סבא....זה לא צחוק.

הבוקר, לפנות בוקר הפכתי לראשונה בחיי לסבא.  זה לא צחוק. 

חודשים אני מדמיין את הסיטואציה. את ההשלכות. הכל  היה בגדר מחשבות, תכניות. הבוקר זה הפך למשהו מעשי. זה לא צחוק.

השבט שלי גדל משמעותית.  דור שלישי לשבט. נולדה לנו נכדה בשעה טובה. הגיע לעולם הדור השלישי לשבט.  זה לא צחוק.

סבא שמוליק.....  מוזר, מסקרן, מעלה חיוך,  מטיל אחריות. מכניס אותי לאוכלוסיית הסבאים. נושאי האחריות. זה לא צחוק.

מתרגש. מודה שמתרגש לגמרי, מודה שכמה שחשבתי שאשמור על הקוליות האופיינית לי.... אני מתרגש.   מתרגש כי זה ממש לא צחוק.

הנכדה כבר בת שלוש שעות. אני סבא  כבר שלוש שעות תמימות. מתרגש עד מעל הראש כבר שלוש שעות, זה לא פוחת..... להיפך.  סבא עלק.  זה לא צחוק.

הרהרתי לעצמי לא מעט בחודשים האחרונים לאיזה עולם תיוולד הנכדה, איזה חיים ניתן לה. המון מחשבות, המון הרהורים.  הבוקר כשזה קרה המחשבות הפכו מעשיות וזה לא צחוק.

יש לי דור שלישי. עכשיו זה ממש שבט אמיתי.  ואני ראש השבט על כל המשתמע מכך. זה לגמרי לא צחוק.

נשבע, כשקבלתי לפנות בוקר את הבשורה המשמחת קמתי מהמיטה, נכנסתי למקלחת והבטתי במראה.... נשבע שכך היה.  הבטתי וחיפשתי שינויים, לא היו.  שמוליק הסבא . זה לא צחוק.

אז מזל טוב לנו. מזל טוב ומברוק לכל השבט  שגדל הלילה.

ותודה מראש לכל המאחלים.