כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    הפנס האדום - "ואני נוסע לראות עבודות של אחרים" - כותב לי א'

    36 תגובות   יום ראשון, 11/3/12, 20:11

    'הפנס האדום' - "ואני נוסע לראות עבודות של אחרים" - כותב לי א'

     

    מזה כמה ימים מסתובבת לה רשימתי האחרונה כאן "איך חלונות אטומים הפכו להיות שקופים", והתגובות היפות של החברים זורמות להן במהירות וגם בעצלתיים. עוד אני רוצה לסגור את הבאסטה ולפצוח ברשומה חדשה, מבצבצת אלי תגובתו של ידידי אריה ,גם מהחיים (שכני), וגם מ'הקפה'. שנראה כאילו הגיחה לה פתאום ברגעים האחרונים. על אף שאני מספרת שהוא ידידי, אנחנו מכירים, מסתבר שאת פעילותי האמנותית הוא לא ממש הכיר. כך, בכל תגובה שהוא שולח אלי במרחב הווירטואלי, למקרא רשימותי, הוא חושף עוד טפח מפליאתו. "איך לא ידעתי, איך לא ראיתי וכו'"

    היום הוא הגדיל לעשות וכך כתב:


    "מזה כל השנים את עושה הדברים הנפלאים האלה כאן לידי ואני נוסע לחול לראות עבודות של אחרים?"

     

    חייכתי לעצמי בסיפוק רב (כי איזה אמן לא שמח לקבל מילה טובה והערכה על עבודתו?) ומיד נזכרתי בשיר שכתבתי די מזמן "הפנס האדום". מיד הפניתי את ידידי אריה לשיר זה, לא לפני שהוספתי ואמרתי ש "תמיד הנקודה הכי חשוכה היא מתחת לפנס".


    ובעת שהפניתי אותו לשיר זה, פניתי אליו גם אני עצמי. וגיליתי שהיום אני רוצה לומר אותו קצת אחרת. לפיכך בחרתי ובהקשר זה, להציג את הגירסה האחרונה והמתוקנת כאן.


    רק אומר שהשיר באמת מתייחס לפנס האדום שפוקד אותי כל יום בדרכי מביתי לסטודיו, מונח בצידי הפיצוצייה המקומית. לכאורה השיר מדבר עליו ועל כל שאר הדברים שבסביבה. אבל יודעי דבר יבינו שכל הסיטואציה הסביבתית הזאת אומרת בעצם משהו אחר.

    במיוחד הוא מתאים ונקשר לרשימתי הקודמת שבה אני מספרת כיצד החלונות האטומים הפכו ליהיות שקופים - כך שכמו הנקודה החשוכה שמתחת לפנס שפתאום מתגלית, כך מה שלא נשקף מחלון אטום, הפך להיות לפתע גלוי ושקוף.

     

    ותודה לידי אריה שגרם לי להציג כאן שוב מחשבה אוניברסלית שנכונה בכלל לחיים. ומשם מיד גם תודה לידיד אחר מה'קפה' דודי שמספר סיפורי חיים, מתוך המעבדה האנושית שלו, ומיד מצא מקבילה לתופעה זו בחיי היום היום ( והוא עוד יכתוב על כך).


    זו הגירסה האחרונה והמתוקנת

     

     

    הפנס האדום -  (שממול לכיכר הפסנתר) / נורית צדרבוים

     

    הַפָּנָס הָאָדֹם אֵלַי מַזְהִיר, מִסְתַּכֵּל,

    בְאוֹרוֹ כִּי טוֹב, עוֹשֶׂה לִי צֵל.

    מֵאִיר אֶת דַּרְכִּי שֶׁסוֹלֵלֶת עַצְמָהּ כְּיוֹדַעַת,

    חוֹסֶה בָּעֲבִי קוֹרַת רוּחוֹ שֶׁל קְיוֹסְק שְׁכוּנָה,

    בַּפִּינַה הַלֹּא נוֹדַעַת.

