מי בכלל המציא אותם ומתי. בהודעת משרד המשפטים נאמר, כי ״במסגרת התיקון מוצע לבטל תקנות אשר אין בהן עוד צורך או שקיים להן תחליף בחקיקה הישראלית. תקנות שאין ראוי להשאירן בתוקפן נוכח טיב ההסדרים המעוגנים בהן שאינם ראויים במשטר דמוקרטי, וכן תקנות אשר נעשה בהן שימוש והן עדיין נדרשות כיום, אך קיימות בהצעת חוק המאבק בטרור״.
כך לדוגמא, יבוטל חוק המאפשר לכל חייל או שוטר להורות לכל תושבי השכונות לאסוף מסמרים או זכוכיות מהכביש כדי לאפשר מעבר כלי רכב. חוק נוסף שיבוטל, איפשר לכל מפקד צבאי להורות לבעל רכב להעביר סחורות למען המדינה. החוקים הבאים שיבוטלו: אפשרות למפקד צבאי לסגור משרדים, בנקים וחנויות, הכפפת מפכ״ל המשטרה לרמטכ״ל, לצורך שמירת הסדר הציבורי, וכן ביטול ההוראה לפיה שר הביטחון יכול לאסור מכירת משקאות אלכוהוליים לחיילים. עוד חוק שבוטל: האפשרות שהיתה לשר הביטחון להגביל תנועות דואר. אולם תישאר בידו היכולת לצמצם את שירותי הטלפון בחירום. ויש עוד כמה חוקים הנוגעים לתקשורת, שאת חלקם גם כן הוחלט לבטל. בקטע הבא. שעת חירום צנזורה ותעמולה: אילו תקנות תקשורתיות בוטלו ואילו נשארו? בין התקנות שקבע בזמנו ממשל המנדט הבריטי, היו גם כאלו הנוגעות להגבלת חופש הביטוי וחופש העיתונות. במשרד המשפטים יחד עם גופים נוספים דוגמת השב״כ ונציגי משרד הביטחון, הציעו לבטל כאמור, חלק מהתקנות הללו ולהשאיר בתוקף תקנות אחרות. כך לדוגמא בתקנה שנקראת ״תעמולה״, נקבע, כי מי שמשתדל ״להשפיע על דעת הקהל, באופן העלול להיות פוגע בשלומו של הציבור, יואשם בעבירה על התקנות האלה. תזכיר החוק מציע לבטל תקנה זו משום שיש לה ״תחליפים מסוימים, הולמים ומידתיים יותר״, בחוקי מדינת ישראל. תקנה אחרת קבעה, כי כל אדם אשר ״הוא המו״ל, העורך או המדפיס של כל עיתון, חוברת או תעודה אחרת, המכילים איומים מסוגים שונים, ייאשם בעבירה על התקנות״. גם התקנה הזו תבוטל, כיון שגם לה יש תחליפים שונים בחקיקה. תקנה נוספת המכונה ״ידיעות כוזבות״, קובעת, כי ״כל אדם שמוסר הרצאת־דברים כוזבת או תיאור כוזב, יאשם בעבירה על התקנות״. גם תקנה זו בוטלה. חלק שלם בתקנות שקבע ממשל המנדט הבריטי, נמצא תחת הכותרת ״צנזורה״. בתזכיר החוק נכתב, כי ״מוצע שלא לבטל את מרבית התקנות בחלק זה, שכן הוא מהווה את הבסיס החוקי לפעילותה של הצנזורה הצבאית, מוסד שבמציאות הביטחונית הישראלית הוא עדיין בעל חשיבות רבה, ואשר פעילותו טרם הוסדרה בחקיקה ישראלית חדשה״. בין התקנות שמוצע להשאיר: הרשות של הצנזור לאסור פרסומים שונים; לאסור החזקה בפרסומים שונים; לעיין בדברי דואר ולהחרימם; לבחון ולהחרים ציוד של נוסעים היוצאים מישראל או באים אליה, לבחון ולהחרים ציוד של כל אדם שבא במגע עם מי שעומד לעזוב את המדינה או שהגיע אליה. כמו כן מוצע להשאיר על כנן את התקנות העקרוניות המחייבות הגשת חומר לצנזורה טרם פרסומו, ״המאפשרות לצנזור לדרוש ממפרסמים את החומר, האוסרות על פרסום דבר התערבותו של הצנזור בפרסומים, המאפשרות לצנזור להחרים מכונות דפוס או מכשירים אחרים שבאמצעותם פורסמו פרסומים, המאפשרות לצנזור לאסור על כל אדם את השימוש במכשירים אלה, המאפשרות לצנזור לאשר כניסה וחיפוש במקום שבו על־פי החשד מכינים פרסומים אסורים, גם אם יש צורך בכך בכוח הזרוע״, המאפשרות לצנזור להחרים ״כל פרסום בלתי מותר, וכל פרסום המכיל חומר שפרסומו פוגע, או עלול להיות או להיעשות