כותרות TheMarker >
    ';

    יום

    מתהלכים ופנינו מסמיקות מבושה. וראשנו חפוי. לא חינוך, לא בטחון , לא בריאות, ולא .... לא יכולנו עוד לשבת בבתים ולהמתין למעשה ניסים. הרגשנו שעלינו לפעול לאלתר כדי להציל את המדינה. מהפכה !

    פיצול חברתי מלאכותי והעדר סולידריות

    1 תגובות   יום שני, 17/12/07, 08:58

    המחדל של המדינה והפוליטיקאים ליצור אתוס ליבה משותף לכל הקבוצות - הנציח פיצול לעשרות תתי קבוצות החיות לכאורה בעוינות אחת עם השנייה. החששות, החשדנות והשנאה בין הקבוצות השונות היא כזאת, שאין יכולת התארגנות יעילה לשינוי המצב.

     

    המציאות המתוארת לעיל, היא בעיני מלאכותית. מפני שאם אתה מפרק את הקבוצות לגורמים ומשוחח עם הפרט של כל קבוצה וקבוצה - אתה מגלה אדם רגיל, כמוני כמוך, צוחק, כואב, דואג - כמו כולם. רק כאשר הם מתאחדים לקבוצה אמורפית אחת המונהגת על ידי פוליטיקאים כאלה ואחרים - אז מתחילה הבעיה.

     

    ייצגתי פעם אדם חרדי, פקיד ממשלתי בכיר. הוא היה אדם מרשים: בן 70 בערך, גבוה , מזוקן, מדבר בקול עמוק ושקט. אחרי שהפסיד במשפט שבו הצדק הטהור היה לצדו, כפי שקורה מדי פעם, בא אלי ואמר לי : זה קרה מפני שאני חרדי. הם (בית המשפט) לא אוהבים חרדים.

     

    נדהמתי לשמוע את התחושה הסוביקטיבית שלו. האיש חש לחלוטין מחוץ לקונצנזוס, שכן אחרת לא היה מגיע למחשבה שכזאת.

     

    והנה ברבות הימים, אמר לי לקוח ערבי משפט דומה: אם היו קוראים לי משה או שמואל, היו מחליטים אחרת.

     

    המסקנה שלי היא קשה הרבה יותר מהמסקנה הנפרדת של כל אחד משניהם. המסקנה הנכונה היא שהממסד בארץ מנותק לגמרי מתחושות האזרחים, בין אם הם חרדים, ערבים, רוסים וכד'.

     

    אבל ביגלל הפיצול לקבוצות אוכלוסייה נבדלות - חושבת כל קבוצה שהיא הקרבן היחיד, ואינה מסוגלת לשתף פעולה עם קבוצה אחרת.

     

    אם מוסדות המדינה היו מציבים בפני האזרחים אתוס אזרחי משותף וקשיח שאינו משתנה כל יום, ואינו מתכופף בפני אינטריגות פוליטיות - המצב בהכרח היה משתנה.

     

    יש לזכור שעוד בטרם מדינת ישראל התרוקנה מכל ממלכתיות - ושקעה במדמנה של מי אפסיים - עם הקמתה, החרדים נהגו להתגייס לצבא. גם אסור לשכוח שבכל יום עצמאות, המיעוט הערבי היה מקיים תהלוכות חג וכד'.

     

    כאשר מעמידים בפני האזרחים חזון משותף - הם יקבלו אותו וילכו בתלם. כאשר הכול הוא בר מיקוח, האזרחים נותרים מאחור בקהילותיהם ואינם מצליחים לשתף פעולה.

     

    מה פירוש שמוסדות המקבלים מימון מהמדינה אינם מניפים דגל ? אין עוד מדינה אחת בעולם שבה קורה דבר כזה. מה פירוש שאזרחים מצהירים בגלוי שהם מתנגדים לקיומה של המדינה ? מדינות דמוקרטיות כמו צרפת, בריטניה וארה"ב - לעולם לא היו מקבלות אפילו צל צלה של התנהגות שכזאת ובצדק.  

     

    יש האומרים שהפיצול החברתי הזה הוא תוצאה מכוונת של פעילות הפוליטיקאים. זה כנראה איננו נכון.

     

    הוא תולדה של אותה חולשה מבנית מתמדת של הממשל - אותה חולשה שבגללה אין אזרח אחד בארץ - עני, עשיר, יהודי, חילוני, ערבי , אישה או גבר - אשר יאות לומר מילה אחת חיובית על תפקוד המוסדות בארץ, ועל מידת האמון שלו במוסדות אלה.  

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/12/07 02:49:
      אני חושב שאנחנו בתהליך שאת פירותיו נראהעוד לפחות דור אחד.לא נראה לי שכמדינת מהגרים גיבשנו נקודת עתיד /חלום משותף.

      ארכיון

      פרופיל

      e.sh
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין