יש מדור כזה בשבועון לאישה. המכתב שלא נשלח הוא נקרא. בו נשים כותבות למערכת דברים שאינן מסוגלות לומר לאדם אחר על סיטואציה מסויימת שקרתה להם.

הנה המתב שלי:

"לוחם האור" זה אתה. כשהכרתי אותך, תוך שניה נמשכתי לאישיות הטובה שבך ולחיצוניות המוארת שלך.

בתקופה הפרועה בה גרתי בת"א והחלפתי גברים כמו גרביים, איתך חשבתי שסוף סוף זהו! מצאתי את היהלום שכדאי לשמור עליו!

הייתי בתקופה לא משהו  ואתה באת וישר נשאבתי לעולם שלך.

אחרי חודש מתוכם שבועיים שהיית במילואים ושבוע חלומי בים המלח - זה נגמר. לא ברור לי למה. אולי חשבתי שאין יותר צורך במשחקים ואני יכולה להיות הכי פתוחה בעולם ולהעמיס את עצמי בכמויות עליך. לא הבנתי למה וגם לא נתת תשובה ברורה. אולי כדי לא לפגוע.

היה לי קשה. קשה מאוד. קשה מנשוא.

מאוחר יותר אני והאקס המיתולוגי שלי עשינו קאמבק. אנחנו עדיין יחד. 

אבל אני עדיין חושבת עליך.

מידי פעם בודקת את כרטיס הפייסבוק שלך.

תוהה למה זה לא הצליח. זה היה חיבור קוסמי .אז למה?

רואה שכבר התחתנת, נולד לך ילד. האם אתה עדיין נזכר בי מידי פעם?

משום מה, לא מצליחה להוציא אותך מהראש.

כנראה שאני צריכה איזה טיהור פנימי, ניקוי, משהו שיעזור לי לשים את העבר בעבר ולתת להווה עתיד.