פוגע, בהגנתה של ישראל או בשלומו של הציבור או בסדר הציבורי או בדיכוים של התקוממות, מרד או מהומה״, וכן כל מכשיר המשמש לפרסום פרסומים כאלה. לעומת זאת, תזכיר החוק מציע לבטל שלוש תקנות בפרק הצנזורה: תעודות־היתר לעיתונים להדפיס את העיתון, הודעות רשמיות המחייבות בעלי עיתונים לפרסם, וחומר מדיני האוסר על פרסום הודעה, אילוסטרציה, כרזה, מודעה, כרוז, חוברת או תעודה אחרת, בין בצורת מאמר ובין בצורת ציון עובדות או באופן אחר, המכילים חומר שיש לו משמעות מדינית. אם לא היו מבטלים את התקנות הללו, לא היה לעיתונים חומר לפירסום. ארד והברד המתדרך בלשכת ראה"מ שנחשד בהדלפה, מכחיש הכל 11 שנים של חברות אישית ועבודה משותפת, הסתיימו השבוע בקולות צורמים ומרים. ד״ר עוזי ארד, היועץ המדיני לשעבר של ראה״מ נתניהו, האיש הכי מקורב אליו, ״פתח פה״ ועשה את זה בקול רעש גדול. ארד השליך ברד בתקווה שיהפוך לכדור שלג מתגלגל. אלא שבינתיים השלג נמס ולא נתפס. במשך שנים ניסו העיתונאים לדלות מארד מידע על הבוס, וכן מידע כללי בתחום המדיני, ביודעם שהוא נוצר אצלו סיפורים רבים. מידי פעם הוא אכן היה משחרר מידע, וכולם היו נהנים. אחד מתפקידיו היה לתדרך עיתונאים, לאחר כל פגישה מדינית, היו מתאספים סביבו הכתבים, אם זה במטוס ראה״מ או בבית הלבן, בחצר ארמון האלי־ זה, או בכל פרלמנט אירופי, כדי לשמוע חוויות ותיאורים ממקור ראשון. ארד היה מקור זהב. הוא ידע בדיוק לתדרך את העיתונאים, סיפק סיפורים למכביר, ועשה זאת ברשותו של נתניהו, תוך דגש כי הדברים נאמרים מפי ״מקור מדיני בכיר״ בלי לציין את שמו. רמת הפירוט בה היה מעביר את הדברים היתה יסודית עם הומור דק ומושחז. נתניהו סמך עליו בדיווחיו, וארד לא הסתיר את אהדתו לאיש מעליו. ובכל זאת לאחר 11 שנים של עבודה משותפת, נפרדו השניים לאחר שעלה חשד כי ארד הדליף מידע לעיתונאים, יותר ממה שהיה צריך. (הרחבה על כך התפרסמה השבוע ביום שני). תחילה ניסו לסדר לו תפקיד של שגריר בלונדון, אך הדבר לא יצא לפועל, בעקבות התנגדותו של שר החוץ ליברמן. מאז התהלך ארד בתחושה כי נגרם לו עוול. בראיון בסוף השבוע ל״נפוץ במדינה״, הכחיש כי הדליף סודות מדינה - הסיבה בעטייה נאלץ לעזוב את תפקידו כיועצו המדיני של נתניהו, וכראש המועצה לביטחון לאומי. בשב״כ חשבו אחרת ולאחר שחשדו בו כי הוא המדליף, נלקח ממנו סיווגו הביטחוני למשך חמש שנים, ולכן נאלץ כאמור להתפטר. ״מי שהדליף בעבר סודות מדינה, קונה בקלות האשמה כזאת שמוטחת במישהו אחר״, הטיח בנתניהו. כמו כן טען, כי יש לבדוק אפשרות שהופלל במכוון על ידי מערכת הביטחון. בדבריו הזכיר את המזכיר הצבאי יוחנן לוקר, שעשה הכל למנוע סמכויות מהמועצה לביטחון לאומי, וכן טען כי ראש השב״כ לשעבר, יובל דיסקין, התנכל לו, כיוון שהוא חושד בו, כי טירפד לו את המינוי לראשות במוסד - תפקיד שדיסקין רצה לעצמו. ״לא היה לי שום חלק בכך״, אמר ארד. בראיון התייחס ארד גם לאיום האיראני. ״אם תקום ועדת חקירה בנושא האיראני, וסביר שתקום, מי יהיה אחראי? אני הפכתי את השולחן עשרים פעם. השתמשתי בכל הכלים חוץ מלירות בכלי נשק״. לכל אורך הראיון דיבר בעיקר נגד נתניהו, והאשים אותו כי הוא עושה הכל כדי לא לומר אמת למבקר המדינה. בשורה התחתונה איים ארד כי יפנה לערכאות משפטיות, ויגיש תביעה נגד המדינה, אם לא יקבל התנצלות מראה״מ על העוול שנגרם לו. בנוסף הוא דורש הודעה של היועץ המשפטי לממשלה שתנקה אותו מחשד להדלפת מידע ביטחוני מסווג. ״אני לא מתכוון להרפות עד שהדברים יובהרו״, אמר. יועץ אסטרטגי מה עומד מאחורי המתקפה של עוזי ארד על נתניהו ולשכתו?
