היא כתבה: "אנחנו לא רוצים לחפש את האושר. אנחנו רוצים להיות מאושרים."

ומהו האושר?

עבורי, האושר הוא לא 'אידאה' אפלטונית ולא איזו ישות פילוסופית אכזיסטנציאליסטית, אף אין לי צורך להרוג את האלוהים, המת בלאו הכי, של ניטשה כדי להתוודע ליסוד הדיוניסי...

האושר שלי אינו נמצא בשבילי הפסיכולוגיה המודרנית או ברזי חוכמת האימון העצמי, לא נתקלתי בו בצידי הדרך המוארת, לא בהנחיות ההדרכה הדמיונית או בנתיבי העלייה לרגל בחג האליל האחד והיחיד בעל הסוד...

האושר שלי פשוט איננו.

האושר שלי אינו קשור לשום דבר, אינו אסור ואינו מותר; הוא החופש והוא הקלות העל תבונתית, המסה הבלתי אנושית.

האושר שלי הוא עלום ונעלם, אינו בנמצא ואינו קיים... עד אשר לרגע קט הוא מפתיע -

ומופיע לדקה דקה במחול ומעוף של נוצה קלה... אני מרגישה, מזהה, מחייכת ואז -

הוא שוב נעלם.

ואני, מן הסתם, לא מצפה, לא מייחלת ולא מחכה לו עד ששוב לפתע - יופיע ויפתיע.