כותרות TheMarker >
    ';

    הרהורי כפירה

    מניין יצר לעצמו האדם את הדרך ואת האופן אייך לפעול בעולם, בקבוצה, מהם המניעים המוטיבציות וההרגלים שמופעלים אוטומאטית , והאם אפשר לשנות, להרחיב ולהשפיע עליהם?

    מלווה תהליכי שינוי והתפתחות להגשמת מטרות, אישיות עסקיות וארגוניות. משתמשת בכלים שונים לקידום פיתרונות יצרתיים המשלבים חזון ופרקטיקה, הוויה והגשמה, עסק ואדם, יחיד וקבוצה.

    יועצת עיסקית-ארגונית, מנחת קבוצות ומאמנת אישית.

    מעגל האלימות המושלם, אייך עשינו את זה!

    19 תגובות   יום ראשון, 11/3/12, 10:22

    הרגנו שניים, נקמה- הפציצו 100, פצעו שניים, נקמה - הפצצנו, מתו 16, הרגנו נקמנו הפצצנו...הם אנחנו...ושוב ושוב...למישהו זה נשמע עדין הגיוני? להם תמיד יהיו כמה מחבלים לנו תמיד יהיה צבא...אז? כמה זמן? מתי מישהו יוותר? לעולם לא? למה...? הפלשתינאים, האיראנים....כן כן...אנחנו טובים בלמצוא צידוקים אבל אולי אפשר גם לקחת אחריות? לנסות לשנות את השיטה? את השפה המתלהמת? לצאת מהמעגל הזה ולחיות באופן יחסי נורמאלי. יש כאן מספיק בעיות שיש לעבוד עליהם. תפסיקו לבזבז את כל הכסף והאנרגיה על מלחמות! יש לנו חיים לחיות!

     

    טילי ג.ליברמן | Promote Your Page Too


    ''



    טילי ג.ליברמן (MA)


    יועצת עיסקית-ארגונית


    מנחת קבוצות ומאמנת אישית

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/3/12 09:32:
      מעגל קסמים שאינו מסתיים, ואפשר כמובן להשליך את זה על יחסים בינאישיים, הוא עשה לי, ואני אעשה לו, ואז הו יעשה לי וחוזר חלילה.
        12/3/12 09:27:
      ואני אוסיף כאן עוד משהו ששווה לקרוא: http://www.hahem.co.il/scissors/?p=949
        12/3/12 09:10:
      לולה, אין לי יומרה טוטאלית להגיד מה נכון ומה לא. וייתכן , ייתכן שאני אופטימית מדי לסביבה הזו, וייתכן שלא. ההיסטוריה הוכיחה כי גם בארצות ובמקומות שמלחמה שכנה שם דרך קבע באיזשהו שלב דברים השתנו בזכות אנשים אמיצים שהסכימו לשבור את המעגל. הסכימו לרגע לוותר על להגיד את המילה האחרונה, המכה האחרונה וניסו באמת לשנות. כאן עם השילטון הנוכחי זה פשוט לא קורה. שום ניסיון. כל הזמן התגרות ופגיעה שתעורר בחזרה פגיעה. אנחנו מגינים על עצמנו והם על עצמם. אנחנו הרגנו שניים הם הגיבו. אם זה היה קורה הפוך גם אנחנו היינו מגיבים...הענין הוא שבכל רגע שיש איזשהו שקט, ודברים לא מסתדרים כל כך (ראש הממשלה לא הצליח בביקורו בארהב למשל) יש הסתה של תשומת הלב לדרום. כן, אני ממש חושבת שיש כאן שימוש ציני בטיימינג של הפעילויות האלו. ויש כאן שילטון שאינו מעוניין להביא שלום מכוון שהוא מרגיש הרבה יותר חזק במלחמה. שלום מצריך אומץ, התמודדות עם קשיים פנימיים, מלחמה מצריכה רק דבר אחד - שינאה לאחר. פחד מאז ומעולם היה כלי השרת של כל שילטון מעורער, כל שילטון חסר מעוף. מצטערת על החוויות שאת חיה בהן, זה בודאי לא קל, ולא, אין בי שום שיפוטיות כלפי דעותיך שנובעות גם מאופן חייך. כמו שאמרת, טוב שישמעו הקולות לכאן ולכאן.:)
        12/3/12 07:50:

      אני חייבת עוד מילה אחת על הדיון הזה כאן.

