אל תעזבי אותי! -הסיפור הרומנטי למוצ"ש

לצפייה במסך מלא

אל תעזבי אותי! -הסיפור הרומנטי למוצ"ש

‎33

יחסים

45 תגובות יום שבת, 10/3/12, 19:35

הצלילים הלמו על עור התוף שלה בהפתעה מוחלטת. בתור בבית המרקחת התחלפה לפתע מוסיקת הרקע הקלאסית של בטהובן לצלילים המתקתקים שיצאו מגרונו הצרוד של זא'ק ברל. "אל תעזבי אותי, אל תעזבי אותי...NE ME QUITTE PAS… -יבב הזמר, ועיניה נרטבו.

לילות סוערים של "נשיקה צרפתית", זה היה שם האוסף שהתנגן שוב ושוב, ולצליליו נרדמה חבוקה בזרועותיו של רן, והתעוררה כשז'אק ברל מתחנן בפניה בקולו הסדוק – "אל תעזבי אותי!". רן לא ידע שההתלבטות שלה הייתה אמיתית. אישה בת 45 עם גבר צעיר ממנה ב-10 שנים, ועדיין נשואה....הרומן שהתחיל כגחמה, כהתרסה, כניסיון להחזיר לעצמה את התחושה שהיא עדיין מושכת ויפה, התעמק לאהבה אמיתית, אהבה שהיא לא ידעה מה לעשות אתה בדיוק...

המשבר בנישואיה לא התחיל עם הרומן הזה. הסדקים שהופיעו לאטם,הלכו והעמיקו.בתחילה דרש ממנה מוקי לנתק את קשריה עם רועי, הידיד הטוב שליווה אותה בתקופת הרווקות. "אתם יושבים בסלון ומרכלים כמו שתי נשים זקנות על כל מיני דברים שנראים מגוחכים בשביל אישה נשואה.". "אבל זה הכיף שלי, מה אני אעשה שלא הייתי בחבר'ה שלנו ואין לך מושג על מה אנחנו מדברים? למה אתה לא מוותר על החברים שלך?", מחתה. אך ללא הועיל. מוקי הזעיף את פניו ונכנס לשתיקה של יומיים. היא ניתקה את הקשרים עם הידיד.

בהמשך התלונן על עבודתה ככתבת טלוויזיה. "את מסתובבת כל היום, נפגשת עם גברים, זה לא יאה לאישה נשואה..", נזף בה. "אבל כשהכרת אותי, התאהבת בי כשראיינתי אותך על פרויקט האדריכלות החדש שלך! אתה צריך להגיד תודה לעיסוק שלי שבזכותו הכרנו!", התריסה. "נו,זהו בדיוק,לא בא לי שתתאהבי במישהו אחר באותה צורה", ענה..בלב כבד התפטרה, והפעילה את התואר שהיה לה בעבודה סוציאלית. ואז החלו תלונות על "השכר העלוב שמרוויחה עובדת סוציאלית"....

היא נרשמה לתואר שני , בתקווה שכך תשיג שכר גבוה יותר, אבל כל פעם שהתיישבה לכתיבת עבודת התיזה שלה, הזדעף מוקי : "מה את מתבטלת? יש כלים בכיור? למה אני צריך בכלל להגיד לך את זה? כל אישה הייתה כבר מזמן עושה את זה מיוזמתה!". היא קמה וניגשה למטבח. אחר כך כבר הייתה עייפה מדי לחזור לכתיבה. וכך עמדה התיזה באמצעיתה במשך ארבע שנים...

היה גם עניין המכונית. מבחינת מוקי, היה זה מובן מאליו שהמכונית תהיה ברשותו. אחרי הכול, הוא זה שהביא אותה מתקופת הרווקות. לא עזרו תחינותיה, שזה מעייף לנסוע באוטובוסים את כל הדרך לרעננה מרמת גן מדי יום, ובנוסף, נסיעות נפרדות לבדוק בתים בשכונות מצוקה."מה הבעיה? את צעירה, בריאה,אין שום סיבה שלא תיסעי באוטובוס!", טען מוקי. היא לא יכלה להכחיש את דבריו, וכך המשיכו החיים. סדק אחר סדק, סדק אחר סדק. עד שיום בהיר אחד פגשה במקרה את רועי ברחוב.

