כוחותיי שבים אלי אט אט

חושבת רבות על כיצד אני ממשיכה

מתנהלת בשקט ובשלווה

נוטה לשוני בעקבות בדיקות החיים שעברתי

מרפה

משאירה זאת מאחוריי

צועדת קדימה

מקיפה עצמי באיכויותיי

במתנות האל

בטוב

באופטימיות

ביקום

ביצירה

מעניקה לגופי, לנפשי ולנשמה שבתוכי

סולחת, קשובה וזורמת

ממשיכה להיות בן אדם, נפתחת ומרחיבה את נפשי...

                       *****

כשאלו הם פני הדברים אני אכן מעוניינת לשכוח, מזה שהייתה,ממשפחת הפנים שבי

או להתבונן בדברים כטעות! אילוהים איך עלי לחשוב כי לא נשארה ורק הלכה ונמחקה לי מהלב, וגם מהמשפחה הנפשית השוכנת במעמקיי.

בסופו של דבר אני צריכה להתמודד עם עצמי ועם האמון השסוע

להבין שהקרבה בינינו הייתה טעות מצערת ולשקם את לבי...

אנשים אוהבים לא עושים דברים כאלה, אינם פוגעים ולכן אני מעדיפה לחסוך את המלל הזה, לחסוך את ההקשבה אל כל שקשור אליה, לדיווחים על המורכבות המדהימה של המצב שאני פשוט לא מבינה!

במלוא כוחותיי השכליים אינני מוצאת את הנקודות, את האור שיקח אותי למקום, לרגש שהיה לי אלייך

 את מילותייך שנגעו בי..פעם

ואני מאוד מקווה שאני לא זקוקה להפגע בכדי להפוך לאדם אכזר כמו שבחיים לא הייתי, או לכך שיכאב לך בכדי לחוש איזה מן "תיקון" בהוויה שלי.

קול מאוד מסוים נשמע בתוכי, קול של נשמה שחשה כאב על אשר קורה בין אנשים אוהבים, ושקול דמעותיה לא נשמע ושהצדק קרוב ממנה כמו לאור.

 אבל אני כבר לא צועקת במילותיי, אלה במעשיי.

קשה ללב להבין את העוצמות שהפגנת כלפיי כמשהו שלא חי ,מרגיש ושקרי: זה דבר שקשה לי מאוד, זה אומר כלכך הרבה מבחינתי, הרבה יותר ממה שנפשות כמוך דואגות לחשוב.

שיעורים של כאב צובעים לי את החוויה ואת תפיסת העולם באופן מאוד בהיר עכשיו, איך עלי לנהוג כנגדך הפעם? איך אלמד את ליבי קצת מהאכזריות שבך בכדי להתקיים?

האם על עצמי ורגשותיי אינני יכולה לסמוך, האם על העולם, מה עלי לעשות??

האם היחס שלי אלייך היה בעייתי? האם אהבתי וכיבדתי אותך יותר מאשר שאת שווה? לא. נמשכתי אלייך מלכתחילה רק בגלל העוצמה האהבה והכוח שראיתי בך, האבסורד של ההווה צוחק בפה גדול! היכן העוצמות שהכרתי? לפגוע במישהו שאהבת זו חולשה, בחיים לא צפיתי שכוחותייך הללו יביאו לרמה הרסנית שכזו! היכן פיך מילותייך, ותחושותייך?!

ושוב אני מקווה שתדעי שאני לא מאחלת לך סבל, שאני לא שפל כלכך..כי אמשיך להיות בן אדם עד סוף ימיי.

ובאיזשהו מקום, באיזה שהוא יום ושעה יהיה אפשרי וצפוי לראותך ולהיזכר, כי רק שיעור עמוס כאב יוכל להעביר את השיעור שנעשה אל חשבוני.

אני מאוד מתאמצת שלא להתנשא כי אני בן אדם, וכי אני מעוניינת להתמודד באמת עם הדברים ולא לנדוד לאגו טריפ מזדמן, כי את הכעס מיגרתי ועכשיו יש רק מרירות שקטה שלא תהרוס אותי, אלה רק תחיה אותי מחדש כדרך השיעור שקיבלתי ממך!!

כמה כבוד אני נוהגת בפרידה מרה מקשר שלא היה צריך לקרות, זה הכול בשביל עצמי, בכדי לפתור על הדרך הנכונה, את מה שאפשר לי לדלות מתוך ההתרחשות המבולבלת המנפנפת לי מסביב.

ואש לא תעזור, דמעות לא יעזרו כי לא נותרו שאריות של רגש! ואת האש שלי היא אף פעם לא הבינה..עד הרגע הזה בו היא מתחילה לאכול בלהבותיה את כל אשר פגע ודמם.

אני נורא רוצה לשוב אל עצמי וללטף, להיות מסוגלת לתת צ'אנס לאנשים שוב

 ההפך ממה שניתן לי, ובאמת להבין ולהרגיש שלמה עם עצמי בלי שום קשר לתקופה הזאת.

אני לא רוצה להרגיש גדולה יותר או טובה יותר כי זו אני בפנימיות שבי, אני רק רוצה להתנקות מהרעלים שהפכו להיות היחסים האלה בתוך המערכת חיים שלי. 

אני רוצה להצליח להתחבר למסקנה שזה באמת היה סתם, ושגם היה שיעור משיעורי חיי שלא יהפוך אותי לחסרת רגשות, אלה רק יחזק וירים אותי, יביא אותי לנשוף החוצה את כל תאי הרגש הסרטניים המיותרים.

אני רגועה עכשיו גם אם זה לא נשמע ככה

                   *****