לפני 21 שנים התחלתי תהליך הכרתי להכיר אותי.

חפרתי עמוק, הזזתי ענפים ושיחים יבשים, חיפשתי שם למטה את המרכיבים המחברים אותי להיות אני.

אחרי עידו, החלטתי לחזור לחפור והפעם עמוק יותר, עד לקצה.

ירדתי ליסודות האישיות שלי העמוקים ביותר, הוצאתי את כל השדים והנחתי אותם למולי על השולחן.

תיבת השדים שלי כמעט ושטפה אותי איתה לאבדון.

מוסיקה רועמת, נפש שמתנדנדת על הקצה, ציור מוטרף והחלטה.

אספתי את הנפש, המוסיקה והציור ודרכם עזרתי את הכוח להחזיר את השדים לתיבה ואותי למסלול החיים.

מאותו הרגע בו החלטתי, אספתי בדרכי הרבה אנשים שצעדו לצידי במסע:

אורנה, שושי, הומניקיישן, בני ומעל כולם שירי והילדים, אורי והורים.

היום אני קוטף את הפירות של המסע.

היום, המרכיבים המחברים אותי להיות מי שאני, מובילים אותי קדימה על הטוב והרע שבהם. לא רק הפחדים, הכעסים והכאבים. היום יש הרבה יותר כוח והשפעה לשמחה, לאהבה, לאומץ ולנתינה שבי.

היום אני הרבה יותר הערן שראיתי בדמיוני כשהתחלתי את המסע לפני 21 שנים.