שלום רב חמודתי!

נדמה לי כי נכשלתי במכתבי הקודם. מתוך רצון להקפיד בהתמדה, כתבתי כשהיה לי חום. ואני משער לי שהרבה נחת לא גרם לך. רק עכשיו כשאני מעלה בזכרוני את תוכנו, מתברר לי שעשיתי שגיאה חמורה. מוטב היה לדלג על יום כתיבה מאשר לכתוב בצורה כזו. הנה מכתב זה למחרת יוכיח לך שאין יסוד לדאגה. שכבתי יום במיטה והכל חלף. הייתה זו סתם הצטננות קלה. אחרי מאמצי עבודה רצופים. כפי שכבר הסברתי לך, הריני מחוסן במידה הדרושה למבחנים שאני עומד בהם. מאורע קל ערך זה, בהווי חיי, הריהו כאפיזודה חולפת....

הערכתך את תוכן חייך, אינו מתקבל על דעתי. הרי עצם הידיעה על חלקך את בעמידתי אני, צריכה לתת תוכן רב לחייך. הוגעתי אותך כבר פעמים רבות בבירור נושא זה. ואם כי קשה לי מבחינה מוחשית, למצות את הערכת הדברים, נדמה לי שהעליתי כמה נימוקים והארות המבססים את הנחתי זו. אני מבין, בהיותך נתונה בחיים האפורים הפרוזאים, קשה לך לפסוח עליהם ולראות רק את תפקידך זה בחיים. אבל אין זה גורם מבוטל.

אני רואה שהשתתפותך בועידת ההסתדרות מעסיקה את מוחך בבירור הפרובלמות שתעמודנה לבירור. העסקת המחשבה בנושאים אלה מקלה קצת על הרגשת הבדידות האופפת את האדם. אצלי את חושבת, שאורח חיי הוא גן עדן עלי אדמות, שופע זוהר וקסם. לאו דווקא. במציאות ישנם הופעות יום יום שצריך כוחות נפש רבים בכדי להתגבר עליהם. ורק חוויית המטרה שלה אני מקדיש את חיי, מחסנת אותי בכוחות נפש רבים, המעלים אותי מעל פני המציאות הזאת. והלבטים המלווים אדם בצבא, אין לקנא בהם. הסברתי לך פעם את הגילויים בקצות המחנה מחד, והצורך למימוש הבלתי אפשרי מאידך. והרי לך מיצוי הערכת סתירת חיים חדורה המלווה אותי בימים אלו. לו יכולתי לספר לך ביתר פרטים על המתהווה, הרי היית מבינה עד כמה קשה לקבל את החיים האלה כ"תחליף" במסגרת של אינטנסיביות... ובכל זאת צריך להחזיק מעמד.

מתגברת ההכרה שהקץ קרב. פעמי הגאולה נשמעים כבר גם באוזני הפסימיסטים המושבעים. ויש תקווה שיבוא סוף גם למנת ייסורינו.

ועד אז הננו מצווים להחזיק מעמד ולהתגבר על הקשיים הנערמים בדרך. נדמה לי שויתור על הזדמנות זו שניתנה לי גם את לא היית מסכימה לו.

אין יסוד לחשוב שירחק היום בו נוכל לספר על תקופה זו כנחלת העבר. נדע לשאת את נטל החיים יחד, תוך הכרת החובה האנושית והיהודית שדרבנה את רצוני להליכה בדרך זו שבחרתי, ושלה הייתי קורא כל יהודי בארץ, להבטיח את מעמדנו בין העמים, אחרי מה שעוללו לנו הנאצים בתקופה זו. מלים נדושות. אבל זהו תוכן חיי בימים אלו. ואני משלים דווקא, את שליחותי עם נאמנותי למשפחתי. בייחוד כשאני רואה בארץ זו מה נמנע מהישוב, ממשפחותינו. מי יודע להעריך את משקל ההתנדבות העברית בתקופת מלחמת המדבר, בגורל המערכה על הארץ. וגם היותי לבנה לבנין ההישג המדינה החשוב, בהכרזת הבריגדה, מחזקת את הכרת שליחותי. וכשאני אומר, שבזה הנני שקוע, הרי איני מתעלם מהמציאות האופפת אותי. יודע אני את הגילויים המחפירים של השתמטות בני הישוב ממילוי חובתם. והעמדת הישגנו המדיניים והלאומיים במבחן חמור ורציני מאד. ויודע אני מה הוא היחס למשפחות החיילים ומהי האווירה השוררת בישוב בימים אלה. ובכל זאת, טוב שחלקי לא עימם. כי היות נאמן למצפונך אתה, הרבה יותר חשוב מאשר עובדות אלו.

והן תביני לרוחי. וגילית זאת בהזדמנויות רבות, לא רק בהשלמה שבעובדת היותי מגויס, כי אם אימצת את רוחי, לא פעם, להחזיק מעמד. ויודע אני שבליבך הינך גם כרגע עמדי. על אף המציאות הקשה האופפת אותך. אם כן, למה תגרמי לי ייסורים נוספים?

כשלונה של רשימת ההסתדרות במקום לא בא לי כהפתעה. הרכב כזה של רשימה מחייב לא רק הכרה הסתדרותית מגובשת אצל החברים, כי אם גם יחס לחשיבות הפעולה המוניציפאלית שאנשים אלה מסוגלים לבצעה. איני מכיר את התנאים, אבל נראה לי שהכרח כזה, בו המפלגה  במיעוט, מעמידה את אנשי הסיעה הדתית לחישוב דרכם המוניציפאלית. בבחירות למועצה באמת אישים שלא מעוררים אמון רב. ולא פלא שהיו כל כך הרבה מחיקות ברשימות. כך לדעתי. בכל אופן, צהלת יתר החוגים אין לה יסוד, הרי גם 5 בתוך 12 אינו כוח מבוטל. האישיות החשובה שטיינר, לבטח אין לו מה לצהול. הרי גם ליתר החוגים אין לו סימפטיה רבה. נדמה לי שאין אף אדם, חוץ ממנו לבד, שיוכל לייצג אותו בחיים ציבוריים. זהו אפוא.

אפשר להתנחם רק בדמות הכללית של החיים הציבוריים שהם רקע להתפתחות תופעות כגון אלו שהיינו עדים להן בבחירות האחרונות. ונכון שצריך להשקיע חינוך רב בכדי להפוך את זיקת החבר בהסתדרות, לערך אידיאי ונפשי עמוק.

ומה אצלך דורהלי? ההיית בועידה, ומה היה תוכנה? ואני מקנא בך שזכית למעמד זה. והרי במוסד זה פועמים חיי ההסתדרות ובה מתגבשות כל הפרובלמות הארגוניות והחברתיות.

הרמז שלך על אפשרות של העברתך למקום עבודה חדש עודד אותי במחשבה שסוף-סוף יימצא לך סידור מתאים לתקופה הקרובה. והמסקנה שלך שבמקרה שלא יימצא הסידור, את תעזבי אותם לגמרי, נראית לי. ואני מקבל גם את עצתך על הצורך בשמירה על הבריאות כצו עליון...

אסיים מכתבי בבקשה ממך לא להעלות דאגות רבות על יסוד מכתבי הקודם. אני בריא ושלם ואין כל יסוד לחשש למצב בריאותי.

היי בריאה חמודתי.

שלומות לצפרה,

ונשיקות רבות בשפע אהבה

שמואליק