רבים תהו מה גרם להתפוצצות של ארד נגד נתניהו? מדוע דוקא עכשיו? מסתבר שהסיפור מורכב ואינו פשוט. במשך חודשים מנסה ארד לנקות את שמו מחשדות של הדלפת מידע מסווג - הסיבה בעטייה הודח לפני שנה מתפקידו כראש המל״ל ויועצו המדיני של נתניהו. לצורך כך שכר שני עורכי דין מהשורה הראשונה, ופתח במאבק משפטי נגד שירות הביטחון הכללי, לשכת ראה״מ והיועץ המשפטי לממשלה. לפני כחודשיים פנו אליו מהמוסד וביקשו ממנו לכתוב חוות דעת בנושא מסויים, שארד מומחה בו. ארד הסכים, אך התנה את העבודה בכך, שהמוסד יפנה לשב״כ ויקבל אישור בכתב, כי הוחזר לו הסיווג הביטחוני שיאפשר לו להיכנס לדיונים במטה המוסד. בשב״כ בדקו את העניין והשיבו בחיוב. האור חזר לארד, ועם התשובה שבידו התקשר לנתניהו וקבע עימו פגישה, כדי להוכיח לו, שהשב״כ לא מטיל בו עוד דופי. שש פעמים נפגשו, וארד סיפר לנתניהו כי קיבל חזרה את הסיווג הביטחוני הגבוה של קהילת המודיעין כדי לבצע את העבודה שהמוסד ביקש ממנו. בדבריו אמר, כי זו ההוכחה הטובה ביותר, שהשב״כ מודה שהחקירה לא העלתה שהוא המדליף. על פי מקור המכיר את פרטי הפרשה, הציג ארד לנתניהו הצעה, לפיה תשכור לשכת ראה״מ את שירותיו כיועץ חיצוני בהתנדבות, בתחום אסטרטגי רגיש. לצורך כך תפנה הלשכה לשב״כ לקבלת אישור ביטחוני. לעוזי ארד זה היה חשוב. בכך ביקש להתנקות כליל מהחשדות נגדו. ארד רצה שלאחר שהשב״כ יאשר זאת, יפרסם נתניהו כי ארד מייעץ לו בתחום אסטרטגי, וזו היא ההוכחה כי הוא מביע בו אמון מחודש. כמו כן רצה ארד שהיועץ המשפטי יפרסם הודעה, שתנקה אותו כליל מכל החשדות. המאבק שלו היה איפוא על שמו - לאחר שנים ארוכות של עבודה ביטחונית חשאית בכל הנושאים הרגישים ביותר. אולם בנימין נתניהו לא מיהר להיענות לבקשתו, ואמר לו כי לא קיבל היתר מהשב״כ לעשות כך. ארד התעקש ואמר לנתניהו כי הוא (ארד) דיבר עם הגורמים המוסמכים ביותר בשב״כ ואף היה מוכן למסור את שמות האנשים. נתניהו לא נתן לארד תשובה חיובית, אך גם לא שלל את ההצעה. הוא שיגר את איש סודו (דאז) נתן אשל, כדי שימצא פתרון חלופי ללא הצורך בהודעה פומבית מצד ראה״מ. העניין התעכב והתעכב, עד שארד הבין ששום דבר לא זז. לפיכך החליט לצאת בראיונות נגד ראש הממשלה ואנשי לשכתו, כפי שעשה בעיתונות סוף השבוע. לאחרונה שמעו ממנו רבים את התלונות הללו. אבל לא כולם הזדהו עימו, כיון שבמשך השנים הקים לו יריבים רבים מהמערכת הביטחונית. גורמים בלשכת ראה״מ צוטטו באומרם, כי ארד מבקש לתבוע את עלבונו, אך שוכח את העובדות. לדבריהם, הוא התנהג כאילו נתניהו כפוף לו ולא ההפך. כמו כן ציינו את יחסי העבודה הבעייתיים שלו עם אנשי מערכת הביטחון, עד שחלקם סירבו לשגר נציגים לדיונים שהוא קיים. ״כדאי לבדוק מדוע הרמטכ״ל לשעבר, גבי אשכנזי וראש השב״כ לשעבר יובל דיסקין התקשו לעבוד איתו״, צוטטו אנשי לשכת ראה״מ.
