כותרות TheMarker >
    ';

    שינויים בהרגלי הצמיחה

    התחלתי לכתוב במרץ 2007, זה התחיל די כואב, אחר כך זה קצת נרגע, לאט לאט התרגלתי, ועכשיו אני גם נהנה מזה. תהנו :)

    עמית

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    עונות מעבר

    19 תגובות   יום רביעי, 14/3/12, 00:25

    תמיד כשאני חולה אני כותב, ניסיתי לחשוב גם על ההפך אבל לוגית זה לא תמיד עובד. תמיד זה מתחיל בביקור מאכזב אצל רופאת המשפחה שלרוב לא מפנקת אותי בשום תרופה, ומסתיים בביקור אצל הרופא הפרטי שלי שמפנק אותי באוגמנטין, חולה על אוגמנטין איך לא, ובעוד כל מיני פינוקים שיעזרו במערכה נגד ההתקף האלרגי העכשווי. ותמיד, אבל תמיד הפרטי שלי נבהל ממה שקורה שם במערות האף שלי וזה כל פעם מרגיע אותי מחדש, ככה אני בטוח בידיים טובות. ומי אמר שמערכת הבריאות שלנו לא מספיק יעילה? כרגע אני תחת השפעת תרופות, מה שיקל אולי, על השהייה שלי בבית עם מירב עת כניסת שנינו ליום השלישי זו במחיצת זה, היא כך אני מקווה בסוף הצינון שלה ואצלי לעומת זאת, המערכת בשיאה.

    חששתי שהחורף יעבור ויפסח עליי בריא בטעות, אבל הנני כאן, בולע בגאון אנטיביוטיקה בניגוד מוחלט להוראת הרוקחת שאמרה לקחת אחרי האוכל, לקחתי לפני, זה מן קטע כזה שלי לעשות הפוך ממה שהרוקחת אומרת, מה גם שזה היה מסע ארוך היום אל עבר האוגמנטין הנכסף. מעכשיו נקרא לו אוגי, שהיה חסר בבית מרקחת אחד אז היינו צריכים לסוע לשני. תמיד למירב יש פיפי בדרך ובכלל, גם מאז שהיא בהריון היא כל הזמן מעירה לי על הנהיגה שלי, העיקר דפקה לי את האוטו לפני שבועיים ועכשיו היא עוד מעזה להעיר לי. איך לא כתבתי על הפיפי עד היום? בכתה היום שהיא לא נושמת ויש לי חולשה קשה בלב לראות אותה בוכה. בסוף יצא שאני החולה הרציני, לפחות יש אליבי מוצק לקיטורים שלי וזה אומר שאני יכול לעוף על עצמי בתור המסכן של הבית לפחות עוד יומיים. חולה על האישה שלי. חולה נקודה.

    שתי הפסקאות העליונות נכתבו אתמול, אחר כך אני רק זוכר שנרדמתי על הספה, היום קצת יותר טוב, אוגי נותן עבודה, ואפילו הצלחתי לעבוד היום מהבית. בעצם כבר די שכחתי למה בעצם התחלתי לכתוב אתמול. נתקפתי אולי פרץ של סנטימנטים לא באמת מוסבר בעקבות ראיון של אילנה דיין עם עמוס עוז, לא יודע למה בדיוק. מכל סבך ההתרחשויות שמתחוללות כרגע אצלנו בין עם מדובר בלידה שמתקרבת, ובזה שכבר מתחילים להכין חדר לקטנטונת, ובין אם מדובר בלנסות למכור את הבית שלנו ולקנות משהו קצת יותר גדול. ללא ספק שני נושאים שדורשים התייחסות של כמה וכמה סדרות של פוסטים, אני חושב שהיה בי מן רצון עז לכתוב על עילי שלי.

    אתמול לא ראיתי אותו, למרות שאתמול זה היה היום שלי. העדפתי להישאר בבית ולנסות להביא לסופו של המעגל החיידקי. דיברנו בטלפון. אמרתי לו שמחר יום רביעי ושאבוא לקחת אותו מבית הספר והוא כמובן שמח מאוד, מה גם שמחכה לנו סוף שבוע ביחד. אלוהים איך שהוא אוהב את מירב, וכל הזמן שואל אותי איפה היא, ומתי היא באה וכמה הוא שמח לראות אותה. אם אי פעם אני שואל את עצמי את השאלה שאסור לשאול ילד, אין לי ספק שהוא יעדיף אותה, ועל כך אני סוג של מברך. שנה שעברה אמא שלו הביאה לו אח, השנה טפו טפו טפו, מלח שום זה התור שלנו, אחות קטנה והלוואי שהיא תשגע אותו כמה שיותר.