      אני שמחה וגאה לשמוע שיש גם קולות אחרים, לדעת שהמדינה הזו היא לא עדר כפי שמנסים לתאר לפעמים,

      אני לא בעד דעות קיצוניות לכאן או לכאן, ואני גם לא חושבת שניתן להזיז מישהו מעמדתו ואמונתו (ימין הוא ימין ושמאל הוא שמאל).

      אני מצרה על גורלו של העם הפלסטיני, מצד שני, ל א מרגישה אחראית עליו כרגע. אני לא מזלזלת בסבל שלהם ומאמינה שיש לא מעט בתוכם שכן רוצים לחיות בדו קיום (הלוואי שזה היה קורה). יחד עם זאת אני מודעת להנהגה הקיצונית שלהם ומבינה שיכול לעבור עוד זמן רב מאוד עד שמשהו באזור הזה ישתנה.

      אני לא מתיימרת להבין את כל נפתולי הפוליטיקה ומודעת לאפשרות שיש מי שהמצב הזה משרת אותו, חבל שכך, אבל ישראל לא המציאה את הגלגל בעניין הזה. זו מדינה שחיה בסיר לחץ מתמשך והיא לא דומה לשום מקום אחר בעולם.

      אני לא רואה בעולם מדינה אחרת (מודרנית ומוקנת) שבה אזרחים בעיר מרכזית חיים בין אזעקה לאזעקה וחיים כבני ערובה זמן לא מעט. אני בחרתילגור באשדוד, עיר מרכזית לכל הדעות. אי אפשר להגיד עלי שבחרתילחיות במקום מסוכן מטעמי אידיאולגיה (עוטף עזה למשל). בחרתי בעיר מרכזית שעד עופרת יצוקה אף אחד לא חלם שיפגיזו אותה. והנה זה הגיע. אז מה? ראשון לציון הבאה בתור? לאט לאט נתרגל למציאות הזו שערים במרכז הארץ מופגזות?

      יכול להיות שחלקכם גרים במרכז ומאוד מזדהים עם הפחדים של הדרום...אבל עד שלא חיית תחת הפגזה אתה לא תדע מה זה אומר.

        12/3/12 06:54:

      צטט: לוחמתאור 2012-03-12 00:51:04

      צטט: לולה* 2012-03-11 20:49:17

      צטט: טילי (טגלית) 2012-03-11 17:40:30

      צטט: לולה* 2012-03-11 16:07:35

       

      אני דווקא כן חושבת שההנהגה מקבלת אחריות. יש לה אחריות עצומה על שלום האזרחים שלה.

       

      ההנהלה לוקחת אחריות. אך האם לא היא האחראית למצב? לראיה, אהוד ברק, שמיהר להתראיין ביום הראשון להפגזות ואמר ש"הסכסוך רחוק מסיום". בסוף השבוע פגשתי מישהו שחזר משירות מילואים וסיפר שכבר מדברים על מלחמה שקרבה באפריל ושהוא חושש לקבל ממש בקרוב שוב צו 8. הפעם, אנחנו אלה שיזמו את ה"חיסול הממוקד", את תחילת סבב האלימות. מי לוקח אחריות על זה? 

       

       הסכסוך הזה עתיק יומין. לא ברק התחילאותו וגם לא נתניהו (ולא, אני לא מתה על אף אחד מהם).

      באמת הייתם מעדיפים שההנהגה לא תפעל במקרים כאלה? האם לא היינו מבקרים אותם אם היו יודעים על פיגועים שאמורים להתבצע והם לא מנסים למנוע אותם (כן, חיסול ממוקד הוא הכרחי בעיני. מדובר בטירוריסטים).