     

    בְּפִנַּת רְחוֹב מַשְׁקִיף - שוֹמֵר, עַל הָאִישׁ הַצָּהֹב,

    שֶׁיּוֹשֵׁב בְּלֹא נוֹעַ, לְיַד פְּסַנְתֵּר, עָטוּף בַּכִּכָּר,

    מְּחַכֶּה לִשְׁמֹעַ מַּנְגִּינָה, בְּמִנְעָד שֶׁלֹּא נִגְמַר.

    שׁוֹמֵר הַפָּנָס הַטּוֹב, מֵרָחוֹק כְּמִקָרוֹב.

     

    שִׂיחַ חֲרִישִׁי מִתְלַחֵשׁ בִּפְאַת רְחוֹב

    אִישׁ לֹא שׁוֹמֵעַ וְאֵין אִישׁ מְנָחֵש.

    רַק אֲנִי שָׁם שַׂמְתִּי לְהַלֵּך פְּעֲמַיי

    וְיָדַעְתִּי שֶׁכָּל זֹאת שָׁמְעוּ עֵינַי.

    נָטַלְתִּי קוֹרָה רָאִיתִי אוֹרָה.

     

    הַפָּנָס הָאָדֹם שֶׁבִּקְצֶה הָרְחוֹב

    מִסְתַּכֵּל אֵלַי בְּאוֹרוֹ כִּי טוֹב, פָעָמַיִם בַּיוֹם,

    בַּבֹּקֶר, וְגַם בְּאִישׁוֹן אַחֲרוֹן.

    בְּאוֹרוֹ הוּא מַזְהִיר כָּל עוֹבֵר וַשָּׁב,

    מְסַפֵּר בְּצַעַר מַבָּטָיו -

    הַמָּקוֹם הֶחָשׁוּךְ בְּיוֹתֵר הוּא דַּוְקָא תַּחְתָּיו.

     

    הַפָּנָס הָאָדֹם נִגְלָה אֵלַי פִּתְאֹם בְּצָּהֳרוֹ שֶׁל יוֹם.

    כְּמוֹ רָז שֶׁנֶחְשַׂף כִּי עַד אָז, תָּמִיד, עָבַרְתִּי בְּחֲטָף,

    כִּי לֹא הֵרַמְתִּי אֶת הָאַף, גַּם לֹא אֶת הָרַף,

    כִּי חָשַׁבְתִּי בְּתוֹם, שְׁמָה שֶׁאֲנִי רוֹאָה, זֶה כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ.

     

    הַפָּנָס הָאָדֹם הִסְמִיק בְּדַרְכּוֹ וְהִתְבַּיֵּשׁ בִּשְׁבִילִי (הַקָּצַר).

    הִרְכִּין רֹאשׁוֹ נָמוּךְ כְּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ שְׁמִתָחְתֵּי צַווָּארוֹ הַאָרוֹך

    תָּמִיד הֲכִי חָשׁוּךְ.

     

    אַחַר כָּךְ מָשַׁךְ קָו וְמָתַח יָשָׁר אֶל יְדִידוֹ הַצָּהֹב שֶׁבַּצֵל,

    הַפְּסַנְתְּרָן, שֶׁהַתָּו בִּקְלִידָיו שָׁתַק מִצַלְצֵל.

    שִׂרְטֵט בְּאוֹרוֹ הַגָּלוּי חִיּוּךְ עֲטוּר סוֹד,

    כְּאוֹמֵר שֶׁחָסֵר רַק צֶבַע כָּחֹל כְּדֵי לְרַקֵד בְּמָחוֹל

    בַּמַּעְגָּל הַשָּׁלֵם שֶׁל צִבְעֵי הַיְּסוֹד.

     

    שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל הַשִּׂיחַ בֵּין מִי שְׁנִדְמּוּ דוֹמְמִים בַּכִּכָּר.

    הָרְחוֹב הֵמָּה, בְּעֵינַי, רָחַשׁ כְּבוּעוֹת רְתִיחָה בִּקְדֵירָה.

    שָׁמַעְתִּי הַכֹּל, גַּם אֶת מָה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר.

    פָּקַחְתִּי עֵינַי לִרְאוֹת נְכוֹחָה

    אֶת הָאוֹר, שֶׁהָיָה מֻטַּל בַּעֲלוּט הַחֲשֵׁיכָה.

     

     

    גרסה מתוקנת של השיר שפורסם בתאריך 7.8.11


     

    ''
        

     

     

    ''

     


     

     

     

    © כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

    דרג את התוכן:

      תגובות (36)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/3/12 20:09:

      צטט: ג.ע. 2 2012-03-14 14:51:32

      אהבתי את מוסר ההשכל של הסיפור, כי הרי הרבה מאוד פעמים אנחנו לא יודעים דברים על אנשים שאנחנו חושבים שאנחנו מכירים, והנה, לא רק שאריה לא ידע עלייך, גם את לא ידעת ואולי לא העלית אפילו על דעתך שהוא כל כך יתעניין במעשייך, וכמו שציין, לפעמים נוסעים לחו"ל כדי לראות דברים שלא פחות מעניינים מהם אפשר לראות בארץ, רק צריך לגלות אותם. השיר יפה, מתאר אזור מסוים, מתאר אווירת רחוב, מתאר את הקולות והשיחות שאת שומעת בין אנשים ובין דמויות דוממות. הבית הראשון של השיר מאוד מיוחד, כי הוא מציג את אורו של הפנס, פעם כמזהיר,שזה יכול להיות גם מזהיר אזהרה - כי הוא זוהר באדום וכמובן יכול להיות מזהיר - זוהר. פעם שנייה הוא מופיע : "בְאוֹרוֹ כִּי טוֹב, עוֹשֶׂה לִי צֵל" - כלומר מופיע כצל, אבל לא כצל מחשיך, אלא כצל חוסה - לשבת ולנוח בו. תיאורים המשתמשים במילים הפוכות במשמעותן, כשבסוף מקבלים את אותה המשמאות - יופי של רעיון. התלהבתי גם מאוד מהמשפט: "מֵאִיר אֶת דַּרְכִּי שֶׁסוֹלֵלֶת עַצְמָהּ כְּיוֹדַעַת" - נראה שאנחנו יכולים ללכת שוב ושוב באותה הדרך, אבל היא רק נראית כ-ידועה לנו, ובעצם כל יום אנחנו יכולים לגלות בה דברים חדשים. כאן, בדרך שלך, גילית את השכן ואת התעניינותו בך. ולבסוף, גירית אותי להעלות שיר על הפנס - בהקשר אחר כמובן, שאעלה היום לקהילת "בימת שיר לחברי הקהילה".

      הי גימל יקרה,

      הנה את.

      כרגיל אהבתי לקרוא את הקריאה הפרשנית שלך ( כמו תמיד).

      את מצליחה לעלות על רמזיי הגלויים והסמויים בשיר. לחשוף אותם, להבין את תרתי המשמעות שלהם ואת התובנות. אני מרגישה איך את זורמת עם השיר ועם מה שמקופל בו חצי גלוי חצי סמוי. אמרתי בעבר ואומר שוב - יש כאן נתינה הדדית. את כנראה נהנית לקרוא את מה שאני כותבת ואני לא פחות נהנית לקרוא בחזרה את מה שאת כותבת. תודה על דברייך וכמובן שאני רצה לראות את שירך על הפנס שלך.

      והנה הבאנו פנסים לקפה, והוא כבר לא יותר פנס חיוור בקצה שכונה.....

        14/3/12 20:06:

      צטט: ariadne 2012-03-14 13:40:13

      את כל כך מוכשרת יקירתי, כיף לבקר ולהתענג על הדברים. תודה.

      תודה רונית יקרה,

      אהבתי מאד שאהבת כל כך. תודה

        14/3/12 20:05:

      צטט: נעמה ארז 2012-03-13 23:10:31

      ככה מן המותן הספור עם אריה מזכיר לי דוקא את האימרה שאין נביא בעירו. ואני מוכרחה לציין שעד החודשים האחרונים לא הכרתי את עבודתך. והיום כשאת מעלה את הדברים (כולל הסדנאות) שאת עשית בעבר ובהווה, אני לפעמים נאלמת מרוב תדהמה, על העושר, הרעיונות, הבצוע, הסגנון. אז אל השיר לא התייחסתי עדיין. אני רוצה להתייחס אליו בנפרד, מאוחר יותר. גם הוא עתיר קונוטציות ועושר סגנוני.

      הי נעמה,

      נכון, השליפה מהמותן מאד מתבקשת כאן 'של אין נביא בעירו'.

      יחד עם זה, צריך לדעת שבמקרה שלנו ובענייני אמנות ובהקשר עם אריה ( גיבור ספורינו) הוא לא מייצג את העיר ואני לא את הנביא....... משום ששנינו באים לכאורה מעולומות תוכן שונים, והוא בכלל הרופא שלי ( גילוי נאות). דווקא בענייני אמנות, אני יותר ידועה ומוכרת בעירי ( באיזור הצפון בכלל), ופחות במרכז ובארץ ( עד שהגעתי לקפה), גם שמשתי בתפקידים מאד מרכזיים בתחום האמנות, אלא שאריה ( תל-אביבי אסלי) חשב למצער, שהעיקר נמצא במרכז והחוצה (ואינני מתלוננת).

      בכלל אני ראיתי בדבריו מחמאה, ורק מתוך היצירתיות שלי, ניצלתי את המשפט היפה שלו בשביל להגיד עוד כמה דברים על החיים ועל יכולת הראייה שלנו בכלל.

      איך שלא יהיה אני שמחה מאד ( מאד) שאת ואני התוודענו דרך הקפה, שבו אני באמת נמצאת רק כמה חודשים. בשביל אנשים כמוך שווה לי לפרסם חומרים ובסוף עוד לדעת שהם אוהבים. אז תודה על דברייך כאן, ובכלל.

        14/3/12 19:59:

      צטט: סטאר* 2012-03-13 22:03:35

      תודה על האור ועל התובנות שהבאת בשירך....

      תודה סטאר. בכיף... בשמחה.

        14/3/12 19:59:

      צטט: ***ורד*** 2012-03-13 20:52:36

      השיר שלך מזכיר לי שירים ישנים שמלמדים לראות בבית ברחוב וקרוב ...ויש לעתים עולמות שלמים ליד שאפשר תמיד לגלות ..אני עוברת את החוויה הזו בהרצאות שאני מעבירה על כף היד .אנשים מגלים בכפות הידיים דברים שלא ראו במשך כל חייהם .

      הי ורד,

      כמה נכון, כמה יפה. כמה דומה. תמיד זה נכון - מה שקרוב מדי, מובן מאליו מדי, הופך להיות עלום ונסתר.

        14/3/12 19:58:

      צטט: perach1 2012-03-13 20:48:24

      יופי של שיר .. והכל בגלל הפנס האדום .. (: תודה ..

      פרח, את תמיד מצחיקה אותי. תמיד אני רואה את החיוך הממזרי שמרוח על המילים שלך, בגלוי ובנסתר. מוסתר מתחת לפנסים האדומים. והכל בגלל, את צודקת, הפנס האדום (החיוור - בקצה שכונה....). תודה.

        14/3/12 19:56:

      צטט: IlanaHaley 2012-03-13 18:52:57

      נוריתי, כמה יפה השיר שלך, הפנס האדום, ובכלל כל דברייך ומאמרייך. את שושנה בין החוחיםPERHAPS “Evil is stronger,“she said– “Perhaps,” I said, “but love is strong, And just as strange, Just as difficult to understand. Difficult? perhaps? But when it comes, Accept it, hold it close to your heart Above all, above all else Do not turn your face away When love comes Your way.”

      אילנה יקירתי,

      הנה, את רואה, לפתע צצת לי מתחת לפנס האדום . ועוד עם כזאת מחמאה. וכאלה מילים יפות כולל מה שכתבת באנגלית. כל כך נפלא וכל כך תודה יקירה.

        14/3/12 19:55:

      צטט: שולה ניסים 2012-03-13 17:48:24

      יופי של כתיבה נורית.

