מאחורי הקלעים

הסיפורים הקטנים מביקורו של רה"מ נתניהו בוושינגטון ובקנדה

בשבוע שעבר, ערב פורים, חזר ראה׳׳מ נתניהו ארצה מביקור מדיני חשוב בארה״ב ובקנדה, ונחת כמעט ישר לתוך ההסלמה בדרום. אם לא ההסלמה, לבטח היתה עוסקת התקשורת, גם השבוע בתוצאות הפגישה עם הנשיא אובמה, תוך גילויים על מה שנאמר בתוך החדר הסגלגל בבית הלבן.

אולם ההסלמה גזלה את תשומת הלב התקשורתית, והביקור של נתניהו כמעט נשכח לחלוטין. ובכל זאת לשכת ראה״מ, שיגרה השבוע כמה סיפורים מאחורי הקלעים שארעו במהלך הביקור. הסיפורים שוגרו לעיתונות החרדית־דתית, במטרה להדגיש כיצד תפקד נתניהו וכיצד תפקדו אנשיו חובשי הכיפות, בימים בהם שהו בחו׳׳ל.

בדיווח נאמר, כי ״לקראת ביקורו של נתניהו ופמלייתו בקנדה, הוכשר המטבח בבית הפרלמנט הקנדי, על ידי צוות רבנים ומשגיחי כשרות יראי שמיים. זאת כדי לאפשר לראה״מ ואנשי המשלחת, אשר רבים מהם שומרי כשרות, לאכול כדת משה וישראל״ (כך במקור).

בהמשך הדיווח נאמר עוד, כי ״בשל הקור העז ששרר באוטווה בירת קנדה, הוחלט לחסוך מראה״מ ומפמלייתו, לצאת במהלך השבת בהליכה רגלית מהמלון לבית כנסת. לפיכך ערכו את התפילות במהלך כל השבת באולם מיוחד שהוקצה לצורך כך בתוך בית המלון״.

״כמאה מתפללים (מחציתם חברי הקהילה היהודית במקום, ומחציתם סטודנטים יהודיים הלומדים בעיר) באו להתפלל עם המשלחת הישראלית. ראש לשכת ראה״מ, גיל שפר, שימש כגבאי, היועץ לביטחון לאומי, האלוף (מיל.) יעקב עמידרור, היה ה״בעל קורא״, ויועץ התקשורת באנגלית של רה״מ, מארק רגב, קיבל מפטיר זכור, כיון שהיתה זו שבת הבר־מצוה שלו״.

בד בבד דווח כי ראש לשכת ראה״מ, גיל שפר, נפגש עם עמיתו ומקבילו האמריקאי, ג׳ק לו, ראש לשכת הנשיא אובמה. הפגישה היתה מיוחדת, כיון ששני ראשי הלשכות הם דתיים חובשי כיפה. בלשכת ראה״מ ציינו כי העובדה הזו סייעה להם ליצור יחסי עבודה משופרים. ג׳ק לו אף דאג להבאת מנות כשרות למהדרין לארוחה המשותפת לשתי הפמליות.

הסברה ממוקדת

הריטואל הקבוע: החילופים בראשות מערך ההסברה הלאומי

החילופין בלשכת ראה״מ בעמדת ראש מערך ההסברה, הפכו לריטואל קבוע. אין תפקיד נוסף בלשכה בו מתחלפים אנשים כה רבים בזמן קצר יחסית.

הראשון היה יוסי לוי, שליווה את נתניהו עוד בבחירות והמשיך עימו לאחריהן. לאחר מכן הגיע ניר חפץ, אחריו גידי שמרלינג, והאחרון יועז הנדל.

לפני כששלושה שבועות התפטר גם הנדל, לאחר שהבין כי אין לנתניהו אמון בו. לתפקיד נכנס לירן דן -שהפך מדובר בלשכה לראש מערך ההסברה. ״זה מצב קשה מאד, וכואב מבחינה אנושית״, אמר נתניהו, כאשר התבקש לתאר את הטלטלות בלשכתו. אלא שמעבר למישור האישי, מדובר בבעיה אמיתית.

ואכן כאשר נכנס הנדל לתפקידו לפני כשבעה חודשים, חשבו בלשכה ומחוצה לה, שזהו־זה. יותר לא יהיו חילופין בתפקיד עד סוף הקדנציה. הנדל הגיע עם הרבה תוכניות והצליח לשנות דברים בעבודת ההסברה של ראה״מ. לפתע החל לטפל בסוגיות שאיש לא נגע בהן שנים.

כך לדוגמא, הפריד בין עבודת הדיברור היום־יומית השוטפת של נתניהו, לעבודת ההסברה הכללית הקשורה למדינת ישראל. כבר מהרגע הראשון הצהיר הנדל כי הוא לא יעמוד מול העיתונאים, אלא יעסוק במערכת ההסברה הכוללת. את עבודת הדיברור הותיר ללירן דן.

תפיסתו של הנדל היתה שיש לנהל קרב הסברתי בעולם, שהוא לא פחות חשוב מכל קרב צבאי בשטח. העבודה שלו התמקדה איפוא בתיאום ותידרוך אנשי משרד החוץ בארץ ובעולם, שגרירים, דובר־צה״ל, משרד ההסברה ועוד. המטרה: לגרום לכולם לדבר בגוף אחד עם מסר אחד ובצורה ברורה.

