שלום רב חמודה!

מתח החיים הציבוריים והאישיים נתון בסימן המצב בחזית. חוויות הניצחון עבורנו, הן יותר מאשר לאדם הנתון בגדר משקיף אובייקטיבי. יש טעם רב לחוויה זו המצמידה את האדם למחשבה של גילוי מאמצים נוספים למבחנים העומדים לפניו. גם אנו במידת מה מקדימים את ההישגים, בדמיון מרקיע שחקים. לשמחתנו, אין הרוסים מפגרים בהרבה, אחרי תכניתנו ולאחר יום יומיים מתאשרות הידיעות. ואז מסיחים גם על המפה את הקו. אני משער לי שגם עבורך ידיעות אלו מגיעות בהיסח הדעת...

על שתי בעיות שרציתי לכתוב לך, והסתפקתי רק ברמיזה, מצאתי ביטוי קולע במאמרו של לובנשטיין בהפועל הצעיר 11 "על החטיבה העברית", ובמספר 12 דברי דובקין על "העלייה במבחן". זהו רקע המחשבה הפוליטית המסיקה אותנו, תוך חתירה למצוא צינורות מתאימים לפעילות בלתי אמצעית. אמנם המסיבות, בהם הננו נתונים מכבידים על היקף הפעולה וקצב ההשתתפות בה. אבל תרומתנו האידאית והמעשית בשטחים אלו, די ניכרת. ובבוא היום, כשאפשר יהיה לגולל את פרשת חיינו בתקופה זו, יתגלה פרק מזהיר במילוי שליחות ציונית, ועזרה לגולה בממדים בעלי היקף רב. והרי זה תמצית תוכן חיינו טעם התנדבותנו..

באורח חיי, אין שינויים ניכרים. אחרי העמידה במבחן של הליכה ממושכת, חזרנו למסלול החיים, כאילו היה זה דבר שכיח ורגיל בחיינו. שוב שקענו בעבודה הרגילה, לימוד וידיעת התפקיד, השתלמות נוספת, פיתוח החושים לתפיסה מהירה של דרך לימוד ביצוע התפקיד. ובמידה שהבחורים שלנו ביקרו בחזית, הרי התרשמותם, והיא אינה סובייקטיבית, שדרגת הידיעות שלנו, תכונותינו החברתיות, חוש ההתמצאות בסיטואציות שונות, מעמידים אותנו כשווי רמה, עם אלה הנמצאים כבר כמה שנים בתפקידים אלה. הייתי כותב לך כמה פרטים מעניינים, המקנים רגש ביטחון מוחלט, באפשרות ביצוע תפקידינו, שלמדנו אותם במציאות החיים. אבל לצערי זה לא ניתן. נראה לי שעוד אף פעם לא היינו נתונים בהרגשה כזו המלווה אותנו, אחרי ידיעת הדברים ממקור המציאות עצמה. אילו יכולתי לסמוך על האימון שהינך רוחשת לי בשטח זה, בטוחני שגם את היית יותר שקטה, כמוני, באמונה שנדע לעמוד במבחני החיים הצפויים לי ללא צל של דאגה וחרדה. אין להם כל יסוד. האמיני לי שאין לי רצון להשלותך בתקוות שווא. לו היה מצב אחר, הייתי מכין אותך במחשבה למצבים אפשריים אחרים. והרי ברוסיה, בתקופה שהייתה במצור כל הספרות, השירה, האמנות הייתה ספוגה בערכים חינוכיים לחישול ההכרה הפנימית של העומדים במערכה, ומשפחותיהם, לקראת הסכנה. וכשהתגלל המצב לאופנסיבה אדירה ופרמננטית, הרי עלתה נימה חדשה רוויית בטחון בחיים, בתפקיד ובניצחון. יש דיאלקטיקה מסוימת של מציאות מסוימת, ובהתאם לה אנו חייבים לכוון את המחשבה. כעת יש יסוד להנחת יסוד שתיארתיה לעיל, והיא מפעמת בקרבי בביטחון כזה שעוד לא ידעתיו בימיי. בייחוד בחוויות שהנני נתון גם בטעם מילוי השליחות שנטלתי עלי מרצון, ושהדרך שבחרתי עם כל הסבל הכרוך בה, לא אכזבה אותי. רואה אני שפה היה באופן טבעי, מקומי. לא הייתי יכול אחרת לבור את דרכי. והערכים המוסריים שהנני סופג בקטע זה של חזית עם ישראל, מעלים אותי גם מבחינה אישית בידיעת טעם ותוכן רב בחיים.

לצערי, אין את מעריכה במידה מספקת, את חלקך את בפרק זה של חיינו. יודע אני את המציאות האפורה של חייך, בבדידותך, סבלך וייסורייך. ולך נראה כאילו אין להם כל תכלית. רבות כתבתי לך על "איך ניצלתי זאת נדע רק אני ואת". כל כוחות החיים המתגלים בחייל נובעים ממקור זך וטהור אחד, האישה, המשפחה. נאמנותה ומסירותה הם מחשלים בו את הרצון והכוח. ולמה תקפחי את בעצמך את זכותך זו? צר לי שלא אוכל לשוחח איתך כעת ביתר בהירות על נושא זה, אבל גם כאן עוד שמור חלק סמוי, אבל מכריע, בחיינו, שהיה נתון בידי משחותינו, שרק עם שובנו נוכל להחדיר את הכרת שליחותם – הם.

ועתה, ערב שבת. ושוב עולים זיכרונות מהבית, מהעבר הרחוק – הקרוב. הגעגועים מציפים אותנו. וכל אחד מתייחד בפינתו עם כל היקר לו. למסיבות שבת אין מרבים ללכת. מי בגלל דרך ההתייחדות ומי במנוחה אחרי שבוע עבודה. גם החדר נתון בתכונת השבת. משקיעים עמל בניקיונו, שיפורו והתקנתו ליום הבא. השגנו גם מפה על השולחן, והרינו מוכנים לקבל את שבת המלכה.

במידת מה אני זקוקים למנוחה זו, כי בכל זאת העייפות ניכרת.

שוב הפרעות בדואר. כבר 4 ימים שאין לי כל מכתב ממך. ואת כתבי! השלום לך? האם התקבלו מכתבים מהאחיות ומאבא? ההיית בועידה? וכיצד התכונה לקראת הבחירות למועצה?

היי בריאה יקירתי והרבי בכתיבה.

שלך בשפע אהבה ונשיקות רבות,

שמואליק