    עילי כמובן יודע שזו תינוקת "בתנור" וכל פעם אנחנו מנסים למצוא לה ביחד שם. לאט לאט אני מביא אותו למטרה, והוא בוחר בשם שגם אנחנו רוצים. מצחיק. יש לו טעם טוב בשמות לילד שלי ואני כל כך שמח על כך שהמעגל המשפחתי שלו הולך לגדול עוד קצת. מה שחשוב לי כל כך זה לחבר אותו אלינו כל כך חזק, שלא ירגיש שהוא לרגע שהוא כבר לא במקום הראשון שלי. תמיד פחדתי נורא מהרגע הזה שיהיו לי עוד ילדים ואיך הוא ירגיש עם זה? תמיד זה נתן לי הרגשה כאילו שאני  קצת בוגד בו. ברור לי שזה שטויות אבל היינו ביחד לא מעט שנים אני והוא, ועכשיו יש לו את מירב בחיים שלו וגם אחות קטנה בדרך מלח שום עוד פעם. הרבה דברים קורים עכשיו במאחורה של הקלעים, עוד נראה מה אלה יניבו גם כן. אני מאוהב בילד שלי כל כך.

    כיתה ב'. כיתת תקשורת. קורא וכותב מקסים, שר מקסים, חייכן מדהים ועדיין מתקשה בחשבון בסיסי. כן, צריכים לתת שם קצת עבודה בכפל ובחילוק, לאט לאט, והכל בפרופורציות. הוא מתבגר הילד שלי, רק לפני עשרה ימים קדח לנו פה מחום והיה לי גיהנום לראות אותו ככה, לא רצה ללכת לרופא, שיכנעתי אותו בסוף ואז מן הסתם הדביק את שנינו. כותב עליו עכשיו ומתגעגע, וכמה הוא חסר לי, אפילו שמחר אני אוסף אותו מבצפר ונשתולל לנו כמה שעות טובות עד שיגיע סוף השבוע. תמיד אני סוג של מתפרץ לכיתה, ואז הוא צועק 'אבא' ונותן את החיוך שלו ורץ אליי, ואז אני מאושר. תמיד אני כותב על זה, ותמיד אני אכתוב על זה.

    נורא פחדתי מאז האבחון, לא ידעתי איך הדברים יתגלגלו. לא ידעתי איך הילד שלי יתפתח תחת הכנף הזו של לקות התפתחותית. ושיילכו להזדיין כל המאבחנים. ואז אני אומר לעצמי איזה ילד מדהים הוא היום, ותראה כמה שאתה מחובר אליו, וכמה שהוא אליך, וכמה אהבה יש בו. ואז אחרי כמה שנים מירב הגיעה, ואז בכלל הממזר הזה מתאהב בה כל כך. וכמה מירב מחוברת אליו ואוהבת אותו. יש דברים שהם לא ברורים מאליו למעט הקיטורים שלי אבל ככה זה שאתה דביל מוחלט, שבאמצע פיסקה סנטימנטלית על החיים שלך, מוצף בנהרות של אוגמנטין אתה שוב פעם חייב לדחוף איזה לא קשור אחד.

    ילד שלי, פעם כשתגדל אתה תשב אולי ותקרא את כל הפוסטים שאבא שלך כותב עליך, ותמיד תדע שאבא שלך בוכה כמו איזה כוסית כשהוא כותב עליך, אבא מטורף עליך. עוד קצת ויש לך אחות חדשה, ואתה תהיה האח הגדול שלה. וזה די יפה בעיני אני מוכרח לציין, כי זה גם קצת חדש בשבילי, ואני יודע שזה יהיה גם חדש בשבילך. אף פעם לא היתה לך אחות, אף פעם לא היתה לי ילדה, או לפחות לא כזו שאני מודע לקיומה. אני מקווה שאתה מתרגש מזה לפחות כמוני, וכל יום שעובר אני אוהב אותך יותר. רק שלא תיכנס לי לבלבלות כאלה עכשיו שבגלל שיש לך אחות אז אתה תהיה קצת פחות – בדיוק הפוך, סמוך על מירב ואבא בעניין הזה.

    אני חושב שבעצם עכשיו נזכרתי על מה רציתי לכתוב אתמול, רציתי לכתוב על עילי המדהים, רציתי לכתוב על איך הכל בסוף מתנגן גם אם פה ושם יש איזה זיוף בקטנה. פתאום משפחה נראית לי קצת אחרת, במובן היותר טוב כמובן. רציתי לכתוב על כמה אני אוהב את מירב למרות ההורמונים שכנראה ורק אני סובל מהם? ואי אפשר באמת לצקת הכל לכלי קיבול וגם לא של אלף מילה. יפה אצלי עכשיו מבפנים, ואני לאט לאט הולך ומשלים עם הרבה דברים שקרו במרוצת הזמן.

    ואיזה מזל שיש אוגמנטין.

     

    עמית

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/4/12 19:53:
      אתה היפוכונדר? ממש תענוג לקרוא , מחפש שיפנקו אותך בתרופות ? רופא פרטי? לא יותר פשוט להכנס לבית מרקחת ולבקש חיסון הומיאופטי? 60 שקלים ואתה מחוסן שנה שלמה, חוסך את עלויות המרשמים וגם את הרופאים הפרטיים
        30/3/12 22:08:

      יופי לו לעילי שיש לו אבא נהדר כזה.

