בימים אלה התבשרנו על קריאת רחוב באור יהודה על שמו של הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי.
במה זכה אשכנזי ששמו יקרא על רחוב בישראל עוד בחייו? הוא היה רמטכ"ל. זו עובדה. הוא לא זכה להוביל את צה"ל בימי מלחמה (להוציא מבצע "עופרת יצוקה", שלא ניתן להגדירו כמלחמה), וגם זו עובדה. אמנם עובדה משמחת כשלעצמה, אך במדינתנו לא הרמטכ"ל מחליט על מלחמה, כך שלא ניתן לזקוף עובדה חשובה זו לזכותו. אני מניח שאם היתה פורצת מלחמה בתקופת כהונתו, הוא היה מנהל אותה כפי שמצופה מרמטכ"ל ישראלי. האם זו סיבה מספקת להזדרז ולהנציחו עוד בחייו בדרך שנבחרה ע"י ראש עיריית אור יהודה?
הייתי רוצה לתלות את הקולר לבזיון הקטן הזה באופן בלעדי על צווארו של ראש עיריית אור יהודה, אך העובדה שאשכנזי הסכים ל"כיבוד" הזה, ואף השתתף ונשא דברים בטקס, הופכת אותו לשותף שווה זכויות.
העובדה שטקס קריאת שם הרחוב התקיים בעיצומה של פרשה המעמידה את יושרו של אשכנזי בספק, מוסיפה לעניין גוון של טפשות יתירה. מן הראוי היה להמתין לפחות עד לברור יסודי של הפרשה המביכה הזו.
לא סתם מקובל נוהג שאין קוראים רחוב על שם אדם, לפני שימלאו שלוש שנים לפטירתו, וזאת מן החשש שמא יתגלה אחרי מותו של אותו נכבד, דבר מה שימיט קלון על שמו ועל שם הרחוב שנקרא על שמו. אז מה בער כאן לעזאזל?!
לשמחתי הגדולה, גבי אשכנזי הוא אדם צעיר ונראה שבריאותו טובה, ואולי פשוט חשש שמא איש לא יזכור אותו לאחר אריכות ימים, שאותה אני מאחל לו מכל הלב.
תארו לעצמכם, שעיריית קריית מלאכי היתה קוראת בזמנו את אחד מרחובותיה על שמו של אחד מיקירי בניה, שזכה להגיע לכהונת נשיא המדינה. כיצד הדבר היה נראה היום?!
אמנם נכון, אשכנזי אינו הראשון שלא עמד בפני הפיתוי לקבל את הכבוד המפוקפק הזה, וכך נקרא בראשון לציון היכל התרבות שנבנה שם לפני מספר שנים, על שמו של מאיר ניצן, ש"במקרה", כיהן באותה תקופה גם כראש העיר.... וכך קרה גם עם איש בשם אוסישקין, שהיה מן הסתם אדם חשוב מאד בעיני עצמו, ודאג לכך שעוד בחייו יקרא רחוב בירושלים על שמו, וכי ימחק שמו הישן של אותו רחוב. אני בספק רב אם יש כיום בישראל אפילו עשרה ילדים שידעו להשיב לשאלה "מי היה אוסישקין".
אני משער, כי להבדיל ממאיר ניצן ומאוסישקין, לא אשכנזי דחף לקריאת הרחוב על שמו, אך עדיין יש מקום להתפלא כיצד הסכים לקבל את הכיבוד המפוקפק הזה, שלא הוסיף לעיר אור יהודה ולא לו כבוד ותהילה. ועל כך נאמר בפרקי אבות: "מי שרודף אחרי הכבוד, הכבוד בורח ממנו"....
לא הייתי טורח לכתוב את הדברים הכואבים האלה, אם לא הייתי חושב שיש בהם כדי לשקף נאמנה את תהליך ההתבהמות העובר על החברה הישראלית. ה"ישראלי המכוער" אינו רק התייר הישראלי בחו"ל, הוא מהלך חופשי גם ברחובותינו, וכמו תמיד – הדג מסריח מהראש, ורחוב גבי אשכנזי הוא מזכרת עוון לכולנו.
עודד אל-יגון
|
