שלום רב חמודה!

... ניצחתי. זוהי הרגשתי היום, אחרי הליכה של 32 קילומטר. והרי רק לפני כמה חודשים היה זה בגדר המושג "בלתי אפשרי". זכורני הליכה ראשונה של עשרים קילומטר, כשחזרתי עייף, שבור, זב דם, במצב של עילפון. התביישתי לספר לך על כך, אבל מכיוון שעכשיו זה נחלת העבר, הרי יש ביכולתי לגלות לך, שזמן רב הייתי נתון במצב רוח קשה לרגלי הספקות ביחס לכושר ההסתגלות שלי למבחנים הפיסיים הצפויים לי. והנה הגעתי לביצוע אחד המבחנים הקשים ביותר. חזרתי רענן, עליז ומתרונן. וזוהי הוכחת הניצחון.

היה מצב רוח נהדר. אם כי הגשם ליווה אותנו כמעט כל הדרך, בכל זאת לא פסקה השירה במשך כל ההליכה. בשעת המנוחה הוצאתי שני תפוחים ובמכירה אמריקאית השגנו אלף ושמונה מאות פרוטות לעזרת הפליטים. וההתלהבות של הבחורים חיזקה בי את האמונה בכוח המפעם בתוכנו. התפעלותם של אלה הנפגשים איתנו, היא לא בכדי. אני יודע כמה מקלל החייל את ההליכה הממושכת, והשירה אינה כה שכיחה במסע כזה. זה כוחו של רצון וידיעת המטרה וכבר סיפרתי לך על כמה תופעות המוכיחות כיצד העצמות היבשות של שומרי לילה, לבשו עור וגידים ורוח חיים איתנה מפעמת בקרבם.

אם כי הנני אחרי מאמץ זה, עלי להיפנות עוד הערב לישיבה, אשר אתמול לא הסתיימה, ולא הייתי נוכח בה, לדיון בעניינים שכתבתי לך עליהם אתמול.

מתח החיים הציבוריים מצריך גם כן כוחות נפשיים ופיסיים. ואיני פטור גם בשטח זה מהשקעת מרץ. באמת לא אדע כיצד אני אוגר לי כוחות רבים כאלו. בתנאים שלנו, הרי כל הפעולה היא על חשבון החיים וזמן הקריאה. ואיני יכול להשתמט.

הצלחתי רק להסתלק מהתביעה שאצא לפעולה מחוץ למסגרת שלנו. החלטה עמי ואקיימנה עד תום, לא לעזוב את היחידה לתקופה ארוכה. אחרי הניסיון שהיה לי בהיותי בארץ, ואז חזרתי לשמירה. ועכשיו הרי יציאתי ממסלול החיים, עלולה להשתקף ביכולת העמידה שלי בכלל בתפקידים הצפויים. הודעתי ברורות, שיוציאו ממוחם כל מחשבה על אפשרות כזאת. ותביני בטח לרוחי. גם את בדעה זו, לא כן?

היום לא הגיע ממך מכתב, כפי הנראה התעכב בדרך, וחסר לי להשלמת ההרגשה של תוכן החיים, האצלה מתוכן חייך. כל כך צמוד ודבוק אני אליך ולחוויותיך שבלעדיהן קשה לי. אי אפשר להתעלם מערכים משותפים שיצרנו, הרי הם תמצית חיי. גם בהליכתי רבות אחשוב אודותיך. נזכרתי בטיול לחניתה כשנשארנו על יד הכביש לחכות לאוטו שיחזירנו הביתה. והרבה זכרונות חלפו במוחי. ביחוד כשבקעה צווחה של הבחורים, "ברלינה", וזה המריץ את ההליכה. נזכרתי בהבטחתי לך, הנראית כבת הגשמה, שקרוב היום לו ייחלנו.

ואת חמודה? הגם את חיה בתקווה זו המלווה אותי? ההינך רואה כמוני שבקרוב אהיה שוב בזרועותייך, ואספר לך קורותיי בתקופה זו?

ומה מצב בריאותך? האם היית בועידת ההסתדרות?

מדאיג אותי עניין מצבך הכספי. כתבי לי ואוציא מהקונטו שלי סכום כסף הנדרש לך. למה שהכסף יהיה מונח בחיסכון בזמן שהינך זקוקה לו? כתבי.

היי בריאה מתוקתי.

הנני מחבקך ומאמצך לליבי.

תסלחי על הקיצור, הרי תביני את הסיבה לכך.

שפע נשיקות רותחות, באהבה לוהטת,

שמואליק