        23/3/12 19:17:
      מדמיע
        16/3/12 08:33:

      צטט: ארזעמירן 2012-03-14 18:18:00

      אבא שבוכה כמו איזה כוסית כשהוא כותב על הילד שלו, זה אבא שלעולם יהיה האבא הכי טוב בעולם.

       

      טוב תשמע... :)

      תודה ארז

        16/3/12 08:33:

      צטט: ruthy 2012-03-14 13:49:11

      אבא ובן.....מרגש אמיתי.....

       

      תודה רותי

        16/3/12 08:32:

      צטט: דוקטורלאה 2012-03-14 13:04:26

      נהניתי לקרוא את דבריך. יש חפיפה מעניינת בימים אלה לתוכן המרכזי של הפוסט. אנשים צעירים, באופן יחסי, נישואין או זוגיות מספר שניים. אוהבים מאד מאד את הילד מנישואין מספר אחד, פועלים כמיטב יכולתם להראות לילד את אהבתם. הם מתמודדים עם לידה נוספת במשפחת האישה הראשונה, ועם לידה ראשונה אצל האישה השנייה. מטריד אותם עד אימה, איך ינהלו את יחסיהם לאור זאת עם הילד המשותף. זה הגר אצל אימו ומגיע לביקורים אצל האב. למרות החששות המוקדמים, העלולים להדיר שינה מהאב , העניינים בסופו של דבר מסתדרים על מכונם בשלום. בגלל שאין זה מקרה ייחודי. בין החברים, שמע הבן על נושא זה, או יישמע עליו בקרוב. לחיים יש כוח משלהם. באמת, הדאגה מיותרת... ולך - כל טוב.

       

      תודה דוקטור

        16/3/12 08:32:

      צטט: OCN 2012-03-14 12:52:34

      יחי האוגמנטין . איזה סיפור יפה ולידה קלה

       

      תודה

        16/3/12 08:32:

      צטט: אילן גבע 2012-03-14 08:36:35

      החיים שלך תותים, כל הכבוד לך. אוהב את הכתיבה שלך.

       

      תודה יקירי

        16/3/12 08:31:

      צטט: עו"ד יעל גיל 2012-03-14 08:32:46

      כמה אהבה יש בפוסט שלך, שזה מרגש...*

       

      תודה יעלי

        16/3/12 08:31:

      צטט: סערה בכוס ויסקי 2012-03-14 07:44:57

      פה אצלי עכשיו מבפנים, ואני לאט לאט הולך ומשלים עם הרבה דברים שקרו במרוצת הזמן. ******

       

      :)

        16/3/12 08:31:

      צטט: ניר סנדל 2012-03-15 09:43:13

      איזה פוסט, התרגשתי לקרא על הילד, ילדים תמיד מרגשים אותי! לגבי האוגמנטין, סתם מחשבה, אולי תנסה ריפוי טבעי, האנטיביוטיקה הזו לפעמים מזיקה יותר מאשר מועילה. רק בריאות מתובלת בהרבה אושר!!!!

       

      תודה רבה :)

        15/3/12 09:43:
      איזה פוסט, התרגשתי לקרא על הילד, ילדים תמיד מרגשים אותי! לגבי האוגמנטין, סתם מחשבה, אולי תנסה ריפוי טבעי, האנטיביוטיקה הזו לפעמים מזיקה יותר מאשר מועילה. רק בריאות מתובלת בהרבה אושר!!!!
        14/3/12 18:18:
      אבא שבוכה כמו איזה כוסית כשהוא כותב על הילד שלו, זה אבא שלעולם יהיה האבא הכי טוב בעולם.
        14/3/12 13:49:
      אבא ובן.....מרגש אמיתי.....
        14/3/12 13:04:
      נהניתי לקרוא את דבריך. יש חפיפה מעניינת בימים אלה לתוכן המרכזי של הפוסט. אנשים צעירים, באופן יחסי, נישואין או זוגיות מספר שניים. אוהבים מאד מאד את הילד מנישואין מספר אחד, פועלים כמיטב יכולתם להראות לילד את אהבתם. הם מתמודדים עם לידה נוספת במשפחת האישה הראשונה, ועם לידה ראשונה אצל האישה השנייה. מטריד אותם עד אימה, איך ינהלו את יחסיהם לאור זאת עם הילד המשותף. זה הגר אצל אימו ומגיע לביקורים אצל האב. למרות החששות המוקדמים, העלולים להדיר שינה מהאב , העניינים בסופו של דבר מסתדרים על מכונם בשלום. בגלל שאין זה מקרה ייחודי. בין החברים, שמע הבן על נושא זה, או יישמע עליו בקרוב. לחיים יש כוח משלהם. באמת, הדאגה מיותרת... ולך - כל טוב.
        14/3/12 12:52:
      יחי האוגמנטין . איזה סיפור יפה ולידה קלה
        14/3/12 08:36:
      החיים שלך תותים, כל הכבוד לך. אוהב את הכתיבה שלך.
        14/3/12 08:32:
      כמה אהבה יש בפוסט שלך, שזה מרגש...*
      פה אצלי עכשיו מבפנים, ואני לאט לאט הולך ומשלים עם הרבה דברים שקרו במרוצת הזמן. ******