נר זיכרון או נקמה- על ההתמודדות עם פושעי מלחמה ודיקטטורה
. השבוע היה בסימן ג'וזף קוני- אותו מנהיג גרילה עלום שם שהחליט ארגון INVISIBLE CHILDREN להבליט ולשאוף ללכידתו בעזרת פעולה צבאית בקונגו. הארגון שואף להפוך את קוני למפורסם ופונה לסלבריטאים ברחבי ארצות הברית לעזור ולהתערב וללחוץ על ממשלת ארצות הברית לשם התערבות מהירה יותר. ביקורת רבה נמתחה על הארגון והסרטון שהופץ ברשת המשתמש באמצעי הרשת לאסוף תרומות ולצבור תמיכה בהתערבות צבאית באפריקה.
אף על פי כן, לעניות דעתי אם יעזור הארגון בלכידתו של אדם שגזל את ילדותם של רבים וחייהם של רבים יותר הרי זה משובח. וכיצד ג'וזף קוני קשור לברית המועצות? שוב חייבת אני לעסוק בתורת ההעדר- כלומר להצביע על משהו שלא קיים לעומת המוסדות הקיימים. קוני הרי לא פושע המלחמה היחיד בעולם, אבל הוא דוגמה לכך שישנם רבים שמסתובבים על כדור הארץ , חיים את חייהם ומתים בשיבה טובה בלי שאף אחד יעמידם לדין ודברים על עברם המפוקפק. מרכז שמעון ויזנטל למשל, מהווה אחד ממוסדות הציד המפורסמים. אין נאצי זקן אשר אינו חושש מפניהם וגם לאחר מותו של ויזנטל המרכז ממשיך לפעול בלכידת הנאצים והעמדתם לדין. פעולתו של מרכז זה חשובה לאין שעור כיוון שגם אלה שזכו לחיות חיים ארוכים , חיו אותם בפחד שיום אחד ידפקו בדלת ויקחו אותם לכלא, בדיוק כפי שעשו לקורבנותיהם בשלהי מלחמת העולם השנייה. אם כי כאשר ערך הסופר, ניצול השואה, אלי ויזל ביקור בגרמניה הוא התפלא שעולם כמנהגו נוהג- הצבא הגרמני עודנו קיים, הרייכסטאג עומד במקומו ואחת מפושעות המלחמה הנאציות , אשר ריצתה את עונשה , מגדלת את נכדיה בחדווה. המונח פושע מלחמה בעידן המודרני הוא מאוד רחב, מהצד השני של המתרס, ישנם כאלה הטוענים שגם ישראל שייכת למושג זה, וישנם ארגונים אסלאמיים העושים ימים כלילות כדי להציג את ממשלת ישראל , חיילי וקציני צה"ל כפושעים ולהעמידם לדין בכל מדינה. כך נמנעה ציפי ליבני מלבקר בלונדון ואריאל שרון מלבקר בהאג. מדוע ישראל לא עושה את ההיפך עם מנהיגי ארגוני הטרור לא ברור לי, אולי מפני שהגבולות מטשטשים כאשר מדובר בהווה.
את כל האמור לעיל הבאתי כמצב נתון- ארגונים, אנשים וההתמודדות שלהם עם מבצעי הפקודות של העבר שלהם. רבים בוחרים בהנצחה ואילו אחרים רוצים נקמה. גם במסגרת זו יש לנו , יוצאי ברה"מ ואפילו תושבי רוסיה הלא יהודים , מה ללמוד . ראשית איש מעולם לא דיבר על נקמה. שנית איש לא מדבר על אותם אנשים שכלאו, רצחו ובזזו במונחים של "פושעים" אלא במונחים של "אנשי הממשל" או "נאמני המשטר". כאן אני לא מתייחסת רק ליהודים אבל גם אלינו. בינינו היו כאלה ששיתפו פעולה עם המשטר וכאלה שנפגעו ממנו קשות. התחושה היא כשל קורבן אונס המפחדת להתמודד עם האנס בבית המשפט מהחשש שישפטו את אופיה. פעם,פה, בארץ, כאשר סיפרתי לקולגות את הסיפור של סבי ואביו , שהוצא להורג בתקופת כרושצ'וב ,אחת מהן אמרה לי "טוב, את מדברת שטויות, כנראה שהוא באמת עשה משהו שזה הגיע לו". אף אחד לא כיוון לה אקדח לראש אבל זהו הלך הרוח הכללי של מי שחי במשך הרבה שנים תחת משטר דיקטטורי. האדם שהלשין על סבא שלי, יהודי כשר, עלה לארץ ומת פה בשיבה טובה. אף אחד לא בדק מה באמת הוא עשה שם בחיים האחרים שלו. יש פה בארץ עוד כאלה ואחרים שהחליפו את הקומסומול ביהדות ואת הפטיש והמגל בשטריימל וקאפוטע. אני לא יודעת מתי יזכרו לנקום בפושעים הסובייטים ואם אזכה בחיי לראות אותם בכלא, כל שנותר לי הוא להעיד : סבי מצד האב בילה 10 שנים במחנות של סטאלין בגלל שמוצאו של אביו לא היה ברוסיה. מי שהרג את סבא רבא שלי מצד האם,חזר באותו יום למשפחה שלו. סבא שלי היה בכלא כמעט עשור ולא ראה את אמא שלי גדלה. הוא הורשע בסיוע . הבית שלהם הוחרם. אני מזמינה את כל מי שיש לו עדויות לכתוב אותן, לזכור אותן , להעביר אותן , עוד היום, כאן ועכשיו ברשת, בטלויזיה , בספרות , בעיתונים אפילו כתגובות למה שאני כותבת - כי אנחנו כולנו תוצר של מה שעשו לנו שם.
|
