| 4.1.1945, חיפה לילדי החמוד, שלום! אתמול החלטתי לצאת מהכפר, ולהתרענן קצת. מאחר שאין לי עסק עם קופת חולים בקשר עם קבלת טיפול, יצאתי אתמול אחר הצהריים לחיפה. אני נמצאת אצל איטה. היחס מצידה כמו תמיד, חם ואימהי בלי גבול. מטפלת בי כמו אחות רחמנייה, וגם עושה לי הבראה. אבל אני כולי נמצאת בעולם אחר, אחר. מחשבותיי נתונות לדברים אחרים. וכמעט שאין באפשרותי להראות לה את שביעות רצוני על יחסה. יש להעריך זאת, היות וגם לה בית ועבודה מרובה בלאו הכי. שוחחנו קצת אתמול. היא לא יכולה להבין על שאינני מבקשת אף פעם הלוואה ממנה, בזמן שאינני עובדת. יעקב גם היה מאושר ממש, בחזרו מהעבודה ומצא אותי אצלם. במקום עבודתו התחילו לטפל בקשר עם שיכון הפועלים. יש להם תכנית לדרוש מהממשלה אדמה בסביבת חיפה, ובזה להקל על המשתכנים שבין כך מצבם קשה ללא נשוא. הכינו תזכיר והתייעצו עם אבא. היום, סיפר לי יעקב, שאין אבא מתייחס ברצינות יתר לכל הדבר, היות וכמעט שלא ניתן להגשמה. דלינקה נהדרת. ילדה מתוקה. ידעתי מקודם, שלכשאבוא הנה, לא אקרא. יש לי דלינקה, ואני מתרוצצת איתה. נוסף לכך, באם יוצא לי להתיישב לרגע, היא ניגשת בכל פעם, דוצ'יקיל, דוצ'יקיל, מנשקת ומלטפת, והסוף הוא ששוב מתחילים לשחק. רומן מתנהל בינינו. כולה רק חרדה פן אברח, ומדי פעם שואלת "תישארי, דוצ'יקיל?" היא גם כתבה לך מכתב, כולו ציורים. בגלל גודלם, לא אעבירו לך... תסתפק רק בידיעה שהיא זוכרת אותך, ושאתה שייך אליי, ואותי צריך לשאול על דוד שמואל. ביקרתי בסינמה, בהצגת יום. "אלה הם חיילינו", סרט אמריקאי, עליז, שמח ומשעשע. אתה מכיר אותי, שאין סרטים כאלה לפי רוחי. אבל כשאין הדבר כרוך במאמץ מיוחד, כמו אצלי עכשיו שאינני עייפה ולא צריכה לנסוע באופן מיוחד, לא הצטערתי. כל הסרט הוא הצגה מחיי החיילים. בהתחלה כשהסרג'נט מתאונן לפני הממונה עליו שחייליו שרים ורוקדים הרבה, עונה לו זה: "חשוב מאד שחיילינו יידעו את מלאכת הקרב, אבל לא פחות חשוב מזה המצב רוח הטוב, ואל תפריע להם בכך. להיפך, תעודד אותך". בזמן הסרט נזכרתי מהנשף שראיתי אצלכם ליום השנה, והרבה אסוציאציות לכך... בין החיילים יש אחד שלא רוצה להינשא, למרות שאוהב נערה אחת. הנימוק לכך הוא, שאיננו רוצה שיעיק על מצפונו שהשאיר אותה גלמודה וסובלת. לפי דבריו "לא חיים משותפים, לא אושר, רק הזכות לכתוב לי מכתבים, זה יש לך גם עתה". אבל הבחורה חברה. ולא חשוב, בסוף אחרי שגם היא התגייסה, הם מתחתנים. אנו רואים בסרט טנצנציה, להביא את השאלה שבה מתלבט החייל בקשר לנישואיו. בכל אופן, מי יודע למה היינו דנים את המשך חיי המשפחה, לו היו רוב החיילים מחליטים בשלילה. רציתי גם בערב לראות סרט. "צלם לורין". שמעתי שזה טוב. חבל שלא היו כבר כרטיסים להצגה ראשונה, ולשנייה לא רציתי ללכת. היה לי לא נעים בפני יעקב, היות והבטחתי לו שנלך בערב שנינו, והוא התכונן. אצל דורה לא ביקרתי. אין לי זמן. עסוקה. שילמתי את השטר, והוצאתי את הכסף, וכל מיני סידורים. עליי לעלות לבעל הבית ולהודיע לו על התחדשות החוזה. אני מתארת לי שוודאי תהיינה לי צרות, מאחר שעומדים להוציא חוק על העלאת שכר דירה. זה אחד הדברים הכי לא נעימים שאצטרך לעסוק בהם. לא אני צריכה לחתום על חוזה דירה, בהחלט לא. לפני שנה הבטחת... הבית הוא כמעט כולו רטוב. אבל לא מהגשמים, כי אם טחב בתוך הקירות. ירוק ושחור, קיר שלם. ואתה אינגה-לי חמוד, מה חדש בעולמך? מה קצב הלימודים? וחוץ מלימודים, האם ניתן לך לקרוא? ומה אתה קורא? מה המצב רוח, בכלל? מה עם יתר החברה? והקור, האם הנכם מתרגלים לו? ומכתבי הקיבלת? בזמן אחרון גם אני, איני מקבלת בדיוק את מכתביך, זאת אומרת, אחרי הרבה זמן. מכתבך אחרי הביקור ברומא טרם קיבלתי. ומכתב מה-18 לחודש, כן. יתכן שאתמול והיום היה לי דואר, אבל מכיוון שאני פה, אצטרך לחכות. מאד הייתי רוצה לדעת מתי הבן דוד של סודק יגמור את בית הספר. ממני אל תדאג. אני חושבת ביום ראשון להתחיל את העבודה. ובעוד שבוע מתכוננת לנסוע לוועידה. הייה בריא וחזק חמד שלי. נשיקות לאלפים, שלך תמיד, דורה |