התקליט המאורגן, היעיל כל כך שמפנה אותי מאחד לשני מזכיר לי ביקור שביקרתי בנעורי בעיר וינה המעטירה:

=

אחה'צ אחד יצאתי עם אשתי לטייל ברחובות, לעשות window shopping אולי לאכול איזה עוגת תפוחים. אשתי שהיתה זו לה נסיעה ראשונה לאירופה היתה כסהרורית ונעצרה ליד כל חלון ראווה. בשלב מסוים תקפה אותי  מיגרנה חזקה וסיכמנו  כי אני חוזר למלון  והיא תחזור מאוחר יותר אחרי שתשבע ראות.

=

לאחר הליכה של כ-2-3 בלוקים תפסה עיני בית עסק עם אורות ורודים ואדומים מנצנצים, נכנסתי לאולם קבלה מהודר, עם שטיחים רכים, כורסאות עמוקות והכל הקרין עושר וחשיבות. לא היה שום רמז למה שמתרחש מאחורי הקלעים, למעט דיוקן של נערה קורצת בהבעה מבטיחה.

בקצה האולם, ליד שולחן כהה וכבד ישב גבר ששכח מתי הגיע זמנו לצאת לפנסיה ועיין בעיתון מקומי בעניני כלכלה.  אינני יודע גרמנית, ואנגלית שהיא שפת התיירים העולמית לא היתה שגורה בפיו, וגם לא באוזניו. נזכרתי באידיש שלמדתי מהורי בנעורי, שאמרו לי כי יש בה לפחות 50% מילים גרמניות למחצה ושאלתיו: מה הנוהל, איפה ? מה? מי? כמה?

כאן ישנו החריץ לכרטיס האשראי אמר לי, העבר כרטיסך והכל יהיה לך ברור כשמש בצהרים. היה סוף יוני, וחישוב מהיר הנחה אותי להעביר בחריץ את הכרטיס המחויב במחצית החודש, לדחות את התשלום עבור ההנאה הצרופה שמיד תבוא. העברתי פעם ושניה ושלישית עד שהתרצה ונפתחה דלת. נכנסתי לחדרון  לא גדול גם לא קטן, לא מואר ולא חשוך, לא חלון אבל שתי דלתות, על האחת כתוב: "בנות אירופיות" על השניה "בנות אפריקאיות" . הססתי לרגע, אבל מהר הגעתי למסקנה, אשתי אירופית, הגיע הזמן לנסות מישהיא אקזוטית ואומרים כי הצבע הכהה הוא תוצאה של חומן התוסס וריחני. פתחתי ברעדה את דלת "הבנות האפריקאיות" ונכנסתי לחדרון דומה לראשון ולו שתי דלתות: האחת "שמנות" כתוב עליה, האחרת מיועדת לאוהבי הבנות השדופות. כמובן שהעדפתי את השמנות. נכנסתי, לעיני התגלתה מראה ענקית ומעליה כתובת: "חייל שפר הופעתך"-- שיפרתי הופעתי וחיפשתי ומצאתי עוד זוג דלתות, הפעם: אינטליגנטיות, בוגרות אוניברסיטה מחד, וחסרות השכלה מאידך. ניחשתם! העדפתי תוך פינטוזים על ביצועי ה"עמך" עברתי את הדלת ולפני אני רואה יושב את הזקן שקורא עיתון , "איפה הבנות?" שאלתי.

בנות אין לנו ענה לי, אבל איך הסדר? למופת, הא?

=

מאותו יום, אני נזכר באירוע מתסכל זה כל פעם שמרכזיה אוטומטית מנתבת אותי היישר לפקיד הנכון, ושניה לפני שאני מגיע, אני נזרק חזרה למרכזיה.