שלום רב פעוטונת!

חזרתי עייף, רצוץ וקפוא ממש, אחרי יום עבודה בשדה. איחרנו לחזור ועם רדת הליל השתלט הכפור על היקום ופגע כמובן גם בנו. ברצוני שייחם לי רק בהתייחדות איתך על ידי המכתב. ואמנם מרגיש אני את הלהט הפנימי הנמשך באלפי נימים אליך. ותוכלי לשער לך מה אני הוגה ברגעים אלה, כשידיי קפואות ובגופי צמרמורת. אבל אל פחד! יכול נוכל גם לאקלים הזה. בצענו את תוכנית האימונים כאילו לא קרה כלום בעולמנו.

רוצה אני גם לקיים הבטחתי, כל זמן שרק ניתן לי, לא לפסוח על אף יום כתיבה. אם כי את רומזת שאינני ילד טוב, כפי שמסר צדוק. האמנם להקניטני הינך רוצה? ולמה? הרי גם אנוכי מציג את עצמי בפנייך במלואי, ללא כל העלמה של איזה פינה בחיי פה. וקשה עלי הכתיבה. המוח כפי הנראה גם כן קרוש. ולכן תסלחי לי חמודונת, אולי מחר תינתן לי אפשרות של כתיבה יותר מסודרת.

ברצוני רק לספר לך על הפתעה שנתקלתי בה בפגישה עם תושבי הארץ. בכל שיחה בולטת האהדה. בזיכרונם שמורה תקופה שלפני המלחמה, עת המצב הכלכלי היה טוב, התזונה מסודרת, החינוך משוכלל, בייחוד באופן יחסי למצב שהם נתונים בו כעת, בתקופת הכיבוש. בייחוד הנוער נתון בהשפעה מאגית של השלטון שהמיט עליהם שואת המלחמה והחריב את ארצם. נראה שחינוך של תקופה מסוימת בה היה השלטון בידי הפאשיזם, נתן את אותותיו לכמה דורות. לא יאומן פשוט שכה תשתרש השקפה שעבר עליה כלח. היום הייתי עד לשיחה לזה.

היום חלף בפעולה די מעניינת, לולא הקור הארור הזה. נכנסנו כבר לשגרה של ביצוע פעולות משולבות. וכוחנו עמנו, בגילוי כושר התפיסה וההתמצאות.

ואצלך מתוקה? מה חדש במשטר חייך את? ההיית בועידת ההסתדרות?

אין לי כוח להמשיך בכתיבה, אבל אל תגרמי לעצמך דאגות בגלל זה. הרי יכולתי גם לא לכתוב ואז לא היית יודעת בכלל על מצבי היום. עשיתי זאת מתוך רחשי אהבה עמוקים ואם גם את דואגת לי, הרי תקבלי את מסירת הדברים כפי שהם. אשכב, אחליף כוח ומחר אחזור לעבודה שוטפת.

היי בריאה ילדתי המתוקה.

שלך בשפע אהבה תמיד ונשיקות לוהטות-צורבות,

שמואליק

פ.ס.

בטוחני שתסלחי לי על הפיזור והכתיבה.