תיק תפור לשכת ראה״מ: מדוע שתק ארד במשך וו שנים? מה קרה פתאום? התקשורת עטה על דברי ארד כמוצאת שלל רב. הנה סוף סוף מישהו מבפנים, שמכיר היטב את נתניהו, מדבר סרה נגדו ונגד בני משפחתו. ואכן ארד הטיל טיל אחר טיל ופצצה אחר פצצה בנתניהו. מהראיונות ניתן היה להבין, כי קל להפחיד את נתניהו, כיון שהוא סבור שכולם רודפים אותו. כמו כן נתניהו הצטייר כמי שמפנה גבו לאנשים הקרובים לו ביותר - ועוזי ארד היה כזה. מהראיון הצטייר גם, כי נתניהו נותן הוראות לראש השב״כ לחקור את ארד, וכן שרעיית ראה״מ מעור-בת כביכול בנעשה בלשכה ובענייני המדינה. היו שניסו לנופף בעובדות, כי מאז שהוקמה ממשלת נתניהו השנייה, עזבו רבים את הלשכה. מדובר בשלושה דוברים מקצועיים - ניר חפץ, גידי שמרלינג וד״ר יועז הנדל, שהלכו הביתה. גם ראש הלשכה נתן אשל, נאלץ לעזוב. וגם עוזי ארד - היועץ לביטחון לאומי עזב (או הועזב). כל זה מראה לכאורה כי קשה לעבוד עם נתניהו. במקביל גם בנושא האיראני יש ביקורת על התנהלותו של ראה״מ, כפי שנשמעה בעבר מפיו של ראש המוסד היוצא, מאיר דגן, וכפי שבעתיד ישמיע (קרוב לודאי) הרמטכ״ל לשעבר, גבי אשכנזי. ״לא תופסים אדם בשעת צערו״, הגיב נתניהו על דברי ארד. ואכן בסביבת נתניהו מלגלגים על דברי ארד, ומדגישים, שאם אכן התנהלותו של ראה״מ בעייתית, מדוע שתק ארד במשך 11 שנים, בהן היה צמוד אליו. האם העדיף את כיסאו ומעמדו על פני טובת הציבור? הרי בכל השנים הללו שימש כיועצו ושליחו של נתניהו לעניינים מדיניים מיוחדים, ולא אמר מאומה בגנותו של נתניהו. לפיכך אם אכן נכונים דבריו של ארד על המתרחש במשרד ראה״מ, הרי שהוא עצמו היה שותף לכל אותם מעשים. כמו כן מציינים כי יובל דיסקין נחשב לאדם הגון, ואם הוא החליט את שהחליט בעניין ההדלפה, ארד לא יכול לסתור את הדברים. ״לכל אורך הראיון בן תשעת העמודים, ארד לא הצליח לשכנע שאכן תפרו לו תיק״, אמרו בלשכה. ארד גם לא פנה עד כה לבית המשפט העליון, אלא העדיף ללכת לתקשורת, מה שמלמד לדבריהם על המגמה שלו. עובדה נוספת העולה מהכתבה, דוקא מחמיאה לנתניהו. מדבריו של עוזי ארד עולה, כי נתניהו הצליח להשיג עבור ישראל התחייבות אמריקאית כתובה בדבר הכרה במדיניות העמימות הגרעינית של מדינת ישראל. לפניו ניסו לעשות זאת יצחק שמיר, יצחק רבין, שמעון פרס, וגם אהוד אולמרט, אך כשלו. נתניהו השיג זאת פעמיים בעת כהונתו כראש ממשלה. פעם ראשונה מנשיא ארה״ב לשעבר ביל קלינטון ופעם שניה מהנשיא ברק אובמה. מלבד זאת, לא פירט ארד בראיון את הנסיבות שבהן נשלל ממנו הסיווג הביטחוני. העיתונאים שראיינו אותו לא הקשו עליו בענין הזה. לאורך כל הראיון הוא הוצג כאיש חיובי, ולא הוזכר דבר על יחסי האנוש שלו עם הכפופים לו. יש להניח שהמילה האחרונה בנושא טרם נאמרה. כל מי שמכיר את ארד יודע שהוא ימשיך ויעשה הכל עד שיחשוב כי שמו טוהר. פרס לפרס מדליית החירות: כך ינצל אובמה את הארוע לטובת הבחירות שלו שמעון פרס אוהב לקבל פרסים בינלאומיים. ההסטוריה יודעת לספר על המאמצים הרבים שהשקיעו מקורביו, כדי שיכלל בקבלת פרס נובל לשלום, לאחר הסכמי אוסלו, יחד עם ראה״מ דאז יצחק רבין, והראיס הפלשתיני - יאסר ערפאת. פרס כיהן אז כשר חוץ, וגם הוא נכנס לתמונת מקבלי הפרס. פרס לפרס. השבוע התבשר פרס על קבלת פרס נוסף. הנשיא ברק אובמה הודיע מעל בית ועידת איפא׳׳ק, כי יעניק לו בקיץ הקרוב את ״מדליית החירות״ - העיטור האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית, שניתן ליחידים, שתרמו תרומה חשובה לביטחון או לאינטרס הלאומי של האמריקאים, לשלום העולמי, לתרבות, וליוזמות ציבוריות או פרטיות. ״הפרס הזה הוא הסמל לקשרים הנרחבים ביותר בין ארה״ב למדינת ישראל״, אמר אובמה. הנשיא האמרי־ קאי ינצל קרוב לודאי את ארוע