       

      זה נראה לי קצת פרנואידי לחשוב שהשלטון רוצה להמשיך להפחיד אותנו.

       

      לי זה דווקא לא נשמע פרנואידי בכלל. על פי סולם הצרכים של מאסלו, הדאגה לקיום הפיזי שלנו היא השנייה בבסיס הפרמידה. כלומר, כשאנשים חיים בדאגה קיומית מתמדת, הם לא יתפנו לעסוק בדברים אחרים (סתם כמה דוגמאות: התארגנות קולקטיבית לצורך מחאה חברתית, גיבוש זהות עצמית ושאיפות פרטיות וכן הלאה). 

       

      אבל עובדה שכן מתפנים לעסוק בעניינים אחרים. לא במידה בומינון שהייתי רוצה לראות, אבל בכל זאת.

      זה נכון, אנחנו מדינה תחת לחץ.

       

      יורים עלי. אני נאלצת לברוח למרחבים מוגנים כמו ברווז באמצע מטווח, אני נאלצת להתמודד (אני פוחדת לכתוב את המילה "להתרגל") למציאות הזויה.

       

      תהיי חזקה. לצערי, חוויתי את המציאות הקשה הזו במשך שלוש שנים. האם התרגלתי? לא בטוח, עדיין רעשים מסויימים מקפיצים אותי. ואני לא מאחלת לאף ילד לגדול במציאות כזו. ולא משנה לאיזה דת או לאום הוא נולד, והאם המיקום הגיאוגרפי בו נולד מכונה "ישראל" או "פלסטין". 

       


      באמת שבמצב כזה הייתי מעדיפה שההנהגה שלי תפעל להגן עלי.  וזה כלל לא קשור על מי אני סומכת ועד כמה.

       

      אבל האם ההנגה באמת מגינה עלינו? האם המשך הסכסוך הזה הוא הדרך להגן? זה הגיוני כמעט כמו הרעיון האמריקני של לפלוש למדינות זרות, ולהרוג אלפי אזרחים בדרך, בכדי לבסס שם דמוקרטיה ו"חופש". 

      אני מסרבת להפגיש בין שתי המציאויות..שלנו מול הפלסטינים ושל אמריקה מול הפלישות שלה למדינות זרות.

      אני לא בעד מלחמות אבל נראה לי שהיתה בי הרבה יותר ביקורת אם ההנהגה לא היתה עושה משהו כדי להגן עלי.

      גם אני לא יודעת מה הפתרון האחר, ואולי אין פתרון אחר. מישהו פה העלה פתרון כזה?

       

       

      מאחלת המשך לילה שקט לכולם. 

       

       היה לילה שקט (אצלנו בכל אופן). עד הסבב הבא.

      המציאות הזו לא הגיונית, גם אני מייחלת למציאות אחרת..אבל עם השנים, לצערי, איבדתי אמון בצד השני.

      אנימ ודה שעם השנים הקצנתי את העמדות שלי.

       

        12/3/12 00:51:

      צטט: לולה* 2012-03-11 20:49:17

      צטט: טילי (טגלית) 2012-03-11 17:40:30

      צטט: לולה* 2012-03-11 16:07:35

       

      אני דווקא כן חושבת שההנהגה מקבלת אחריות. יש לה אחריות עצומה על שלום האזרחים שלה.

       

      ההנהלה לוקחת אחריות. אך האם לא היא האחראית למצב? לראיה, אהוד ברק, שמיהר להתראיין ביום הראשון להפגזות ואמר ש"הסכסוך רחוק מסיום". בסוף השבוע פגשתי מישהו שחזר משירות מילואים וסיפר שכבר מדברים על מלחמה שקרבה באפריל ושהוא חושש לקבל ממש בקרוב שוב צו 8. הפעם, אנחנו אלה שיזמו את ה"חיסול הממוקד", את תחילת סבב האלימות. מי לוקח אחריות על זה? 

       

       

      זה נראה לי קצת פרנואידי לחשוב שהשלטון רוצה להמשיך להפחיד אותנו.

       

      לי זה דווקא לא נשמע פרנואידי בכלל. על פי סולם הצרכים של מאסלו, הדאגה לקיום הפיזי שלנו היא השנייה בבסיס הפרמידה. כלומר, כשאנשים חיים בדאגה קיומית מתמדת, הם לא יתפנו לעסוק בדברים אחרים (סתם כמה דוגמאות: התארגנות קולקטיבית לצורך מחאה חברתית, גיבוש זהות עצמית ושאיפות פרטיות וכן הלאה). 

       

       

      יורים עלי. אני נאלצת לברוח למרחבים מוגנים כמו ברווז באמצע מטווח, אני נאלצת להתמודד (אני פוחדת לכתוב את המילה "להתרגל") למציאות הזויה.

       

      תהיי חזקה. לצערי, חוויתי את המציאות הקשה הזו במשך שלוש שנים. האם התרגלתי? לא בטוח, עדיין רעשים מסויימים מקפיצים אותי. ואני לא מאחלת לאף ילד לגדול במציאות כזו. ולא משנה לאיזה דת או לאום הוא נולד, והאם המיקום הגיאוגרפי בו נולד מכונה "ישראל" או "פלסטין". 

       


      באמת שבמצב כזה הייתי מעדיפה שההנהגה שלי תפעל להגן עלי.  וזה כלל לא קשור על מי אני סומכת ועד כמה.

       

      אבל האם ההנגה באמת מגינה עלינו? האם המשך הסכסוך הזה הוא הדרך להגן? זה הגיוני כמעט כמו הרעיון האמריקני של לפלוש למדינות זרות, ולהרוג אלפי אזרחים בדרך, בכדי לבסס שם דמוקרטיה ו"חופש". 

       

       

      מאחלת המשך לילה שקט לכולם. 

       

       

        12/3/12 00:32:

      צטט: עצבן 2012-03-12 00:01:07

      אין ספק שמהצד זה נראה פשוט...
      אבל ביננו מי שיפשפש בזיכרונו יגלה שניסינו את גם את ההבלגה ככלי לצינון הרותחין, גם את הנסיגה וגם (כמו במקרה הזה) את ההתקפה.


      הלוואי ותמצא תרופת הפלא לצנן מעט את הסיכסוך הזה - אבל נדמה לי שהצהרות נחמדות על כך ששלום עדיף ממלחמה, לא יספיקו במקרה הנוכחי.

       

      אני בספק לגבי קביעות ה"ניסינו" שלך, אבל אני מוכן לתת את הספק. דבר אחד וודאי: לא ניסינו לסיים את הסכסוך.


        12/3/12 00:01:

      אין ספק שמהצד זה נראה פשוט...
      אבל ביננו מי שיפשפש בזיכרונו יגלה שניסינו את גם את ההבלגה ככלי לצינון הרותחין, גם את הנסיגה וגם (כמו במקרה הזה) את ההתקפה.


      הלוואי ותמצא תרופת הפלא לצנן מעט את הסיכסוך הזה - אבל נדמה לי שהצהרות נחמדות על כך ששלום עדיף ממלחמה, לא יספיקו במקרה הנוכחי.

        11/3/12 23:32:
      ואחרי שהרגנו: נפגעו ישראלים כדי למנוע אולי פיגוע שאולי ייפגעו בו ישראלים. והרי לך המעגל המושלם....
        11/3/12 23:23:
      הלוואי...
        11/3/12 20:49:

      צטט: טילי (טגלית) 2012-03-11 17:40:30

      צטט: לולה* 2012-03-11 16:07:35

      אז מה? את מציעה שאנחנו נהיה הבוגרים בעניין הזה?
      נספוג מהם טילים (לא רקטות, טילים!) ולא נגיב?
      זה דווקא יכול להיות מעניין..

      גם ככה המציאות ההזויה הזו לא מתארגנת לי בראש לצד אף הגיון,

      אז בואו נהיה עוד פחות הגיוניים. הם יורים ואנחנו שותקים.

      הם מכריחים אותנו להסתגל למציאות הזויה ואנחנו נקבל אותה בהבנה.

      אני דווקא כן חושבת שההנהגה מקבלת אחריות. יש לה אחריות עצומה על שלום האזרחים שלה.

      וזה לא משהו שאפשר להגיד על הצד השני.

       

      לא לולה, אני מציעה שנמשיך ונהרוג אחד את השני. זה עבד כל כך טוב עד עכשיו אז למה לא להמשיך....

      הבעיה המרכזית היא שאין כאן אפילו ניסיון אמיתי אחד בשנים האחרונות לעשות משהו אחר, להקשיב באופן אחר, לחשוב בדרך אחרת. מעגל האלימות לא נקרא סתם מעגל, זה חוזר על עצמו וימשיך לחזור על עצמו....והשאלה הגדולה היא רק... עד מתי? הם מכריחים...אז? אנחנו ניגררים?

      אני חושבת שאת ואני כמו רב עם ישראל לא לגמרי מבינים את האינטרסים של המצב הזה, שהשילטון מעוניין להשאיר אותנו במצב הזה, בהפחדה הזו, בפרנויה האינסופית שכולם רוצים להרוג אותנו. הפחד לא מאפשר לחשוב, להרים ראש ולראות שיש אפשרויות אחרות.

      את מאמינה כנראה שיש על מי לסמוך, אני לא. 

       

       

      זה נראה לי קצת פרנואידי לחשוב שהשלטון רוצה להמשיך להפחיד אותנו. לא כולם רוצים להרוג אותנו.

      הם רק רוצים להזיז אותנו מהמדינה שלנו ולא ממש אכפת להם לאן.

      ואולי את לא רואה כאן נסיונות שיש כדי לעשות את זה בדרך אחרת, להקשיב בדרך אחרת. פינינו מאחזים שלימים התבררו כמושב של טירוריסטים שיורים טילים למרכזי אוכלוסיה לא?

      הזכרון שלנו קצר, לטוב ולרע.

      אני לא מתיימרת להבין את האינטרסים החבויים בנפתולי הפוליטיקה,אני מבינה רק ביומיום שלי. יורים עלי. אני נאלצת לברוח למרחבים מוגנים כמו ברווז באמצע מטווח, אני נאלצת להתמודד (אני פוחדת לכתוב את המילה "להתרגל") למציאות הזויה.

      באמת שבמצב כזה הייתי מעדיפה שההנהגה שלי תפעל להגן עלי.  וזה כלל לא קשור על מי אני סומכת ועד כמה.

      ולא אכפת לי לשמוע ביקורת כמו זו שנכתבה כאן, במידה ויש לך סוג של פתרון "אחר".

       

      מאז ימי העולם יש מלחמות. כשהכוח שולט ומצליף באימה השלום נדחק לקרן פינה.
        11/3/12 20:21:
      למה התחלת מהאמצע?
        11/3/12 17:40:

      צטט: לולה* 2012-03-11 16:07:35

      אז מה? את מציעה שאנחנו נהיה הבוגרים בעניין הזה?
      נספוג מהם טילים (לא רקטות, טילים!) ולא נגיב?
      זה דווקא יכול להיות מעניין..

      גם ככה המציאות ההזויה הזו לא מתארגנת לי בראש לצד אף הגיון,

      אז בואו נהיה עוד פחות הגיוניים. הם יורים ואנחנו שותקים.

      הם מכריחים אותנו להסתגל למציאות הזויה ואנחנו נקבל אותה בהבנה.

      אני דווקא כן חושבת שההנהגה מקבלת אחריות. יש לה אחריות עצומה על שלום האזרחים שלה.

      וזה לא משהו שאפשר להגיד על הצד השני.

       

      לא לולה, אני מציעה שנמשיך ונהרוג אחד את השני. זה עבד כל כך טוב עד עכשיו אז למה לא להמשיך....

      הבעיה המרכזית היא שאין כאן אפילו ניסיון אמיתי אחד בשנים האחרונות לעשות משהו אחר, להקשיב באופן אחר, לחשוב בדרך אחרת. מעגל האלימות לא נקרא סתם מעגל, זה חוזר על עצמו וימשיך לחזור על עצמו....והשאלה הגדולה היא רק... עד מתי? הם מכריחים...אז? אנחנו ניגררים?

      אני חושבת שאת ואני כמו רב עם ישראל לא לגמרי מבינים את האינטרסים של המצב הזה, שהשילטון מעוניין להשאיר אותנו במצב הזה, בהפחדה הזו, בפרנויה האינסופית שכולם רוצים להרוג אותנו. הפחד לא מאפשר לחשוב, להרים ראש ולראות שיש אפשרויות אחרות.

      את מאמינה כנראה שיש על מי לסמוך, אני לא. 

       

       

        11/3/12 16:07:

      אז מה? את מציעה שאנחנו נהיה הבוגרים בעניין הזה?
      נספוג מהם טילים (לא רקטות, טילים!) ולא נגיב?
      זה דווקא יכול להיות מעניין..

      גם ככה המציאות ההזויה הזו לא מתארגנת לי בראש לצד אף הגיון,

      אז בואו נהיה עוד פחות הגיוניים. הם יורים ואנחנו שותקים.

      הם מכריחים אותנו להסתגל למציאות הזויה ואנחנו נקבל אותה בהבנה.

      אני דווקא כן חושבת שההנהגה מקבלת אחריות. יש לה אחריות עצומה על שלום האזרחים שלה.

      וזה לא משהו שאפשר להגיד על הצד השני.

        11/3/12 15:44:

      צטט: מעוזייייייי 2012-03-11 11:37:26

      תגידי,את יועצת אירגונית,לא?
      אז בואי ותייעצי לממשלת ישראל כיצד לנהוג מעתה,בכל מחיר, תחת כל ויתור,איך משנים את הדיסקט,איך מוותרים,מה עושים בקיצור.אנא,כווני אותנו לפעולה.

      מילותייך,אין ספק יפות וכך גם רעיונותייך,אבל איך מיישמים אותם? אנא עיזרו לנו לצאת מהחשיכה...

       

      מעוזי,

      מילותיי אינן יפות או לא, ואין בכישוריי לעזור לממשלה הזו. 

      אם נוח להאמין שזו הדרך היחידה, אתה מוזמן להמשיך בזה.

      ההיסטוריה לעומת זאת, הוכיחה שוב ושוב, שמתישהו (כשיש מספיק אינטרסים) מעגל האלימות מסתיים.

      המפסידים היחידים הם אלו שאיבדו את משפחתם וקרוביהם, כל השאר ממשיכים לחיות, ועם הזמן מנקרת המחשבה...למה לקח לנו כל כך הרבה זמן להבין....למה היו צריכים למות כל כך הרבה אנשים, למה בזבזנו זמן וחיים..ועל כסף שיכל לעזור בכל כך הרבה תחומים אחרים אני בכלל לא מדברת.

      לא קונה את התפיסה הזו. פשוט לא. שוב ושוב אנחנו דואגים שרצף האלימות והאימה ישמר, בלי לתת צ'אנס אמיתי למשהו אחר.

        11/3/12 11:37:

      תגידי,את יועצת אירגונית,לא?
      אז בואי ותייעצי לממשלת ישראל כיצד לנהוג מעתה,בכל מחיר, תחת כל ויתור,איך משנים את הדיסקט,איך מוותרים,מה עושים בקיצור.אנא,כווני אותנו לפעולה.

      מילותייך,אין ספק יפות וכך גם רעיונותייך,אבל איך מיישמים אותם? אנא עיזרו לנו לצאת מהחשיכה...

        11/3/12 10:49:
      אני אתך. תודה על מילים חשובות של תקווה בעולם מיליטנטי שכזה.
        11/3/12 10:37:
      :) יום נפלא ושבוע נהדר לך טלי.

      ארכיון

      פרופיל

      טילי (טגלית)
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין