כבר כמעט שנתיים שאני מסקרת את נושא הפליטים בישראל. שנתים בהן כמות הפליטים האפריקאים בישראל עולה ואין שום מענה מצד הממשלה. אנשים פרטיים, עמותות ואפילו משרד החינוך (המחויב על פי חוק אך עושה הפעם הרבה מעבר) הם אלו שמסייעים לפליטים, ורק הם.
אני מודעת לויכוח המתחולל בכל פעם שאני כותבת 'פליטים' , תמיד נזעקות הנשמות הטובות להזכיר לי שהם לא פליטים, הם 'מהגרי עבודה' בסדר, אתם צודקים, רק ליהודים יש זכות על סבל ופליטות. אנחנו טבענו את המונח ושברנו את התבנית. וכמובן שאני לא שוכחת ש'עניי עירי קודמים' רק שאיכשהו, יש לי תחושה שכל אותם אלו שטורחים לתקן לי את המונחים ולשלוח אותי להתנדב למען מפוני גוש קטיף(סליחה - פליטים) או סקטור אחר לא הזיזו את ישבנם הענוג מהכורסא מעולם למען נפש חיה אחרת. אבל זו רק התחושה שלי.
בכל זאת, וזה היתרון הגדול בחסרון של להיות כרגע נטולת בית לכתיבה מלבד הקפה, אני לא חייבת לאף אחד דין וחשבון. אני חופשיה לכתוב על עזה, שדרות, פליטים, חתולים. מה שבא לי. כפי שציינתי - ללא צנזורה או שיקולי עריכה. זה נחמד.
ונחזור לפליטים, לפני נסיעתי עשיתי כתבת וידאו לYNET על הפליטים האריתראים בדרום תל אביב. נסעתי, חזרתי, עברו כמעט חודשיים ושום דבר לא השתנה. הפליטים עדיין לא זכו להגדרת מעמד אבל זה בעיקר בגלל שנציבות הפליטים בתל אביב קורסת תחת עומס ואין לי מושג איך בדיוק ומתי יצליחו שם לראיין את הפליטים הללו ולקבוע אם אכן ינתן להם מעמד פליט שיאפשר להם לעבוד למחייתם, בינתיים הם עדיין באותם מקלטים טחובים, החורף כבר כאן, והמצב.........
הגענו למצב שהפעילים המסייעים לפליטים מתחננים שוב לתרומות של בגדים חמים , שמיכות ומזון. אני מצרפת רשימה, גם אם אלו 'מהגרי עבודה' (הם לא) לא מגיע להם לסבול מקור ורעב. בישראל נמצאים היום מעל 3,000 פליטים ומבקשי מקלט, לא מדובר בכמות שלא ניתן להתמודד איתה ולסייע לה. אכן, מדינת ישראל לא נדרשה בעבר לסוגיית פליטים כזו, אבל ככל הנראה הנושא הגיע לפתחנו , כבר אי אפשר לעצום את העינים, לזמזם ניגון ישן ולדמיין שאיכשהו הפליטים יעלמו. הם כאן. אפשר לדבר הרבה על 'כמה נורא הטבח בדרפור, ובקונגו, שמעתם על קונגו?' בסלון, ביום שישי, עם החברים, ההבדל הוא שהפעם ניתן לסייע ישירות לקורבנות.
חיתולים מזון תינוקות נעלים סגורות שמיכות בגדי גברים גרביים סבון שמפו תחתונים מזון, מזון, מזון זה המייל של שלומית שמרכזת את נושא המזון, לחלופין אתם מוזמנים לשלוח אלי מסר.
ולקצת רקע נוסף, הנה הכתבה שלי: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3463863,00.html
אל תחשבו לרגע שאני לא מעריכה את מי שטורח לקרוא את הפוסטים שלי ואם גבב המלים הללו יסייע אפילו בארוחה אחת לפליטים, אז באמת עשיתי את שלי להיום. תודה שטרחתם לקרוא עד הלום.
|