הענקת המדלייה לצורך הבחירות שלו מול הרפובליקנים. צעד לגיטימי לחלוטין, שפרס יהנה ממנו באופן ישיר. אם אובמה נותן, פרס לוקח. הארון שלו בבית הנשיא מלא במזכרות, תעודות ופרסים, והמדלייה לבטח תזכה שם למקום של כבוד. בעבר זכו במדליה הזו קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, ראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר, נשיא מצרים לשעבר, אנואר סאדאת, הסופר אלי ויזל, מנהיגת בריטניה בעבר, מרגרט תאצ׳ר ועוד. הישראלי היחיד שזכה במדליה היה נתן שרנסקי, המשמש כיום כיו״ר הסוכנות היהודית. מי שהעניק לו את הפרס, היה הנשיא לשעבר, ג׳ורג׳ בוש, שהעריץ אותו על פועלו ברוסיה ועל המאבק שלו לצאת מתחומה בעת ששהה בכלא הרוסי. בוש גם החזיק באופן קבוע את ספרו של שרנסקי והרבה לצטט אותו בארועים שונים. פרס עצמו נראה מאושר לאחר שהתבשר על קבלת המדלייה. ״זה כבוד גדול עבורי ועבור מדינת ישראל״, אמר. אובמה ידע לנצל כאמור את הארוע לצורך מערכת הבחירות שלו. הענקת הפרס לפרס כמו גם נאומו של פרס בועידת איפא״ק, בו אמר כי ״לא היה נשיא אוהב ישראל כמו הנשיא אובמה״, יככבו לבטח בתעמולת הבחירות של אובמה במאבקו להישאר בבית הלבן לקדנציה שנייה. טסים מנבטים היכן ימוקם שדה התעופה אם חלילה תתרחש תקיפה באיראן? ״טרם הגיע הזמן לתקוף את איראן״ - זה היה המוטו בנאומו של הנשיא אובמה בועידת איפא״ק השבוע. אובמה ביקש להעניק זמן נוסף למאבק הדיפלומטי ולהח־ רפת הסנקציות נגד טהראן. אולם יש מי שכבר נערך ליום שאחרי (כישלון) הסנקציות. השבוע פורסם כי בחברת התעופה הלאומית ׳אל-על׳ כבר מתכוננים לקראת תרחישי המלחמה האפשריים ונערכים בהתאם. על פי הדיווח, זומנו ראשי האגפים והסמנכ״לים הבכירים של החברה לדיון דחוף, שעסק בעניין היערכות החברה למקרה של מלחמה. לקראת הדיון התבקשו הבכירים להכין תוכניות - כל אחד באשר למחלקה שבאחריותו, בהתאם לתרחישים האפשריים. המטרה בהכנות היא, להתכונן לכל אפשרות, ולא להמתין לרשות שדות התעופה, שבתחום אחריותה נמצאת גם חברת ׳אל-על׳. הרצון היה להתכונן למצב בו שדה התעופה הבינלאומי בלוד יצא מכלל פעולה, כאשר כל הטיסות הנכנסות והיוצאות יבוטלו. במקרה כזה מתכוונת ׳אל על׳ לפרוס את מטוסיה בשדה התעופה בנבטים בדרום, משם יצאו הטיסות. כיום מוזכר שדה התעופה בנבטים, כמועמד המוביל לשמש כשדה התעופה השני של מדינת ישראל. מדובר בשדה תעופה צבאי, בו קיימים כבר שלושה מסלולים וכן מסלול נוסף המתאים לנחיתה של מטוסים גדולים. השדה מצוייד כבר במיטב השכלולים המקצועיים, מה שנותן לו יתרון רציני על פני שדה התעופה השני - במגידו, שגם הוא מועמד לשמש כשדה השני של מדינת ישראל. על פי הפרסומים, השיגה ׳אל על׳ את האישורים מחיה״א להפעיל טיסות יוצאות ונכנסות מנבטים. כל התוכניות כבר מוכנות במידת הצורך. בינתים מדובר בפרסומים בלבד, אבל הם מלמדים שיש כאלו שכבר נערכים ומביטים ליום שאחרי. שנתיים לנשיאות בורסת השמות: ריבלין, איציק, פישר, דוד לוי, אדמונד לוי ופואד שמעון פרס, שהה השבוע בארה״ב, זכה בתשואות סוערות בועידת איפא״ק, יקבל את מדליית החירות מידי אובמה, ונראה נהנה מאד בתפקידו. בעוד שנתיים הוא אמור להיפרד מבית הנשיא, אבל כבר עתה עולים שמות רבים המועמדים להחליפו. בורסת השמות כוללת אישים רבים, ומאחורי הקלעים כבר החל הקרב, בו בוחשים מקורבים, יחצ״נים ולוביסטים מטעם עצמם. המועמדים