היא זיהתה אותו ראשונה. הוא נראה יותר טוב מאי פעם, הולך חבוק עם אישה נאה בחליפה אלגנטית, שתיק "ג'ימס בונד" בידה. "רועי!", קראה בהתרגשות. הוא הסב פניו אליה, כלא מבין. "זאת אני, נילי, היינו יחד בחבר'ה במועדון הנוער ברמת גן ...". הוא קימט את מצחו. דקות ארוכות כנצח עברו, עד שחזר ניצוץ ההיכרות לעיניו. "אה, נילי,בטח,בטח,פשוט לא זיהיתי אותך...", התנצל. מבטו הסורק ראה הכול –את הגוף שהתמלא עם השנים, החזה המפואר שצנח למטה, כתמי השמש על הזרועות, הקמטים...דבר באישה בת ה-40 שמולו לא הזכיר את החתיכה של החבר'ה, זאת שכולם השתגעו אחריה בגיל 20...

רועי הכיר לה את אשתו. מהנדסת בכירה במשרד מפורסם בתל אביב. "נו,את בטח הגעת להיות עורכת ראשית של סרטי תעודה בערוץ 2", אמר, ושביב הערצה נושנה בעיניו."דווקא לא...אני עובדת סוציאלית כרגע...בעלי לא כל כך אהב את...", גמגמה.את מבט התדהמה שלו התקשתה לשכוח ימים רבים אחר כך.

חשבון הנפש שעשתה עם עצמה אחרי 20 שנות נישואין, היה נוקב ואכזרי. ההחלטה גמלה בקרבה לשוחח עם מוקי על גירושין. בערב, לפני שהספיקה לומר מילה, הודיע לה בעלה שנישואיהם תמו. הוא התאהב במזכירה במשרד שלו, והחליט שהיא אהבת חייו. הוא כבר פתח תיק ברבנות, והוא מקווה שהיא תקבל זאת בהבנה וללא תרעומת. אחרי הכול, גם היא יכולה למצוא לה מישהו ולפתוח אתו פרק ב. הרי היא לא תעמוד בדרכו, אחרי שמצא את אהבת חייו, נכון?

"נראה", היא ענתה. "אני צריכה לחשוב על זה. לא ממש יש לי כוחות בגיל 45 לצאת לשוק הפנויים פנויות ולהתחיל מחדש". "תחשבי מהר!", האיץ בה מוקי. "אני מתכוון לזה ברצינות!". באותו לילה החליטה להשליך את עצמה על הגבר הראשון שיענה לה באתר ההיכרויות הכי גדול באינטרנט,בלי אבחנה לגבי מי הוא ומה הוא.

היא נפגשה עם רן, הכימיה השתוללה ביניהם, ורק אחרי הלילה הראשון ביחד, גילתה שהוא צעיר ממנה ב-10 שנים. "מה זה מפריע לך?", תמה רן. "הגיל הוא רק מספר!". "כן,מספר,מספר,זה רק זה מה שמעניין אתכם...", ענתה במרירות, אך כבר היה מאוחר.היא הייתה עמוק עמוק בתוך אותה אהבה משכרת, מתוקה, עם דפיקות לב מטורפות כל פעם שהוא מתקשר. כמו בגיל 16.

"אל תעזבי אותי!", שר ז'אק ברל, ורן שר יחד אתו, כשהוא מתבונן בעיניה בתחינה. כן, הוא ידע.החינוך השמרני שקיבלה בבית לא הניח לה ליהנות מאותה אהבה בלי להיות מוטרדת מפערי הגילים. "כשאהיה בת 70, זקנה עם שיער לבן, אתה תהיה גבר במלוא אונו, שתסתכל על פרגיות צעירות, ותשאל את עצמך מה אתה עושה עם הישישה הזאת...", פירטה בפניו, מפוכחת, את עתידם המשותף.

ועכשיו, השיר הזה בבית המרקחת....כל הזיכרונות צפו מחדש..."מה בשבילך?", פנה אליה הרוקח. "משחה נגד כוויות אהבה", ענתה בלי לחשוב. הרוקח הצטחק. סמוקה ממבוכה, תיקנה את עצמה – "משחה נגד פריחה לעור של תינוק".היא חייבת למהר עכשיו. בתה וחתנה יוצאים תיכף לאירוע, והיא אמרה שהיא כבר חוזרת עם המשחה, שלא יהיו לה בעיות כשתעשה בייביסיטר לנכד. "בבקשה, סבתא'לה", הגיש לה הרוקח את המשחה. היא יצאה מבית המרקחת מדדה לאיטה בעזרת המקל. לא קל לחיות בגיל 70 לבד. מזל שיש לה לפחות זיכרונות...

* כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c)