ספר 10 התודות

והבונוס

מאת יהודית

אין כל זכויות שמורות

הנך רשאי להעתיק

לצלם לשכפל לפרסם

למחוק, לזרוק לשרוף

או לשמור.

הודפס בדפוס עט פילוט

בהוצאת יהודית

דצמבר 2003

הקדמה

פתאום התחשק לי לקנות לך מתנה,

על מנת להודות לך.

אבל לא ידעתי מה ישמח אותך,

החלטתי, לבסוף לתת לך,

את מה שאתה נתת לי.

את התהליך שלי.

ספר אישי עבורך-ממני

קראתי לו

ספר 10

התודות

והבונוס.

"היום, היום הזה ממש

אני כבר לא עצוב כל כך,

אני כבר לא עצוב כל כך

אני יודע היום.

היום אני אולי נרגש

אני אוהב פתאום לחיות

אתה שומע היום.

תן לנו לחיות היום מהתחלה

תן לנו מהתחלה ועד הסוף

ואז תראה איך שאני הולך

יפה בתלם והולך

והולך והולך והולך....."

                                 (דודו ברק)

פרק 1

תודה על שנפגשנו.....

דברים שאינך יודע על פגישתנו ה-1.

שהקדמתי לפגישה וישבתי על ספסל

מתחת לבית בו גרת, ברחוב שלומציון המלכה.

שפרחים לבנים-צהובים נשרו על ראשי

והרגשתי כמו עליסה בארץ הפלאות,

שראיתי אותך יוצא מהבניין

וחשבתי לעצמי: "לאן הוא הולך,

יש לנו עוד 20 דקות פגישה...".

שנזפתי בעצמי " מה השטויות שיש לך בראש, מהיכן את יודעת שזה הוא..."

שעצמי השיב לי" ...הוא בטח הולך לקנות חלב"...

שבדיוק שקמתי הופעת למולי עם חלב ביד

שפחד ושלווה שכנו בתוכי יחדיו-בו זמנית

פרק 2

תודה על הסבלנות....

סבלנות תמיד היתה חסרה לי.

ולך היה כל הזמן שבעולם,

אף פעם לא שכחת לחכות לרגע הנכון.

גם אם היית חסר סבלנות

מעולם לא הרגשתי בזה,

ולא פעם בחנתי את סבלנותך,

האשמתי אותך, שטרקת את הטלפון בפני,

שאינך לוקח אחריות,

ואתה בשקט ובשלווה הסברת

לי כל פעם מחדש, לאט, לאט,

מראה לי

ביכולתך המופלאה גם צדדים אחרים

נקודות מבט אחרות,

להתבונן בסבלנותך וללמוד על סבלנות

להבין שכאשר אינני תלויה בתוצאה,

פתאום יש לי הרבה סבלנות,

ללא צפייה, רק מודעות למש שמתרחש

להיות בחוויה.

פרק 3

תודה על הפעמים שלא הגבת.....

עד היום אינני יודעת מדוע בפעמים

שבחרת לא להגיב-כך מחרת.

אבל כשלא הגבת

לימדת אותי יותר משהייתי יכולה ללמוד.

למדתי על זרימה, זרימה של נחל

שכמוהו הפכתי להיות,

כמו המיים שפשוט זורמים,

שאינם נלחמים בחיים,

רק מחלחלים עמוק אל תוך האדמה,

וממשיכים בדרכם.

מיים שאינם נבהלים ממכשולים,

הם פשוט מקבלים את המכשול,

ובעצם קבלתו מתרחש השינוי.

ואני למדתי, להמשיך לכתוב, לא להיות תלויה בתגובתך. המשכתי

לכתוב ולשלוח אליך,רק על מנת לחשוף!.

פרק 4

תודה על האכפתיות....

ביום בהיר אחד, שלחת לי מסר אישי

ממי שאני באמת,

סיפרת לי על פרח קטן,

"שיודע כי אם חפץ חיים הוא,

יהיה עליו להתגבר על משאם של רגבי האדמה

הכבדים כמה מונים ממשקלו הוא.

לפעמים מצליחים, לפעמים לא,

אך אף פעם לא מפסיקים...."

ואני לא הפסקתי.

פרק 5

תודה על המילים

כשהפחד היה משתלט עלי,

מילותיך תמיד הרגיעו.

הן נשמעו כה הגיוניות,

ועם זאת הן היו גם רכות ומלטפות.

פעם אף הבטחת לי כי אני יכולה להיות רגועה,

"שיבוא היום בו אכיר באהבה

אותה אני רואה בחוץ, בפנים...."