המוזכרים לתפקיד דואגים להדגיש, שהם אינם משתתפים ב״משחק״ ואפילו מכחישים שהם מעוניינים בכיסא. החשש שלהם הוא מפני להיטות יתר שתרחיק מהם את הבוחרים - חברי הכנסת. יש גבול לפירגון של הח״כים, ואם הם יראו מישהו שמאד רוצה להיות נשיא, הם יעשו לו דווקא.. עד כה טרם יצא ולו מועמד אחד בהכרזה גלויה, כי הוא יתמודד בעוד שנתיים לנשיאות. אולם יש שמות שכבר מוזכרים. השם החדש שהוזכר השבוע: אדמונד לוי, שופט בית המשפט העליון שפרש לאחרונה. מקורביו המריצים אותו לתפקיד מציינים את ״יתרונותיו״: מוצא מזרחי, חובש כיפה, בעבר היה סגן ראש עיריית רמלה מטעם הליכוד. מי שכבר החלה לפעול עבור מועמדותו היא קבוצה של פעילי ליכוד מאזור המרכז. לצורך כך מציינים תומכיו, כי רק שניים מתשעת נשיאי המדינה שכיהנו עד כה היו ממוצא מזרחי, יצחק נבון ומשה קצב. אדמונד לוי עצמו, טוען, כי לא שמע על היוזמה ולא מתכוון להתייחס אליה. אם אכן ירוץ לתפקיד, יתכן וימצא מולו מישהו מאותו שבט (לוי). מדובר בשר לשעבר - דוד לוי, ששמו גם עולה כמועמד אפשרי לתפקיד. פעילי ליכוד בבית שאן כבר פועלים להריצו לנשיאות, ואפילו נתניהו כבר התייחס לכך בעבר ואמר כי מדובר ברעיון יפה.. אולם נתניהו העלה שם נוסף כמועמד לתפקיד. מדובר בנגיד בנק ישראל - סטנלי פישר. מי ששומע מהצד את השמות, הוא יו״ר הכנסת, ראובן ריבלין, שלא יקבל תמיכה מנתניהו. ריבלין לא הודיע כי הוא מתמודד על הנשיאות, אבל אין ספק שהוא יהיה שם. בכנסת משוכנעים שריבלין לא יוותר הפעם לשום מועמד אחר, כפי שוויתר בסיבוב הקודם לפרס. הפעם ילך עד הסוף. מועמדת נוספת שכבר הוזכרה פעמים רבות לתפקיד, היא יו״ר סיעת קדימה, דליה איציק, שכיהנה בעבר כנשיאה בפועל, כאשר כיהנה כיו״רית הכנסת, בתקופה בה קצב הושעה מהתפקיד. היא חתמה על חוקים ועל חנינות וסימנה לעצמה את היעד. עוד מועמדת: ח״כ לשעבר קולט אביטל. השבוע גם הוזכר שמו של מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, כמועמד לנשיא אחרי שיסיים את תפקידו בקיץ הקרוב. אם הוא יבחר, לא יהיה משעמם לרגע בבית הנשיא. גם שמו של בנימין בן אליעזר, עולה מעת לעת. פואד אומר שעצם הזכרת שמו כמועמד מהווה מחמאה עבורו. עוד שנתיים לבחירות, ויש עוד זמן רב והרבה אפשרויות. שמות יעלו ויצוצו, ויש להניח, שיהיה גם מי שינסה לשנות את החוק ולהציע את פרס לכהונה נוספת. אצל פרס הכל יכול להיות. פצצה חכמה התעשיה הצבאית שידרגה ושכללה פצצה חודרת בונקרים לא מכבר התבטא משה יעלון, המשנה לראה״מ, כי אין שום בונקר שנבנה בידי בן אנוש, שאי אפשר לחדור אליו בידי בן אנוש אחר. הדברים נאמרו בתגובה לפירסומים על אי היכולת לחדור לבונקרים באיראן, כדי לפוצץ את מה שמוטמן שם מתחת לאדמה. והנה בשבוע בו נמצא נתניהו בארה׳׳ב, כאשר הנשיא אובמה מדבר על היכולת האמריקאית לסיים כליל את תוכנית הגרעין האיראנית, דבר שמדינת ישראל לא יכולה לעשות (אלא רק לעכב), בשבוע בו מדברים על פצצות חודרות בונקרים, מפרסמת התעשייה הצבאית, כי בניסויים שערכה בחודשים האחרונים הצליחה הפצצה החכמה אם.פי.אר ׳500 שנמצאת בשירות חיה׳׳א, להגדיל את עומק החדירות שלה, באופן שיאפשר פיצוץ מצבורי תחמושת בתוך בונקרים מבוצרים.