      תודה שולה

        14/3/12 19:38:

      צטט: Avivit Agam 2012-03-13 17:34:56

      זה הזכיר לי משום מה את זה: http://vimeo.com/10149605

      הי אביבית,

      יפה מה שהבאת כאן. הלכתי לראות והתענגתי גם על העניין וגם על הקונוטציה. תודה.

        14/3/12 14:51:
      אהבתי את מוסר ההשכל של הסיפור, כי הרי הרבה מאוד פעמים אנחנו לא יודעים דברים על אנשים שאנחנו חושבים שאנחנו מכירים, והנה, לא רק שאריה לא ידע עלייך, גם את לא ידעת ואולי לא העלית אפילו על דעתך שהוא כל כך יתעניין במעשייך, וכמו שציין, לפעמים נוסעים לחו"ל כדי לראות דברים שלא פחות מעניינים מהם אפשר לראות בארץ, רק צריך לגלות אותם. השיר יפה, מתאר אזור מסוים, מתאר אווירת רחוב, מתאר את הקולות והשיחות שאת שומעת בין אנשים ובין דמויות דוממות. הבית הראשון של השיר מאוד מיוחד, כי הוא מציג את אורו של הפנס, פעם כמזהיר,שזה יכול להיות גם מזהיר אזהרה - כי הוא זוהר באדום וכמובן יכול להיות מזהיר - זוהר. פעם שנייה הוא מופיע : "בְאוֹרוֹ כִּי טוֹב, עוֹשֶׂה לִי צֵל" - כלומר מופיע כצל, אבל לא כצל מחשיך, אלא כצל חוסה - לשבת ולנוח בו. תיאורים המשתמשים במילים הפוכות במשמעותן, כשבסוף מקבלים את אותה המשמאות - יופי של רעיון. התלהבתי גם מאוד מהמשפט: "מֵאִיר אֶת דַּרְכִּי שֶׁסוֹלֵלֶת עַצְמָהּ כְּיוֹדַעַת" - נראה שאנחנו יכולים ללכת שוב ושוב באותה הדרך, אבל היא רק נראית כ-ידועה לנו, ובעצם כל יום אנחנו יכולים לגלות בה דברים חדשים. כאן, בדרך שלך, גילית את השכן ואת התעניינותו בך. ולבסוף, גירית אותי להעלות שיר על הפנס - בהקשר אחר כמובן, שאעלה היום לקהילת "בימת שיר לחברי הקהילה".
        14/3/12 13:40:
      את כל כך מוכשרת יקירתי, כיף לבקר ולהתענג על הדברים. תודה.
        13/3/12 23:10:
      ככה מן המותן הספור עם אריה מזכיר לי דוקא את האימרה שאין נביא בעירו. ואני מוכרחה לציין שעד החודשים האחרונים לא הכרתי את עבודתך. והיום כשאת מעלה את הדברים (כולל הסדנאות) שאת עשית בעבר ובהווה, אני לפעמים נאלמת מרוב תדהמה, על העושר, הרעיונות, הבצוע, הסגנון. אז אל השיר לא התייחסתי עדיין. אני רוצה להתייחס אליו בנפרד, מאוחר יותר. גם הוא עתיר קונוטציות ועושר סגנוני.
        13/3/12 22:03:
      תודה על האור ועל התובנות שהבאת בשירך....
        13/3/12 20:52:
      השיר שלך מזכיר לי שירים ישנים שמלמדים לראות בבית ברחוב וקרוב ...ויש לעתים עולמות שלמים ליד שאפשר תמיד לגלות ..אני עוברת את החוויה הזו בהרצאות שאני מעבירה על כף היד .אנשים מגלים בכפות הידיים דברים שלא ראו במשך כל חייהם .
        13/3/12 20:48:
      יופי של שיר .. והכל בגלל הפנס האדום .. (: תודה ..
        13/3/12 18:52:
      נוריתי, כמה יפה השיר שלך, הפנס האדום, ובכלל כל דברייך ומאמרייך. את שושנה בין החוחיםPERHAPS “Evil is stronger,“she said– “Perhaps,” I said, “but love is strong, And just as strange, Just as difficult to understand. Difficult? perhaps? But when it comes, Accept it, hold it close to your heart Above all, above all else Do not turn your face away When love comes Your way.”
        13/3/12 17:48:
      יופי של כתיבה נורית.
        13/3/12 17:34:
      זה הזכיר לי משום מה את זה: http://vimeo.com/10149605
        13/3/12 10:49:

