| "...מאבא והאחיות קיבלת מכתבים? תראי לכתוב לאחיותיי גם אם אין אני עושה זאת, באמת שקשה עליי הכתיבה, בהיותי נתון בצורך של העלמת מצבי לאמיתו, הרי נשמטת אפשרות הביטוי. פשוט אי אפשר לי לכתוב להם. אם כן, עשי זאת את. תכתבי לפי שתי כתובות: הקודמת, וקפרשט. יתכן שלא עברו עוד. גם חיניה כותבת שכפי הנראה נשארו אחיותיה במקום הקודם."
שלום רב חמודה! עודני נתון ברושם החוויה שתיארתיה אתמול במכתבי. שותפים לי גם מספר חברים. אשר אמנם איני משתפם בדרך כלל בחוויות מסוג זה, אבל הפעם התרגשותי הביאתני לצורך של הידברות עם רעיי. והרי ביניהם גם חלק חברים שמבוגר ממני, בכל זאת הם מלווים אותי מדי פעם במחשבה ודאגה ביחס אלייך. מרבים לדרוש בשלומך. ומכירים אותך במידה כזו שכשנחזור לא יקשו התנאים להיכרות הדדית. והיו שותפים נאמנים לשמחתי. משחק לנו המזל ובכל שבת יוצאת השמש ממחבואה ושופעת בקרניה המלבבות. והיה יום נהדר של הנאה אמיתית ממנוחת השבת. בערב כיסתה חשרת עננים את השמים, ברמז גלוי מה שצפוי לנו בשבוע הבא. ואמנם היום נפתחו ארובות השמים וגשם עז ניתך כל היום. ואין לי צורך להוסיף בתיאור המתהווה כאן ביום כזה. במשטר חיי חל שינוי מה. היום עברתי לחדר חדש, בתנאים להם צפיתי זמן רב. הובטח לי השקט הדרוש, הננו רק שני חברים בחדר. התקנו לנו מיטות. ריהטנו את חדרנו בכורסות וכסאות, שלא בהתאם למצב שהנני נתון בימים אלה... יש בזה לא רק מהרחבת הדעת, הרי גם המנוחה והשקט דרושים לי מאד אחרי יום עבודה מייגע. והנני שמח להזדמנות שניתנה לי. מבחינת הנוחיות, אין לי מה להתאונן. ובאמת שדאגותייך מופרזות וללא יסוד. אחרי שצדוק תיאר לך את חיי פה, הרי נדמה לי שבאמת שיש להניח שתגרשי כל דאגה מליבך. בטוחני, לו היית רואה אותי בעצמך, היית נוכחת עד כמה מוצדקת תביעתי בנידון זה. זכיתי גם למכתב מחיניה ופנחס ושמואל וסויה. וחיניה במכתבה מגלה לי רגשות ממש כאמא. ביתמותי ובדידותי הריני מוצא בגילוי יחסה תמורת מה של ניחומים לאסון שקרה לי עם אובדן ההורים. כולה חרדה ודאגה לגורלי, מכיוון שזמן רב לא הייתה לה כל ידיעה ממני. והיא מסיימת "לולא אהבתיך לא הייתי לעולם סולחת לך". ובאמת, רגשות רבות הנני רוחש לה. אהבתים. והם יקרים לי מאד. אשתדל לכתוב להם תכופות. פיניה כותב על מצב העסקים שכפי הנראה אינם מזהירים ביותר. מנסים להחליף שותף חדש בכדי להגדיל את ההון החוזר. גם יונתן כתב לי שהוא תלמיד טוב וחרוץ, וההורים מעידים על כך. חיניה גם הזכירה ביקורה אצלך, ומסרה לי ד"ש שלום ממך. שמואל כפי הנראה שמח מסידורו בעבודה. משתרש בבית החרושת שנקלט בו. את רואה עד כמה צריך אדם להיות זהיר במסקנותיו. והרי רק לפני כמה חודשים חשך עליו עולמו ונדמה היה שהוא שוקע במעמסת החיים. חייב אדם לחיות בתקווה תמיד, שימצא דרכו בחיים, ואז יגלה כוחות נפש להתגבר על הקשיים הנערמים לו בתקופות שונות של שפל ומצוקה. היותה של הדודה בסיביר מעוררת בי דאגה רבה. כיצד תוכל להתקיים שם בודדה וגלמודה לא אדע. ומאבא והאחיות קיבלת מכתבים? תראי לכתוב לאחיותיי גם אם אין אני עושה זאת, באמת שקשה עליי הכתיבה, בהיותי נתון בצורך של העלמת מצבי לאמיתו, הרי נשמטת אפשרות הביטוי. פשוט אי אפשר לי לכתוב להם. אם כן, עשי זאת את. תכתבי לפי שתי כתובות: הקודמת, וקפרשט. יתכן שלא עברו עוד. גם חיניה כותבת שכפי הנראה נשארו אחיותיה במקום הקודם. שאלתיני על מ', הריהו לפני כמה ימים עבר אלי למחלקה. בינינו יחסים טובים, אבל אינני מחבב אותו ביותר, פשוט איננו לפי רוחי. רק עכשיו כשאני מכיר אותו מקרוב, מבין אני מהו הקשר ביניהם. מצא מין את מיניהו. גם הוא מגלה אלי יחס טוב, כפי שעושה זאת אלייך אשתו. אבל "סקלייבט זיק ניט". ביחס ליעקב נפלה טעות באינפורמציה. כפי הנראה הוא נשאר בארץ וזוכה לבקר תכופות אצל מרה. הראית אותו? אני משער לי מה גדולה גאוות אשתו על הזכות שהתגלגלה לה בבעל המתעתד להיות קצין בקרוב. הרי זה התגשמות חלום נעוריה ממש... ומה מצב בריאותך-את חמודה? במכתביך האחרונים אינך מספרת לי על כך. וביחס לסידור בעבודה, הישנה תקווה שימצא איזה מקום מתאים?אני מרבי להציק לך בשאלות אלה מכיוון שמלווה אותי חרדה מתמדת שלא נותנת לי מנוח, שהינך מזניחה בטיפול בכך. ומה תוצאות הבחירות למועצה המקומית? קראתי ב"משמר" על ההסכם הפנימי בתוך רשימת ההסתדרות ולא אוכל להבין כיצד אפשר היה להשלים עם תופעה עצמאית של האופוזיציה ללא שמירת הפרינציפ של החלטת סיעת הסתדרות מחייבת, כעקרון אשר נלחמו עליו בכל המועצות המקומיות. הרי בכפר סבא, רעננה, הרצליה, זה היה תנאי בל יעבור. ואיך השלימו הפעם בתנאי זה? הרבי בכתיבה והיי בריאה ילדתי. שלומות לצפרה שלך בשפע אהבה ונשיקות רבות, שמואליק |