הפצצה המקורית כבר נמצאת בידי חיה״א, אולם התעשייה הצבאית שדרגה את עומק חדירות הפצצה המונחית למטוסי קרב, באופן שתוכל לחדור ארבעה קירות של בטון מזוין, ולהתפוצץ לאחר שחדרה בפועל מטר של בטון. על פי הפרסום, קטלניותה של הפצצה יחד עם יכולת הדיוק שלה, מאפשרות לה לגרום להרס ונזק סביבתי ממוקד ברדיוס של 2-3 מטרים ממיקום פיצוץ ראש הקרב. הדבר שונה מפצצות אחרות, שמסוגלות לגרום להרס ברדיוס של עשרות מטרים, בשל מיקום הרסיסים בחלקה האחורי של הפצצה. אחד הניסויים האחרונים בפצצה תועד בסרטון, בו ניתן לראות כיצד הפצצה חודרת ארבעה קירות של בטון מזוין בהצלחה. בניגוד לפצצות אחרות, הפצצה אינה נשברת בעת חדירתה לבטון המזוין. כמו כן היא קטלנית לפגיעה נקודתית בבני אדם שמסתתרים במבנה. משקלה הנמוך יחסית, 250 ק׳׳ג, מאפשר שימוש נגד מספר מטרות בגיחה אחת. השבוע כאמור פורסם הניסוי הזה, ולבטח יהיו מי שינסו לחשוב על עיתוי הפירסום. אין הקלטות הסטוריה ללא תיעוד: מדוע לא מוקלטות השיחות בלשכת ברק? באחד הקטעים החזקים של מבקר המדינה בפרשת מסמך הרפז, צוטטה שיחה שהוקלטה בלשכת הרמטכ״ל בין עוזרו של אשכנזי, אל״מ עודד וינר, לבועז הרפז גיבור הפרשה. בשיחה נשמע הרפז שואל מפורשות את וינר: תגיד לי מה אשכנזי רוצה. מה היעד שלו. שיסביר את המטרה. אנחנו נגיע לשם״. וינר השיב לו: ״המטרה היא שגלנט לא יהיה רמטכ״ל. לא חשוב מי. העיקר לא גלנט. לגבי יש העדפות משלו, אבל זה לא כל כך חשוב״. השיחה המוקלטת הזו הופיעה בטיוטת דו״ח המבקר, והיתה אחת הסיבות לביקורת הקשה שספג אשכנזי, ולטענה כי אנשיו עסקו באיסוף שיטתי של חומרים על שר הביטחון ברק ועל הניסיון למנוע מגלנט את תפקיד הרמטכ״לות. ארז וינר שהתיחס להקלטה, אמר, כי מדובר בשיחה סתמית ולא מחייבת, וכינה את הדברים ״שיחת רכילות״ שהוקלטה בלשכת הרמטכ״ל. לדבריו, יש הבדל בין שיחת רכילות לבין איסוף חומר מפליל - כפי שהואשם, ולכן לדעתו הדו״ח הסופי ייראה אחרת לחלוטין. בסביבתו של אשכנזי מוסיפים ואומרים, כי אם המבקר היה שומע שיחות דומות שנוהלו בלשכת שר הביטחון על אנשי לשכת אשכנזי, התמונה היתה הרבה יותר חמורה. לדבריהם, מלשכת אשכנזי הועברו הקלטות של שעות רבות למבקר, ואילו מלשכת ברק נמסר חומר מועט. בלשכת המבקר לא הכחישו את הדברים, וציינו כי אכן לא הועבר תיעוד מלא של השיחות מלשכת ברק. אולם לדבריהם, מדובר במידע שלא היה רלוונטי לחקירה, כיון שהם חיפשו רק מידע הקשור לזיוף המסמך של הרפז, ולא ביקשו לבדוק את מערכת היחסים בין שתי הלשכות. כך או כך, התברר, כי לשכת שר הביטחון לא העבירה חומר מתועד למבקר, וטענה כי הסיבה נעוצה בתקלה טכנית בלתי מכוונת שכרוכה בבעיות תחזוקה, והיא זו שמנעה את הקלטות השיחות כמקובל. אלא שאין זו הפעם הראשונה שזה קורה בלשכת ברק. ב־95 כשברק עזב את משרד הפנים והעביר את הלשכה לשר אחריו - חיים רמון, טענו במשרד כי לא נשאר דבר מתקופת כהונתו. הדיסק הקשיח של המחשב נמחק ועימו מידע רב הקשור להתנהלות המשרד.
חמש שנים מאוחר יותר, כאשר ברק התמודד בשנת 2000 מול ועדת אור שחקרה את מהומות אוקטובר של ער־ ביי ישראל, הועלו טענות דומות. הוועדה ביקשה להתרשם מהשיחות והדיונים בנושא, אך התברר שהם לא תועדו ולא סוכמו כמקובל. למרות זאת קבעה הוועדה, כי ברק לא היה מחוייב אישית להקליט את השיחות, אף שמדובר במחדל. בסביבת ברק טענו אז, כי מזכירו הצבאי, גדי איזנקוט (ששמו גם מוזכר בפרשה הנוכחית), הביא לחדר טייפ חדש להקלטת השיחות, אך הטייפ לא הופעל נכון ולכן הפגישה לא הוקלטה. המקרים חוזרים על עצמם. התירוצים למכביר. השורה התחתונה דומה: אין הקלטות, אין תיעוד וכמובן ברק יוצא נקי. בקצרצרה הסיפורים הקטנים של השבוע זה מול זה - מי מפסיד יותר מדו״ח המבקר בפרשת מסמך הרפז. שר הביטחון ברק, או הרמטכ״ל לשעבר אשכנזי? שניהם סופגים ביקורת מהדו״ח (אשכנזי מעט יותר). זו השאלה שהתחבטו השבוע במערכת הפוליטית והצבאית. מצד אחד ברק - השר הלא פופולארי בלי עתיד הפוליטי, האיש שכבר קיבל חבטות מכל עבר. מצד שני גבי אשכנזי - הרמטכ״ל ששיקם את הצבא במלחמת לבנון השנייה, ומועמד להשתלב בעתיד בפוליטיקה הגבוהה בתום תקופת הצינון. אחד מידידיו של אשכנזי תיאר באוזניו את מצבו בתיאור הבא: שני רכבים נוסעים זה מול זה. באחד יושב ברק. מדובר במרצדס חבוטה מכל צדדיה. הפח מקומט, האגזוז מעשן, המנוע מקרטע. ברכב השני המפואר יושב גבי אשכנזי. הרכב נוצץ. צבע חדש, הכל מריח מניילונים. אין שום שריטה. כששני הרכבים הללו יתנגשו - ברור מי ינזק יותר... כלבי הדמוקרטיה - יש חדש בכנסת. מדובר בשני חברים חדשים שהצטרפו השבוע למצבת עובדי הבניין. השניים אמורים להגיע לכל ישיבות המליאה, להסתובב בכל קומות המבנה ולהישאר במקום למשך כמה קדנציות, מבלי שאף אחד יאיים על מקומם. לשניים קוראים מיקי וג׳ולי - והם שני גורי הכלבים החדשים שהצטרפו רשמית ליחידת הכלבנים של הכנסת. השבוע החלו בקורס אימון שנועד להכשיר אותם לאבטח את הפרלמנט הישראלי. ביום הראשון שלהם במליאה, נלקחו להכיר מקרוב את כי־ סאו של ראה״מ, סרקו את מושב יו״ר הכנסת ולא דילגו על ספסלי האופוזיציה. אין ולא תהיה להם שום העדפה לכאן או לכאן. הכלבים אומנו גם להתעלם מהקהל סביבם, לו־ מדים לזהות חומרי נפץ, להכיר אמצעי לחימה ולהסתובב במסדרונות בהבעה קשוחה. סוף סוף ניתן להעניק מש־ מעות מעשית לביטוי: ״כלבי השמירה של הדמוקרטיה״. כל האופציות: הקריקטורה הטובה ביותר, שביקשה לתאר את המפגש בין הנשיא האמריקאי ברק אובמה לראה״מ נתניהו, פורסמה באחד מכלי התקשורת, בה נראה אובמה יושב מול נתניהו, כשרגליו של הנשיא על השולחן, זכר לאותה תמונה מפורסמת, בה ניהל שיחת טלפון עם נתניהו כשרגליו על השולחן. לקריקטורה הנוכחית הוצמדה כותרת עדכנית: ״כל האופציות על השולחן״. ״אמן האגגי״ בסופה של הפגישה בין נתניהו לאובמה, בבית הלבן, העביר ראה״מ לנשיא שיעור בהיסטוריה יהודית, כשהעניק לו כמתנת פורים מגילת אסתר. הוא הסביר לנשיא שהמן האגגי רק החליף שם - אך כוונותיו לא השתנו, והן להשמיד את העם היהודי. אובמה מצידו הבטיח לעיין. המעניין הוא כיצד התקשורת הכללית כתבה את הסיפור הזה, תוך שהיא משבשת את שמו של הצורר האגגי וכותבת ״אמן האגגי״. אובמה לפחות הבטיח לעיין במגילה. יש בתקשורת כאלו שלא עיינו מעולם. שפת הגוף - כמו בכל פגישה בין אובמה לנתניהו, גם הפעם ניתחו אותה מכל זווית אפשרית, כולל שפת הגוף של שני המנהיגים, בעת הפגישה, בעת הנאומים הפומביים ובשעה שדיברו ביניהם. המסקנה של המומחים: אובמה השתדל לשדר חמימות כלפי נתניהו, אך זו הייתה כנראה חמימות מזויפת. אובמה היה מרוחק יותר ומנוכר, אבל השתדל יותר. שפת הגוף של הנשיא נועדה להראות מי הבוס. במקביל, דיבר נתניהו עם ידיים מושטות ובזרו־ עות פתוחות, והתבדח מעט כדי להקל את האווירה. בסך הכל היה נתניהו נינוח יותר. כאשר נתניהו אמר, כי מדינת ישראל תגן על עצמה במידת הצורך, ניתן היה לראות שאובמה יושב בתנוחה אגרסיבית, ידיו על מסעדי הכיסא. רק בסוף הנאום, היה אובמה נינוח הרבה יותר. |