ואכן כן,

ההבטחה התקיימה.

פרק 6

תודה על ההומור.....

לאיזה חיה יש

עין אחת

וזין אחד?

לעז כמובן.

זה הזמן להזדכות על

בדיחות הקרש שסיפרת לי.

אפילו עכשיו כשאני נזכרת איך כשהתעוררתי

בוכיה-ככה סתם ללא סיבה,

או אולי בגלל הרבה סיבות,

אני מחייכת לעצמי,

משום שאני נזכרת בבדיחות שסיפרת

לי, אינני יודעת אם צחקתי מהבדיחות,

או מהרעיון שאתה מנסה להצחיק אותי,

או מזה שצחקתי ובכיתי גם יחד.

מה שבטוח,

כשבכיתי וצחקתי בו – זמנית

גילית את תחושת השחרור.

פרק 7

תודה על הביטחון.....

רצית שאכתוב על אמון,

אז כתבתי.

ורק מתוך האמון שאתה נתת בי,

למדתי על אמון.

הבנתי שעל מנת לתת אמון ,

עלי להיכנס לתהליך מבלי לדעת את

אשר יהיה בסופו, על מנת לתת אמון

עלי ללמוד להאמין בעצמי,

שעלי לתת אמון ביקום, בחיים.

ואתה היית לי למאמן האמון.

תחושת הביטחון שהענקת לי, אפילו

בשעות המאוחרות בלילה,

אפילו באמצע היום, אפילו מוקדם בבוקר,

הידיעה שאני יכולה לכתוב לך,

להתקשר אליך, או סתם לחשוב

מה אתה היית אומר לי,

נתת לי ביטחון.

ביטחון שחיזק את האמון בעצמי,

ביטחון שעזר לי לחשוף ולהיחשף

ביטחון מרפא.

היית כמו גשר על מים סוערים.

“Sail on silver girl.

Sail on by,

Your time has come

To shine, all your dreams

Are on their way.

See how they shine, ho if you

Need a friend, I’m sailing

Right behind.

Like a bridge over troubled water

I will lay me down…..

(סיימון וגפינקל)

פרק 8

תודה על הפרחים

פרחים הם פלא,

הם הדרך של היקום להראות לנו

את היופי השוכן בו.

הם ביטוי לעדינות ולעוצמה

הם השמחה

הם התרגשות

הם ריפוי

הם הזכיכות

הריפוי שלי באמצעות הפרחים שלך,

באמצעות אנרגיה טהורה,

ותמונות בשלל צבעים.

הפרחים זה אתה.

פרק 9

תודה על מה שהינך......

מי אתה?

אולי אתה הרבה יותר ממה שאתה חושב שהנך.

אולי אתה הרבה יותר ממה שאני חושבת שאתה,

אולי אתה זה אני ואני זו אתה.

רוך ונוקשות שגרים בכפיפה אחת.

חום וקור שעוטפים במקביל.

קרבה ומרחק לסירוגין

עצב ושמחה

אכזריות וחמלה

ובעיקר אהבה.

פרק 10

תודה על האהבה......

אהבה –

רבות נכתב עליה

ובעצם לא כלום.

אתה נתת לי אהבה

שבזכותה

היום אני יכולה להגיד לומר לך

מעומק ליבי

והכי פשוט שאפשר

שאני אוהבת אותך.

והבונוס

תודע על שלימדת אותי

על מי שאני

ועל מה שאני יכולה

על זה שאני הרבה יותר

ממה שאני חושבת שאני.

שלמדת אותי לקבל גם את מה שלא

אהבתי בעצמי.

שלימדת אותי על הדבר היחידי

שאני באמת יודעת- לחבק.

הלב שקפא – הפשיר.

אפילוג

את הספר הריק,

קיבלתי במתנה ממשהי שאני מאוד

אוהבת, כשנתנה לי אותו כוונתה היתה לגרום לי לחזור ולכתוב,

לעורר מחדש את אהבתי הישנה.

ואני התאהבתי בספר

שמרתי אותו,

רציתי לכתוב בו משהו מיוחד

ידעתי שהדברים שיכתבו בו

יהיו משמעותיים עבורי.

עוד לפני שהספר נכתב,

הוא היה קרוב לליבי –

כשהחלטתי לכתוב בו –

ידעתי שאני רוצה לתת אותו לך.

אנא קבל מתנה צנועה זו

ממני, הישר מתוך הלב,

בהוקרה,

בהערכה

ומתוך ביטוי של אהבה.