הרצון המרכזי של הנדל היה שבעת משבר ידברו כולם בקול אחד. לפיכך החל לחבר נהלים ודרכי פעולה של כל גוף. את המאמץ המרכזי מיקד במלחמת המסרים מול איראן, ולזכותו נשקפת לא מעט ההצלחה להעלות את העניין למודעות העולמית.

ברור שהנדל לא היה מצליח בהסברה הזו, ללא נתניהו ונאומיו, אולם בשקט בשקט, הצליח כאמור להביא ליישור קו ולמסרים בקול אחד של כל הגופים - גם בנושא האיראני. יש גם המתעקשים לטעון, שהנדל הכין תוכנית עבודה הסברתית גם ל״יום שאחרי״ התקיפה באיראן.

מידי שבוע יזם הנדל ישיבת הפקת לקחים בה נטלו חלק כל הדוברים ומערך התקשורת של ראה״מ. ישיבות אלו נערכו גם לקראת ארועים גדולים או לאחר משברים. קודם בואו לא היו ישיבות שכאלו. כמו כן הוביל הנדל מהלכי הסברה לא רק ככיבוי שריפות, אלא שיתף אנשי תקשורת בכירים בתוכניות האסטרטגיות העתידיות של ראה״מ.

לצורך כך אף הצליח להוסיף עוד חמישה תקנים שיעסקו בעבודה ההסברה הארצית. מדובר במשימה לא קלה לחלץ בימים אלו מהאוצר - חמישה תקנים, אבל הנדל הצליח בכך.

לירן דן - האיש שבא אחריו, ינסה להמשיך להוביל את מערך ההסברה בקו שנקט הנדל. השאלה כמה זמן יחזיק דן עצמו בתפקיד, והאם יהיה ראש מערך ההסברה האחרון בקדנציה הנוכחית של נתניהו.

קריקטורות מעזה

'אל ג׳זירה׳: החמאס מפנה אצבע מאשימה נגד הערוץ הקטארי

בעוד ארגוני הטרור הפלשתינים בעזה משגרים רקטות לעבר מרכזי אוכלוסיה מיושבים במדינת ישראל, על מנת לקטול ולהרוג אזרחים, נקטו אמצעי התקשורת בעזה קו הסברה תעמולתי - אנטישמי, תוך הפצת קריקטורות הלועגות למדינת ישראל ומאשימות אותה בהסלמה. התעמולה הזו היתה גם שקרית לחלוטין.

בקריקטורות הפלשתיניות מוצגת מדינת ישראל כ״איש הרע״ שאחראי לירי הרקטות ולהרג אזרחים פלשתינים חפים מפשע. באחד האיורים מצוירת נדנדה בגן ילדים, שאחד מצדדיה מהווה יעד לתקיפת חיה״א, ואילו בעברה השני ישנה רקטה שמכוונת לעבר מדינת ישראל. המסר: הפעילות הצבאית ברצועה היא זו שגורמת לירי לעבר ישובי הדרום במדינת ישראל.

קריקטורה אחרת, הנושאת אופי אנטישמי, באה להראות כיצד התגובה של מדינת ישראל אינה פרופורציונלית לפגיעה בעזה. בציור נראה יהודי שעומד תחת זרקור ומתלונן על חתך קל באצבע, בעוד בעזה מתים ילדים בהמוניהם.

הפלשתינים אינם חוסכים ביקורת גם מהעולם הערבי, שלטענתם לא הצטרף למחאות נגד מדינת ישראל. אחת הקריקטורות נועדה להמחיש את אדישות העולם הערבי, ומראה איש ערבי ישן, המתכסה בשמיכה שעליה מגן דוד, תוך שהוא מתעלם מכך, שמתחת למיטתו עובר ים של דם, ובו פלשתינים טובעים המושיטים ידם לעזרה...

בד בבד טוענים הפלשתינים, ובעיקר החמאס, כי רשתות התקשורת הערביות, ובעיקר ערוץ ״אל־ג׳זירה״ הקטארי, אינם מסקרים באופן בולט את ההתפתחויות ברצועה. דובר חמאס אמר, כי האירועים השבוע בעזה, ובעיקר גל התקיפות של חיה״א הישראלי, אמורים לפתוח את מהדורת החדשות. אולם בפועל הם לא מקבלים את החשיבות ואת אופן הסיקור הראויים.

״מדוע ההסלמה הישראלית אינה עומדת בראש הכותרות במהדורות החדשות בערוץ״, תהו בחמאס.

וכאשר החמאס מתלונן נגד התקשורת, ובעיקר נגד ערוץ ׳אל־ג׳זירה׳, סימן הוא שהמצב באמת חמור. ימים טובים באו לעזה. ובעצם ימים רעים.

תעמולה שקרית

נפלה מאופניים, הפלשתינים טענו שנהרגה מהצבא הישראלי

לא כולם בעולם מכירים את השקרים הפלשתינים. יש כאלו שמאמינים לתעמולה שלהם, והפלשתינים מנצלים זאת היטב. המטרה שלהם לעודד דה־לגטימציה למדינת ישראל.

השבוע פורסמה תמונה גדולה ובולטת בה נראית ילדה קטנה מכוסה בדם. התמונה הופצה במהלך ארבעת ימי הלחימה בכל הרשתות החברתיות, והפכה לסמל המאבק. בכל כתבה ששודרה מעזה לעולם, נראתה הילדה המדממת, שאביה נושא אותה בידיו, ואמה עומדת מאחור זועקת לעזרה.

התמונה שאכן היתה קשה וכואבת, לוותה בכיתוב: ״פלשתין מדממת. עוד ילדה נהרגה בידי מדינת ישראל. עוד אב נושא את בתו לקבר״.

באגף דובר צה״ל האחראי על המדיה הפלשתינית, חשדו כי מדובר בתמונה שקרית. הצבא הרי לא פגע בסבב הזה (גם לא בשוגג) באזרחים חפים מפשע, בטח לא בילדים. עד מהרה גילו כי מדובר בתמונה שצולמה ב־2006 על ידי סוכנות הידיעות ׳רויטרס׳.

גם אז תוארה הילדה המצולמת כמי שנפגעה מתקיפה צה״לית. אולם מאוחר יותר פרסמה כבר אז סוכנות רויטרס, כי מאחורי התמונה כלל לא עומדת תקיפה ישראלית, אלא נפילה של הילדה המצולמת מהאופניים. גורמי צבא אומרים, כי אחרי הודעה הרשמית על כך, באה גם התנצלות והתמונה הוסרה.

תמונה נוספת ושקרית שפורסמה השבוע, מתעדת פיצוץ של בית מגורים. התמונה ביקשה להוכיח את הכוח המוגזם שמפעיל לכאורה הצבא הישראלי בעת המיתקפה הנוכחית בעזה. בצה״ל שוב הופתעו, שהרי על פי כל הצילומים הפנימיים, ביצע חיה״א פעולות כירוגיות מדויקות, ולא תקף שום בית מגורים.

ואכן בדיקה של התמונה העלתה, כי מדובר בתמונה ישנה שצולמה במהלך מבצע ׳עופרת יצוקה׳. ״ברגע שגילינו את האמת, השתקנו את מפיצי התמונה״, ציינו בצבא. וכך נמשכת לה התעמולה הפלשתינית השקרית, בניסיון להציג את ״הפרצוף המכוער״ של מדינת ישראל. יש מי שקונה את זה בעולם, למרות ההכחשות וההוכחות החד משמעיות, המראות כי התמונות מפוברקות.

למשרד ההסברה והתפוצות, שהצטרף לקרב התעמולתי, לא נותר אלא לפנות לאזרחי הדרום עם בקשה ברורה: אנא תעדו את ירי הרקטות, ההשלכות, המראות, האזעקות והפגיעות. התיעוד הזה יסייע להסברה הישראלית בעולם ויראה לתקשורת הזרה, מה באמת קורה בצד הישראלי.

שירות היירוט

זה מול זה: עלות טיל יירוט מול עלותה של דירה באשדוד

סבב העימות האחרון מול ארגוני הטרור בעזה, מבליט את הישגי מערכת ההגנה כיפת ברזל, שבס״ד הצליחה לסכל את מרבית השיגורים לעבר אזורים מיושבים. פה ושם הצליחו אמנם הרקטות לפגוע במרכזי האוכלוסייה בעקבות כשל טכני של המערכת, אך בחסדי שמיים לא היו נפגעים.

מסיכום סבב הלחימה האחרון עולה, כי כיפת הברזל יירטה 56 רקטות. העלות: 315 אלף שקל כל יירוט. סך הכל: 17.6 מיליון שקל עלות כל היירוטים. ולמי שעושה חשבון, כדאי לחשב נתון נוסף: ללא כיפת ברזל, אם חלילה הרקטות היו נופלות באזורים מיושבים והיו גורמות לפגיעות בנפש והרס של בתי מגורים ודירות, הרי שהעלות הכספית של המדינה, היתה גדולה הרבה יותר. דירה באשדוד שווה יותר מעלות טיל יירוט.

כך או אחרת, הצליחה מערכת כיפת ברזל בס״ד ליירט כאמור 56 רקטות מתוך 71 שנורו לעבר אזורים עליהם מופקדת המערכת. מדובר ב־75% הצלחה. ביום הלחימה הראשון הצליחה המערכת לפעול ב־90% הצלחה, ואיפשרה לדרג המדיני לא להורות על מבצע קרקעי ברצועה.

אם חלילה היו הרקטות פוגעות בנפש, כפי שתיכנן הג׳יהאד, היינו נמצאים בימים אלו בתוך מבצע צבאי רחב היקף ברצועה. בדרג המדיני והצבאי אומרים איפוא בצורה ברורה, כי כיפת ברזל מנעה בס״ד את המבצע הזה.

מענה אוטומטי

"כיפת הברזל" מקבלת מידע ממערך עיבוד נתונים אי שם בארץ

ההצלחה המרכזית של המערכת היא במערכת המכ״ם שלה, שאמורה להכריע בתוך שניות, האם ליירט את הטיל המשוגר מעזה. מדובר בהחלטה ממוחשבת הנסמכת על מספר רב של חיישנים (סנסורים) מכל הסוגים הפזורים בכל רחבי הארץ.

חיישנים אלו מזרימים מידע למרכז עיבוד הנתונים הנמצא אי שם בארץ, ועל סמך המידע הזה, אמורה המערכת לקבוע, האם הטיל ששוגר ינחת בשטח פתוח ולא יגרום נזק. או שיגיע לאיזור מיושב ועלול לקטול אזרחים. במקרה כזה מופעלת כיפת הברזל עם טיל יירוט.

החיילים ששומרים על המערכת הזו, מופתעים בדיוק כמו כל אחד אחר, כאשר המערכת מחליטה לפעול ולשגר טיל יירוט. לא החיילים מפעילים אותה, אלא המערכת פועלת אוטומטית בהתאם לנתוני המכ״ם.

בפיקוד דרום אמרו השבוע, לאור התוצאות הטובות של כיפת ברזל, כי היא מקזזת את יכולות המחבלים, ומאפשרת לדרג המדיני לנהל לחימה טובה ושקולה יותר. אולם בעתיד אם יחליט החיזבאללה לפעול בו זמנית מהצפון, יחד עם ארגוני הטרור בדרום, ולשגר קטיושות וטילים לעבר מדינת ישראל, יהיה קשה להגן על העורף עם ארבע סוללות יירוט בלבד. (סוללה הרביעית אמורה להיקלט בצבא בתוך פחות מחודש).

בצה״ל אומרים, כי תהליך ההצטידות בעוד כיפות ברזל יואץ. אולם החשש הוא שהמחבלים יפיקו לקחים מהסבב האחרון וישנו את דפוס פעולתם. לאחר שנוכחו לראות בהצלחת כיפת ברזל, יחפשו נתיבים אחרים לפיגועים, באמצעות החדרת מטעני חבלה לאורך הגדר בסיני, פיגועים בכביש 12 ליד אילת וכן חטיפות חיילים.

בהקשר זה מוזכר מזכ״ל הוועדות העממיות - השייח׳ זוהיר אל־קייסי שחוסל בדיוק לפני שבוע על ידי הצבא, דבר שהביא לסבב ההסלמה האחרון (בקטע הבא)

הקייס והקייסי

החשבון נסגר: המחוסל החזיק בשליט והתרברב על כך בתקשורת

אין זו הפעם הראשונה בה מנסה הצבא לחסל את מזכ״ל ועדות ההתנגדות, זוהיר אל־קייסי. הקשר שלו לניסיונות חטיפות חיילים ולפיגועי טרור היה ידוע היטב לשב״כ.

לפני שלושה חודשים, היו בטוחים רבים שהאיש חוסל. זאת לאחר פיצוץ שארע בביתו ברפיח העזתית. מיד לאחר הפיצוץ התרוצצה שמועה כי אל־קייסי נהרג.

בהמשך התברר כי הוא לא היה בביתו בשעת הפיצוץ. במקביל הצבא הכחיש כל קשר לפיצוץ. בשבוע שעבר זה קרה והפעם סופית. הצורר נקצר יחד עם פעיל טרור נוסף. כמו תמיד היו שהתנגדו לחיסול וטענו, כי הוא זה שהביא לסבב ההסלמה האחרון. אולם עיון ברזומה של אל־קייסי מגלה, שהוא היה בן מוות וחי על זמן שאול (מצד השב״כ).

האיש שהיה בן 49 (ונראה הרבה יותר), היה שותף בפעולות טרור רבות. כך לדוגמא היה בין מתכנני הפיגוע הקטלני בכביש 12 בקיץ האחרון, בו נרצחו 8 ישראלים. כמו כן היה מעורב בפיגוע חדירה והסתערות למסוף הדלקים בנחל עוז לפני כארבע שנים, וכן בירי רקטות על מדינת ישראל. אל־קייסי היה על הכוונת של הצבא והוא מצטרף למזכ״ל קודם של הארגון, ג׳מאל אבו סמהדנה, שחוסל על־ידי הצבא ב־2006.

בשב״כ סימנו אותו זה מכבר, כיון שארגונו - היה אחד משלושת הארגונים שחטפו את גלעד שליט. יומיים לאחרי ששליט שוחרר, התראיין אל־קייסי לעיתון ערבי, וסיפר על רגעיו הראשונים של שליט בשבי. לדבריו, הראשון שתחקר את שליט, היה מפקד הזרוע הצבאית של הארגון, עמאד חמאד, ששאל אותו לשמו, אזרחותו, דתו ותפקידו הצבאי. אל־קייסי סיפר כי שליט היה מפוחד, אך ענה במהירות על השאלות.

חמאד עצמו נהרג לאחר מתקפת הטרור בכביש 12, כאשר הצבא חיסל בתגובה מהירה את כל הנהגת ועדות ההתנגדות העממית.

בראיון המשיך אל־קייסי וסיפר, כי שעות ספורות לאחר החטיפה, נמסר שליט בהסכמת שוביו, לזרוע הצבאית של חמאס, בשל יכולתה לשמור עליו במקום סודי. קייסי דחה את הטענות כי שליט עונה בשבי, והדגיש כי נעשה מאמץ לשמור על מצבו כדי לקבל תמורתו מספר רב של אסירים. ״עשינו הכל למנוע ממדינת ישראל, מסוכנים בשטח וכן ממנגנוני מודיעין זרים, להשיג כל מידע עליו או לאתרו״, התרברב.

עוד ציין כי מיד לאחר החטיפה, פנו מספר מדינות ערביות לחוטפים, ודרשו לשחרר את שליט ללא תמורה, כדי שהצבא הישראלי לא יהרוס את עזה. ״מדינת ישראל ניסתה ללחוץ עלינו בהריגת מספר רב של פעילים בעקבות חטיפתו, אך עמדנו איתן״, סיפר בגאווה. החשבון נסגר ביום שישי לפני שבוע.

האיש שאיים לחטוף עוד חיילים כדי לקבל עוד אסירים, נמצא באותו מקום בו שהה מזכ״ל וועדות ההתנגדות הקודם. זו הסיבה שכרגע וועדות ההתנגדות אינן מפרסמות מיהו המזכ״ל הבא שלהם. הן לא מעוניינות ליצור מפגש משולש ביניהם.

כיפת האשליות

נגד הזחיחות: "אין להסתפק בחיזוק מערכות ההגנה ויירוט"

לא הכל שלמים עם הפעלת מערכת כיפת ברזל, כפי שהיא ועל ההסתכמות הגוברת עליה. תא״ל במיל׳ שמואל זכאי, שהיה מפקד אוגדת עזה, הגדיר השבוע את המערכת הזו: כיפת אשליות. לדבריו, אין בכוחה של כיפת ברזל לפתור את הבעיות המורכבות שמדינת ישראל תצטרך להתמודד עימן בעתיד הקרוב.

זכאי יוצא נגד הזחיחות של המפקדים והמדינאים המשתבחים במערכת כיפת ברזל, כאילו היא זו שתנצח את המלחמות הבאות. ״אסור להסתפק בחיזוק מערכות ההגנה - חדרים ממוגנים ומערכת יירוט אקטיבית״.

לדבריו, שחיקת ההרתעה שהושגה במבצע עופרת יצוקה, וההתעצמות הצבאית של הג׳יאהד, יחד עם השתיקה של החמאס, מקרבים את הרגע לפעולה צבאית גדולה שתהיה מחויבת המציאות. עיתוי הפעולה חייב לקחת בחשבון את הבחירות בארה״ב, רגישות המשטר במצרים, הסטת עיני העולם מסוריה, השפעת היחסים עם ירדן וטורקיה, וכמובן יש ליצור אוירה בינ״ל שתאפשר פעילות קרקעית בעזה.

לסיכום, אומר זכאי, כי אסור להסתנוור מההצלחות של כיפת ברזל ויש להתכונן ולהכין יוזמה התקפית, לקראת סבבי ההסלמה הנוספים שבפתח. כיפת ברזל לא תוכל לתת תשובה לכל סבב עתידי שכזה.

שקט נקודתי

בצבא טוענים בנחרצות: "בהגנה לא מנצחים מלחמות"

לדעה הזו של זכאי שותפים נוספים בדרג הצבאי והמדיני. יש הטוענים כי אי אפשר לנהל מלחמה באויב, באמצעות בניית חומות, חפירת תעלות והקפה עצמית של מערכות הגנה בלבד, אלא יש לצאת לפעולה התקפית מונעת. הצורך הוא לגרום לאויב להתמגן, במקום שיחשוב כל הזמן כיצד להרוג עוד ועוד ישראלים.

״בכל פעם שמדינת ישראל עברה לאסטרטגיית הגנה, היא הרוויחה שקט נקודתי, אך הפסידה ביטחון והרתעה לאורך זמן״, כתב השבוע נפתלי בנט - ראש לשכתו לשעבר של נתניהו.

דוגמאות אינן חסרות. ״קו בר לב״ ההיסטורי, שבצבא חשבו כי יהיה עמיד בפני התקפות מצריות, קרס תוך דקות במלחמת יום הכיפורים בתשל״ד. כמו כן במהלך השהות הצבאית־ישראלית בדרום לבנון בתחילת שנות ה־90, היו המוצבים הממוגנים שבנה הצבא יעד למיתקפות טרור, והחיילים נשארו שם תקועים לאורך זמן בלי שום יכולת פעולה, תוך שהם סופגים וסופגים.

בנט כמו דוברים נוספים, טוענים, שאסור להרגיל את העולם לראות את מדינת ישראל סופגת וסופגת, ומסתפקת ביירוט הטילים לעברה. אין מדינה בעולם שהיתה מסכימה להסדר הזה, לבטח לא מדינות מובילות כמו ארה״ב, צרפת, אנגליה, ורוסיה. מדינות אלו לא היו מסכימות להשתמש רק באמצעי הגנה מפני ירי, אלא היו תוקפות בעצמן את מי שתוקף אותן.

״בנסיגות לא מנצחים מלחמות״, קבע בעבר צ׳רצ׳יל. בהשאלה לאימרה הזו, משתמשים גם גורמים במערכת הצבאית וטוענים: ״בהגנה לא מנצחים מלחמות״.

וכפי שסיכם את הדברים נפתלי בנט: ״מותר להשתמש בכיפת ברזל, אך לא להתמכר לשימוש הזה״.

עלילת הכלב

תזכורת: הסיפור שהסעיר את התקשורת וגרם לתגובות בעולם

לפני כעשרה חודשים נכתב כאן סיפור עלילה תקשורתי נגד בית דין לענייני ממונות במאה שערים בירושלים. השבוע הגיע הסיפור לבית המשפט, אך תחילה קיצור הענינים.

הכתבה שפורסמה בכלי תקשורת מרכזיים, הסתמכה על פירסום באתרים אלקטרוניים ״חרדים״ וטענה כי ״בית דין רבני דן כלב למוות בסקילה. העילה: לגופו התגלגלה נשמה של עו״ד חילוני שהעליב את הדיינים״.

בכתבה עצמה נכתב כי באחד מימי השבוע דאז, נכנס בשערי בית־הדין לענייני ממונות, הסמוך למאה שערים כלב גדול. הכלב הפחיד את באי בית־הדין, ולהפתעתם הרבה סירב לעזוב את המקום אף שניסו לגרשו. או אז נזכר אחד הדיינים בארוע שארע לפני 20 שנה, כאשר עורך דין חילוני מפורסם העליב את הדיינים. בתגובה איחלו לו כי לאחר מותו תתגלגל רוחו בכלב. בכתבה נטען איפוא, כי ״הכלב מגיע עתה לכפר על חטאי אותו עורך דין, שנפטר לפני כמה שנים״.

״מתברר שהעלבון נותר בעינו״, נכתב. ״על פי האתר החרדי הורה אחד הדיינים לסקול את החיה המסכנה, ולמשימה גויסו ילדי השכונה החרדית. למרבה המזל, הכלב נמלט״. בהמשך מצוטט ראש בית הדין, כשהוא מכחיש את הסיפור. אולם בכתבה נטען כי אחד מגבאי בית־הדין טוען שהדברים אכן התרחשו. ״זה היה בהוראת הרבנים בגלל הצער שהוא גרם לבין־הדין״, אמר. ״לא יצא פסק רשמי אלא הוראה לילדים בחוץ לזרוק עליו אבנים כדי לגרש אותו״..

הכתבה עוררה אז הדים רבים. אגודת צער בעלי חיים קראה ״למצות את הדין עם הפושעים״. גם ארגון ״תנו לחיות לחיות״ הודיע שיגיש תלונה במשטרה נגד בית הדין. הכתבה אף פורסמה בכל העולם, והביאה להרבה ביקורת נגד מדינת ישראל ״החשוכה״ ונגד ״חוקי היהודים המשונים״.

מיותר כמובן לומר שהדברים כלל לא התרחשו, ולכן אין גם ״גבאי״ שיאשר אותה. הפרט היחיד הנכון בכתבה היה, שאכן כלבה נכנסה לבית הדין ושהתה בו זמן מה, בטרם יצאה לדרכה. איש לא פגע בכלבה, ולא זרקו עליה אבנים. אולם התקשורת לא נתנה לעובדות לקלקל את הסיפור, לא פנתה לבקש תגובה מבית הדין ופירסמה את הסיפור רק על פי הכתבה אותה מצאה באותו אתר ״חרדי״.

תלונה קנטרנית

כך נפלו בפח ארגוני צער בעלי חיים שלא ביררו את הסיפור

כלי תקשורת נוסף שכתב גם הוא על הסיפור ציין כי ״אגודת צער בעלי חיים הגישה תלונה במשטרה נגד בית הדין בשכונת מאה שערים בירושלים, בטענה כי דייני בית הדין החרדי הורו לקבוצת ילדים לסקול כלבה שנכנסה למקום, לאחר שבררו כי התגלגלה אליה נשמתו של עורך דין שהיה שנוא עליהם״.

לאחר מכן כתבו את כל הסיפור וציטטו את אחד המתדיינים שנכח לדברי כותב הכתבה בארוע, באומרו כי ״ניסינו להבריח את הכלב, אבל לא הצלחנו״. לדבריו, ״הכלב התיישב בפינת בית הדין וסירב לעזוב את המקום״.

כלי התקשורת זה היה מעט יותר הגון, וציטט את אב בית הדין, באומרו כי ״אין בסיס להתעללות בבעל חיים לא מצד ההלכה ולא מצד ההגיון. אם היתה שם שמחה והשתוללות, זה היה מצד הילדים שבחיים לא ראו כלבה בשכונת מאה שערים. הכלבה אכן הסתתרה בבית הדין בשעה שהתקיימו בו דיונים, אך היא היתה רגועה מאוד. בית הדין חייג למוקד העירוני כדי שיבואו ויקחו אותה, וזה היה הדבר היחיד שהוא עשה. לא הייתי במקום אבל אמרו לי שכאשר הכל נגמר, הכלבה יצאה החוצה בבטחה״.

בעקבות הארוע הגיש בית הדין באמצעות עו״ד ר׳ דוד שוב תביעה נגד מספר כלי התקשורת שפרסמו את הידיעה, בטענה כי הכתבה פגעה קשות בכבודם ובשמם הטוב של התובעים והשפילה אותם.

תביעה כספית

התובעים סבלו עלבון, צער, עגמת נפש ופגיעה קשה בשמם הטוב

התביעה הוגשה נגד הנתבעים, בהיותם ענקי תקשורת שהתיימרו לפרסם דברים שקריים תוך רמיסת כבודם של התובעים ותוך התעלמות בוטה מפניותיהם החוזרות ונשנות לתקן ולו במעט את העוול שגרמו.

בתביעה נאמר כי ״לא ניתן לתאר במילים את הנזקים העצומים שנגרמו לבית הדין, לתדמיתו ולדיינים היושבים בו כתוצאה מההתנהלות המופקרת וחסרת האחריות של הנתבעים. מדובר על נזקים שרובם אינם בני השבה ובמעוות שלא יוכל לתיקון״.

בהמשך נאמר עוד כי על מנת לעמוד על גודל הפגיעה אין צורך להרחיק לכת, אלא להביט בהשמצות ובתגובות שפורסמו נגד בית הדין ודייניו. ״אין ספק שמדובר בפרסום שנעשה בזדון תוך ידיעה ברורה שמדובר בהוצאת דיבה. ככל שאכן היה אדם במערכת העיתונים שפירסמו את הסיפור, שהאמין שעלילה זו עשויה להיות אמיתית, הרי שתפיסתו על רבנים וחרדים, לוקה בגזענות מבישה ובלתי נתפסת״.

״אין מילים שיוכלו לתאר את הנזק התדמיתי העצום שנגרם בעקבות ׳עלילת הדם׳ הזו לתובעים, כמו גם לקהילה היהודית והישראלית בארץ ובעולם. בית הדין תואר בכתבה כחבורה של פרמיטיבים אכזרים ומרושעים, אשר הורגים חיות חפות מפשע בעקבות אמונות טפלות״. ״הפגיעה קשה במיוחד לרבנים ופוסקי הלכה, אשר אמונים על ההלכה היהודית שמקדשת במיוחד את הלכת צער בעלי חיים״.

בתביעה נטען כי גם תגובתו של ראש ההרכב שובשה, וממנה משתמע כאילו היה בסיס לדברים שפורסמו ולא כך הוא. כמו כן הכותרת של הכתבה קבעה: ״מאה שערים: בית הדין הורה לסקול כלבה״, בה בעת שהיה ידוע לאותו כל תקשורת, שאין שחר לדברים.

בשורה התחתונה נטען, כי התובעים סבלו עלבון, צער, עגמת נפש ופגיעה בשמם הטוב שלא ניתנים לכל אמדן כספי. משיקולי אגרה מעמידים התובעים את תביעתם על הפיצוי הקבוע בחוק 480.000, לכל תובע 60.000 שקל. כמו כן לדרוש מאותם כלי תקשורת לפרסם במקום בולט את פסק הדין לכשיתקבל.

איחוד איטי

סיכויים קלושים לרענון הרשימות בהן מכהנים ח״כים חובשי כיפה

במפלגות הדתיות לאומיות, טרם החליטו כיצד יתמודדו לכנסת הבאה, אולם המגעים נעשים נמרצים במטרה להגיע לאיחוד כל הרשימות שלהן גם יחד.

התרחיש המסתמן הוא איחוד הרשימות כפי שהיה בבחירות 2006. ״הבית היהודי״ (המפד״ל) ו״תקומה״ ילכו יחד בבלוק אחד, אך כל מפלגה תקבע את רשימת חבריה בנפרד. במקרה כזה יתמודדו הח״כים מיכאל בן־ארי ואריה אלדד ברשימה עצמאית. כמו כן יוזזו המקומות המשוריינים לאישה ולצעיר ברשימת המפד״ל למקומות השביעי והתשיעי ברשימה המשותפת. הסיכויים איפוא לרענון שורות בשתי המפלגות שואף לאפס.

בהתחשב בעובדה שאין הרבה הבדלים אידיאולוגיים בין המפלגות שבהן מכהנים כיום ח״כים מהציונות הדתית, הרי שאם מגיע מועמד חובש כיפה, המבקש להגיע לכנסת, הוא יוכל לעשות זאת דרך הליכוד, הבית היהודי, האיחוד הלאומי או ישראל ביתנו.

באחד מכלי התקשורת ניסו הח״כים הדתיים לעשות סדר ולכתוב ״מדריך לפוליטיקאי הדתי המתחיל״, המעוניין להיבחר לכנסת הבאה ומתלבט בין המפלגות השונות. לא כל אחד מהם ממליץ להתמודד במפלגתו שלו (מסיבות מובנות).

תחילה הליכוד. מתפקדי המפלגה הם הגוף הבוחר. 18 מקומות קיימים ברשימה הארצית, ארבעה מתוכם משוריינים לנשים. העשירייה השלישית מורכבת ברובה מנציגי מגזרים ומחוזות. בליכוד יש ששה ח״כים דתיים.

המפלגה השנייה היא הבית היהודי. המפקד טרם יצא לדרכו, והוא צפוי להתחיל מיד אחרי פסח. לאחר מכן יורכב הגוף הבוחר מהמתפקדים. מספר ח״כים מהציונות הדתית: שלושה מתוך שלושה.

המפלגה השלישית היא האיחוד הלאומי, המורכבת משלוש מפלגות: תקומה, תקווה וארץ ישראל שלנו. תקווה היא מפלגתו של אריה אלדד. ״ארץ ישראל שלנו״ היא של בן־ארי. הסיעה השלישית היא תקומה שככל הנראה תתאחד עם הבית היהודי. הגוף הבוחר בתקומה: מזכירות שמורכבת מכחמישים איש. בחירת המועמד כרוכה באישור הרבנים של הציונות הדתית. כיום יש באיחוד הלאומי שלושה ח״כים ואריה אלדד.

המפלגה הרביעית והאחרונה - ישראל ביתנו. הגוף הבוחר שלה: ועדה מסדרת שהרכבה חסוי (האם מדובר בליברמן עצמו?). מספר הח״כים הדתיים בה: אחד מתוך 15.

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

אסאד מגנה: - הבדיחה המצחיקה של השבוע מגיעה מסוריה. האזרחים שם לא צוחקים, אלא בוכים וזועקים עקב הטבח שמבצע הנשיא אסאד במתנגדיו, בו אינו בוחל לקטול גם ילדים ותינוקות. אולם מרחץ הדמים המתמשך לא מנע השבוע משלטונות דמשק לגנות את מדינת ישראל על ״תקיפות חיה״א בעזה״. במקביל קרא אסאד לעולם להתערב בנעשה בעזה ולפעול לסיום ״הקטל הישראלי בעזה, שם נהרגו 25 פלשתינים״. זה מה שמעניין כרגע את אסאד, כאשר מידי יום נחשפים עוד ועוד מעשי זוועה של אנשיו באנשי האופוזיציה ובכל מי שהשלטון חושד בחוסר נאמנות. לאסאד לא נותר אלא לשגר בדיחה סורית הישר מדמשק.

נתניהו והסקרים - כאשר שואלים את נתניהו, מה חושב אובמה על מדינת ישראל, הוא נוהג לומר שיש עוד הרבה אנשים בארה״ב מלבד אובמה, וגם אותם צריך לשאול. הסקר שפורסם השבוע, מצביע על העובדה שלדברים שאומר נתניהו יש (הפעם) כיסוי. מהסקר עולה כי רוב האמריקאים יתמכו בפעולה צבאית של ארצות הברית נגד איראן, אם יהיו ראיות ברורות שהיא מפתחת נשק גרעיני. לפי הסקר, תומכים 56% מהאמריקנים בתקיפה שכזו. אולם רוב הנשאלים העדיפו כי מדינת ישראל תהיה זו שתנקוט צעדים צבאיים נגד איראן. 62% אמרו כי יתמכו בפעולה ישראלית שכזו. נתניהו אוהב סקרים. אלא מה.

שוקולד מפורסם - חברה לייצור ממתקים בבולגריה החליטה לאחרונה לייצר שוקולד חדש, והעניקה לו את השם bb (בי־בי). החטיף נחטף מהמדפים לאחר שהפך במהירות רבה ללהיט. התושבים צורכים אותו בכמויות ולחברה הבולגרית עדנה. האם יש לכך קשר לראש ממשלת ישראל ביבי נתניהו? האם הבולגרים חשבו עליו כאשר העניקו לשוקולד את השם הזה? מסתבר שהחטיף אכן נקרא על שמו של פוליטיקאי בבולגריה. מדובר בראשי התיבות של ראש הממשלה הבולגרי, בויקו בוריסוב. בחודשים האחרונים בוריסוב אמנם לא פופולארי בארצו עקב המשבר הכלכלי, ולאחרונה אף נערכו נגדו הפגנות גדולות. אולם השוקולד על שמו דוקא פופולרי מאד. ועתה לא נותר אלא להמתין למי מאנשי נתניהו, שיטלו את הקרדיט לעצמם ויסבירו, שבעצם השוקולד זוכה לפופולריות רבה בבולגריה, דווקא משום שהוא מזכיר לתושבים ראש ממשלה אחר (ומוצלח) מהמזרח התיכון.

מקצוע לא מבוקש - סקר שנערך בקרב הציבור הכללי, מצביע על מגמה קבועה בכל הקשור לעיסוק הרצוי של בני הנוער. מהסקר עולה, כי המקצוע הנחשק במדינת ישראל הוא רופא. ומה המקצוע הכי פחות רצוי: חבר כנסת (ובכל זאת רבים רוצים להיות שם). הסקר הוכן על ידי המועצה הלאומית למחקר ופיתוח במשרד המדע והטכנולוגיה, וכלל 528 נשאלים. מהתוצאות עולה כי חרף המשבר המתמשך במערכת הבריאות הציבורית, עדין רוצים בני הנוער להיות רופאים. מקצוע נוסף שזינק קדימה הוא ההוראה - מקום רביעי ברשימת מקצועות המבוקשים. כאמור, הח״כים נמצאים בתחתית הרשימה, מה שלא ימנע את המריבות הקבועות כאשר יערכו הבחירות הפנימיות בכל הרשימות לכנסת הבאה.