כל האהבות כולן...
אמא של טל, גננת, מאמנת אישית להעצמה בקבוצת יוזמות.
מאמינה באהבה, בגמדים ובפיות.
מאמינה בחינוך ובשינוי שמתחיל מבפנים.
מאמינה שכל אחד יכול לעשות שינוי בחייו, שלכל אחד מגיע להיות מאושר, גם לך.
בבלוג שלי תפגשו אותי דרך ספורים על הדרך שלי ועל האהבות בחיי. מזמינה אתכם להתרווח, להרגיש בבית ולקרוא עם הקפה.
החיים הם ספור בתוך ספור בתוך ספור בתוך ספור.. והסוף תמיד טוב.... אם עכשיו לא טוב, סימן שעוד לא הגעת לסוף הסיפור...
פוסטים אחרונים
- בחזרה למילים 6/11/10
- מסיבת יובל 7/5/10
- יומן מסע 26/3/10
- מהמרחקים 1/3/10
- תרקדי 23/2/10
- שיר נבואי קוסמי 3/2/10
ארכיון
כרוניקה של פגיעה צפויה מראש
בדרך כלל אנחנו יודעים קודם. כבר מהפעם הראשונה אנחנו יודעים איך זה יסתיים... ובכל זאת אנחנו ממשיכים לשחק את המשחק. מושכים אותו עד הגבול הבלתי אפשרי - עד לפיצוץ הבלתי נמנע. הוא אומר משהו ואנחנו לא באמת שומעים מה הוא אומר... והוא אומר את זה שוב, הפעם יותר חזק ואנחנו לא אומרים את ה"לא" באופן ברור. הרי אם נגיד דברים ברורים אנחנו עלולים להפסיד משהו... מי שאנחנו אוהבים כל כך יכול לכעוס עלינו !!!! אנחנו עלולים לאבד את אהבתו שכל כך נעימה לנו ומחמיאה לנו לאגו. בשם הפחדים שלנו אנחנו פוגעים באנשים אחרים. בשם הפחדים שלנו אנחנו לא שמים את הגבול במקום הנדרש ומביאים את עצמנו/ילדנו/בן זוגנו/זה שעובד איתנו... עד להתפרצויות שיכלו להמנע אם היינו עקביים בגבולות שלנו, באמירות שלנו ובהתנהגויות שלנו. אבל לנו נוח יותר להמנע ממריבות ומכעסים... מי רוצה לבוא מהעבודה, עייף ומותש ולהתחיל בחינוך? ניתן לו את מה שהוא רוצה באותו הרגע... כי אני רוצה שקט תעשייתי - כי לי זה נוח... הבעיה בכרוניקה של משהו צפוי מראש... היא שמנקודה מסוימת והלאה, זה רץ על אוטומט וכבר קשה מאד לעצור את הפגיעה המתקרבת. זה גדל וגדל עד למכה הכואבת. אתה רואה את זה קורה כאילו אתה בסרט שסופו ידוע לך מראש ובכל זאת לא מצליח לעצור.. ואז מה שהכי רצינו למנוע קורה ברמה הרבה יותר גדולה. ההפסד של כולם הרבה יותר גדול ויותר נחרץ. זה כמו כאב בטן... אם לוקחים כדור כשזה רק מתחיל, הכדור עוזר מייד. אם מושכים את הכאב עוד ועוד - גם כמה כדורים יתקשו לעזור... בעצם זה לא כמו כאב בטן... הכאב הוא בדיוק שם - בבטן... גילה |
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה. זה מרגש אותי...
גילה
ואוו , תודה גילה זה ממש מחמם את הלב :-)
מקסימה את! שמחה שהכרתי אותך.
או בדרך למעלה.... בכל מקרה תסמכי על עצמך - ברגע הנכון הדברים פשוט יקרו במאמץ מזערי...
גילה
הייתי מאוד שמחה לכתוב יותר
אבל יש דברים שהשתיקה יפה להם
מה גם שאם אכתוב זאת זאת תהיה יריית הפתיחה בדרך למטה, בדיוק כמו שכתבת
אז חבל
תודה -
החלטתי לפרסם את זה לאחר שקראתי את הפוסט המדהים שלך שצימרר אותי בדמיון לספור שלי... הכל יודעים קודם - השאלה היא אם מוכנים לראות את המראה ולפעול....
אני שמחה שקראת - זה היה מיועד לך באהבה...
גילה
הוא נכתב במקור להורים בנושא העמדת גבולות ואז שמתי לב שזה מאד מתאים למערכות היחסים שלי....
אם את רוצה לכתוב יותר אשמח לשמוע...
גילה
יפה כתבת!
זה נכון, לא צריך לטאטא בעיות מתחת לשטיח, תמיד שיש משהו קטן צריך לטפל.
הפוסט הזה שלך בא לי במקום שזה אי אפשר לתאר...
מקווה להתעלות מעל לאגו שלי ולהתמודד
תודה!!!!!