      צטט: גליתוש. 2012-03-13 06:08:00

      לקרא פוסט שלך זה לקרא משהו בָּשֵׁל, מכלול רווי כל טוב ועמוק. תודה על זה.

      לקרוא תגובה כזאת שלך, רווי בפירגון זה כיף גדול על הבוקר. תודה לך.

        13/3/12 10:49:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-03-13 01:38:05

      צטט: נורית-ארט 2012-03-12 08:03:05

      צטט: אריהיגודה 2012-03-12 01:19:22

      אינעל דינק איך את עושה את זה גם בצבע בחומר ובמילים.רבאק כמה אני מקנא.ודרך אגב מצאתי עצמי אומר היום לבימאי חנן שניר שאני נוסע ללונדון בשביל לראות הצגות כמו האחרונה שהוא ביים ונקראת כמעט נורמלי ובסך הכל צריך להגיע עד הבימה ומקבלים בדיוק אותו דבר אולי אפילו יותר

      וראית איך היית הטריגר?

       

      הוא עוד יפצח בציור ((:

      מה ז'תומרת, הוא מצייר כל הזמן , רק במילים.

       

        13/3/12 10:48:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-03-13 01:36:52

      ואללה באת לי עם זה ביום די חשוך להבין שהאור שם רק צריך לזוז קצת.

      את רואה? אריה ואני כאן ממוצקין דואגים לך. חבל על היום החשוך, אבל אל תשכחי להתסכל על האור הוא שם כל הזמן.חיוך

        13/3/12 10:43:

      צטט: רפאלה 2012-03-12 22:59:54

      *************

      תודה רפאלה יקרה על זר הכוכבים ששזרת כאן. חיוך

        13/3/12 06:08:
      לקרא פוסט שלך זה לקרא משהו בָּשֵׁל, מכלול רווי כל טוב ועמוק. תודה על זה.
        13/3/12 01:38:

      צטט: נורית-ארט 2012-03-12 08:03:05

      צטט: אריהיגודה 2012-03-12 01:19:22

      אינעל דינק איך את עושה את זה גם בצבע בחומר ובמילים.רבאק כמה אני מקנא.ודרך אגב מצאתי עצמי אומר היום לבימאי חנן שניר שאני נוסע ללונדון בשביל לראות הצגות כמו האחרונה שהוא ביים ונקראת כמעט נורמלי ובסך הכל צריך להגיע עד הבימה ומקבלים בדיוק אותו דבר אולי אפילו יותר

      וראית איך היית הטריגר?

       

      הוא עוד יפצח בציור ((:

        13/3/12 01:36:
      ואללה באת לי עם זה ביום די חשוך להבין שהאור שם רק צריך לזוז קצת.
        12/3/12 22:59:
      *************
        12/3/12 12:38:
      לאור התגובות של החברים לא נותר לי לומר יותר ממילה שמתאימה מכל "שאפו". בי זה העלה זכרון עצוב...
        12/3/12 08:45:

      צטט: ~בועז22~ 2012-03-12 08:26:59

      "...במעגל השלם של צבעי יסוד...", ואם לא היה קיים הפנס האדום במציאות, כמו ציירת אותו, במילים. יופי !!!

      תודה בועז. לצייר במילים אני אוהבת. שמת לב. תודה.

        12/3/12 08:26:
      "...במעגל השלם של צבעי יסוד...", ואם לא היה קיים הפנס האדום במציאות, כמו ציירת אותו, במילים. יופי !!!
        12/3/12 08:04:

      צטט: ד'ר רותי לאופר 2012-03-12 06:16:13

      שיר שמצייר תמונה. תמונה שבוראת תודעה. או אולי בכלל הסדר הפוך. יש "מצב" ויש אני שבוחן אותו כל הזמן. האינטרקציות בין הסובייקט לאובייקט משתנות , שהרי "אינך יכול להכנס לאותו נהר פעמיים" (הרקליטוס). יפה ומעורר דימיון ומחשבה.

      תודה רותי,

      נכון, הכל נע הכל משתנה, הכל גם יכול להמצא בבחינה מדמדת ברווח שבין התודעה לאי תודעה. אהבתי את תגובתך מאד.

        12/3/12 08:03:

      צטט: אריהיגודה 2012-03-12 01:19:22

      אינעל דינק איך את עושה את זה גם בצבע בחומר ובמילים.רבאק כמה אני מקנא.ודרך אגב מצאתי עצמי אומר היום לבימאי חנן שניר שאני נוסע ללונדון בשביל לראות הצגות כמו האחרונה שהוא ביים ונקראת כמעט נורמלי ובסך הכל צריך להגיע עד הבימה ומקבלים בדיוק אותו דבר אולי אפילו יותר

      וראית איך היית הטריגר?

        12/3/12 06:16:
      שיר שמצייר תמונה. תמונה שבוראת תודעה. או אולי בכלל הסדר הפוך. יש "מצב" ויש אני שבוחן אותו כל הזמן. האינטרקציות בין הסובייקט לאובייקט משתנות , שהרי "אינך יכול להכנס לאותו נהר פעמיים" (הרקליטוס). יפה ומעורר דימיון ומחשבה.
        12/3/12 01:19:
      אינעל דינק איך את עושה את זה גם בצבע בחומר ובמילים.רבאק כמה אני מקנא.ודרך אגב מצאתי עצמי אומר היום לבימאי חנן שניר שאני נוסע ללונדון בשביל לראות הצגות כמו האחרונה שהוא ביים ונקראת כמעט נורמלי ובסך הכל צריך להגיע עד הבימה ומקבלים בדיוק אותו דבר אולי אפילו יותר
        11/3/12 21:50:
      אהבתי! אשוב להגיב ביתר הרחבה.
        11/3/12 21:01:

      צטט: יהודית מליק שירן 2012-03-11 20:33:48

      הפנס האדום שלך הזכיר לי את "הפנס המבולבל" האדום ספר הילדים של הסופרת אירית וייסמן מינקוביץ. השפה היפה של שתיכן חיברה לי את התמונה. "הַפָּנָס הָאָדֹם נִגְלָה אֵלַי פִּתְאֹם בְּצָּהֳרוֹ שֶׁל יוֹם. כְּמוֹ רָז שֶׁנֶחְשַׂף כִּי עַד אָז, תָּמִיד, עָבַרְתִּי בְּחֲטָף, כִּי לֹא הֵרַמְתִּי אֶת הָאַף, גַּם לֹא אֶת הָרַף, כִּי חָשַׁבְתִּי בְּתוֹם, שְׁמָה שֶׁאֲנִי רוֹאָה, זֶה כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ." עונג של כתיבה

      יהודית יקירתי,

      ועונג לא פחות הוא לקבל ממך תגובה שכזאת.

      הפנס האדום שלך הזכיר לי את "הפנס המבולבל" האדום ספר הילדים של הסופרת אירית וייסמן מינקוביץ. השפה היפה של שתיכן חיברה לי את התמונה. "הַפָּנָס הָאָדֹם נִגְלָה אֵלַי פִּתְאֹם בְּצָּהֳרוֹ שֶׁל יוֹם. כְּמוֹ רָז שֶׁנֶחְשַׂף כִּי עַד אָז, תָּמִיד, עָבַרְתִּי בְּחֲטָף, כִּי לֹא הֵרַמְתִּי אֶת הָאַף, גַּם לֹא אֶת הָרַף, כִּי חָשַׁבְתִּי בְּתוֹם, שְׁמָה שֶׁאֲנִי רוֹאָה, זֶה כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ." עונג של כתיבה

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין