לבכות...לפעמים זה הצעד היחידי שיש לנו לעשות...

להלחם ? מדוע יש צורך במלחמה ? אין בה לעולם מנצחים...

לוותר ? לעתים הויתור הוא צעד מסוכן לקראת המטרה.

להשמע לקול הפנימי ?

"כל אחד יכול לקסום ולהשיג את תכליותיו אם ידע לחשוב, אם ידע להמתין,אם ידע לצום" (מתוך סידהרתא)

סידהרתא ממתין ,חושב, צם, אבל חודר מבעד לעצמים שבעולם כמו האבן במים, מבלי שיעשה דבר,אינו מכניס בנפשו דבר המרחיקו מתכלית".

ההמתנה...קשה לי תמיד. לרוב אינני צריכה להמתין. הם אלו הממתינים לי...אבל כעת...גבר אחד מצריך ממני המתנה...

הוא יודע שאני מעונינת...קשה לפספס זאת...כתיבתי המטאפורית מרשימה אותו, אך רומזת באופן חד כי משהו בו קסום לי.

אני בעד האמת...אמת אצילית...פואטית ולא פתטית...

אך האמת היא לדעת להניע את הצד השני ולתת לו לפעול...

אינני בעד משחקי כוחות, אך קיים משחק סמוי בעל חוקים משלו.

אינך יכול להסחף אחרי דמיונותיך רק משום שמישהו מוצא חן בעיניך...ולא חשוב כמה מוצלחת אנוכי, הוא צריך להסחף אחריי בצורה אקטיבית. ברגע שהראיתי נכונות, עליו לחדד את מחשבתו, ולהאיץ את דרכו המסומנת אלי...אם לא ישכיל לעשות זאת, לא אוכל לעשות זאת במקומו...

לא חשובים המחזרים שהיו בחיי ,שידעו את תורת המלאכה.

אכן ,זוהי מלאכה...

יוזמה...

המרחק יגביל אותי, מלאכת החיזור מרחוק קשה יותר כשהקירבה הגיאוגרפית אינה קיימת...אך אמונה כי הדברים קורים במסלולם היא האמונה שיש לאמץ...לא אוכל להאיץ בייקום, אף לא בקארמה שלי, לא אוכל להאיץ בגבר שמולי לאחוז בי בשתי ידיו מבלי להרפות.יהיה עליו להאיץ בעצמו, לזהות באופן מוחלט, להפנים, לחזר, לדעת. לא אוכל לאחוז בידו מבלי שיושיט לי את שלו תחילה...

אינני יכולה להאחז גם בהצלחתי עם גברים. כל מקרה לגופו, אינני יכולה להסתמך על עברי משום יכולתי לכבוש. המציאות מראה כי טרם כבשתי אותו...למרות שאנו דוברים את אותה השפה, מדברים באותם הרבדים...הפעם יהיה עלי להמתין...

ממילא אין דרך אחרת...