השיר "פירות מוזרים" (Strange Fruits) או בשמו המקורי "פירות מרים" (Bitter Fruits) היה השיר שהזניק את הקריירה של בילי הולידי יותר מכל שיר אחר. והוא נחשב כשיר המחאה הראשון למען זכויות השחורים בארצות הברית בדרום הגזעני של ערב מלחמת העולם השניה.

השיר מדבר על פירות מוזרים התלויים על עצים - גוויות של שחורים, קורבנות לינץ'. מעשי הלינץ' בדרום ארצות הברית היו כה שכיחים, עד שב-40 השנים הראשונות של המאה העשרים בוצעו שם למעלה מ-4000 מעשי לינץ', ואף לא אחד "פוענח", ואף אחד לא הובא בפני שופט או הועמד לדין.

הנקודה היהודית:

השיר נכתב באמצע שנות השלושים של המאה העשרים על ידי אבל מירופול (Abel Meeropol), תחת שם העט לואיס אלן. הוא היה מורה בתיכון בברונקס, יהודי, חבר במפלגה הקומוניסטית, והוא גם זה שהלחין אותו. מירופול הוא גם זה שאימץ את הבנים של יוליוס ואתל רוזנברג היהודים, שהוצאו להורג בעוון מסירת סודות האטום לסובייטים.

השיר בוצע לראשונה על ידי בילי הולידי על במת מועדון קפה סוסייטי (Cafe Society) במנהטן. הבעלים של המועדון, ברני ג'וזפסון, יהודי גם הוא, קיבל את השיר ממירופול והוא זה שמסר אותו לבילי הולידי, שביצעה אותו מאז בכל הופעה. בתחילת שנות החמישים, בתקופת צייד המכשפות, השיר היה מוחרם, ובילי הולידי התעקשה שהשיר יכלל בכל חוזה הופעה, ושהיא תשיר אותו בכל מקום.

קולומביה רקורדס, חברת התקליטים שהולידי עבדה איתה, סירבה להקליט את השיר, ולכן פנתה בילי הולידי למילטון גבלר, יהודי, בעליה של חברת ההקלטות קומודור. גבלר הקליט את השיר והשאר היסטוריה.

בשנת 1999, הכתיר הטיים מגזין את השיר "פירות מוזרים" כשיר הטוב ביותר של המאה העשרים.

ולא שזה כל כך חשוב. ואולי זה בעצם לא משנה. אבל השיר הכי הכי של המאה העשרים, לפחות בעיני הטיים מגזין, לא היה כזה בלי שלושה יהודים וזמרת אחת נפלאה.

לשיר ביצועים רבים, אבל הביצוע הכי מצמרר (אחרי זה של הולידי) הוא ללא ספק של נינה סימון: