הפתגם "אם אין אני לי מי לי" נמצא בשימוש כולנו, כמו גם הרצון האישי בעיתות עומס לקצת שקט, שבא לידי ביטוי במשפטים כמו "אני צריך זמן לעצמי", "אני צריך יותר להתחבר לעצמי", ולהודו נוסעים רבים כדי "לחפש את עצמם". אך האם עצרנו לרגע ושאלנו מהו העצמי בכלל, איך להיזכר בו ומהם האתגרים שעומדים בדרכה של ביסוס ההיזכרות זו. את השקפתי בנוגע לשאלות אוניברסליות אלה אשתף בפוסט זה. השאלה הראשונה שעולה היא מהו העצמי? אני חי בעולם שאותו אני תופס על ידי החושים על ידי השכל ועל ידי הדמיון. כל הדברים אותם אני תופס נקראים באופן כללי אובייקטים. דוגמאות לאובייקטים: בני אדם, הגוף הפיזי וצרכיו, הרגשות, העולם החומרי, כסף, מחשבות. אובייקט יכול להיות גם דבר מופשט כמו אלוהים, הטבע או כל אמיתה פילוסופית. למשל הכול נמצא בשינוי מתמיד. תפיסתנו את האובייקטים היא סובייקטיבית ונובעת מנקודת ההשקפה שלנו, שמורכבת מהחינוך שקיבלנו, התניות,מערכת אמונות, פרשנויות ועוד. בנוסף לאובייקטים יש גם סובייקט. הסובייקט הוא מי שתופס את כל האובייקטים אך הוא עצמו אינו אובייקט לתפיסה. לכל אדם ישנם מיליוני אובייקטים בחייו אך רק סובייקט אחד בלבד והוא הוא עצמו. לסובייקט אני קורא עצמי. העצמי הוא הדבר היחיד שהוא בלתי נתפס, שכן אם העצמי היה נתפס הוא היה עוד אובייקט, אבל אז מי יתפוס אותו? אובייקט אחר, ואותו מי יתפוס? השרשרת הזאת יכלה להיות אינסופית, אך בפועל היא שגויה כי יש סובייקט, יש עצמי. העצמי לא שייך לעולם המעשה, אין שום אפשרות להכירו לתפוס או להוכיח אותו. הוא מסתורין, אך עצם קיומו הוא שמאפשר את התפיסה. ולכל המחפשים הרוחניים, אם איני יכול לתפוס את עצמי הרי אין גם טעם לחפש את עצמי, כי אי אפשר למצוא דבר בלתי נתפס. מכאן ברור גם שאין אפשרות לשפר את עצמי או לטהר אותו במאום. הדבר היחיד האפשרי הוא להיות עצמי. להיות אותו דבר בלתי מוגדר ובלתי נתפס. מדובר בהזכרות, מדובר בלהיות. ובפרפראזה על המלט: להיות עצמי או לא להיות עצמי זאת השאלה. להיות עצמי ואפילו לרגע קט, זה לא דבר טריוויאלי. אנו מופגזים על ידי אלפי אובייקטים כל דקה, כאשר האובייקט המרכזי הוא המחשבות. יתרה מזאת אנו למעשה מהופנטים על ידי אובייקטים, זאת אומרת שכל תשומת הלב שלנו מופנית אליהם, אנו מוחצנים לגמרי ובמקרה הטוב והנדיר אנו בודקים את אמיתות מחשבתנו (האם זאת האמת כמו ששואלת ביירון קייטי) ומסלקים כמה אובייקטים שליליים (דפוסי אמונה שגורמים סבל נפשי). בנינו לנו מרכז עצמי מדומה, אגו שהוא גם אובייקט, שכל הזמן זקוק לחיזוק מהסביבה להמשך קיומו הארעי והנפרד וזה התחליף העלוב שלנו לעצמי. אלו הם חיים של עוני נפשי וחומרי, לראייה אפילו עשירי העולם לעולם אינם שבעים ותמיד רוצים עוד ועוד כסף. עד שלא נכיר את עצמנו ונהיה באמת עצמנו הרעב לסוגיו השונים ימשיך לרדוף אותנו. אז איך אפשר להיזכר בעצמי? יש שיטות שונות שיכולות לעזור. הדבר החשוב בעניין הוא לא לקדש שום טכניקה. הטכניקה משולה לשימוש גלגלי עזר שלומדים לנסוע על אופניים. ככל שנשתחרר מהם מהר יותר כך ייטב, אחרת אנו עלולים להתמכר להם ואפילו להישבע שהטכניקה שלנו היא הטובה ביותר שקיימת ולהפוך אותה לעוד דת או כת ודוגמאות לכך יש למכביר. אספר לכם מה מסייע לי, אך הבטיחו לא לתת לזה שום חשיבות מיותרת מעבר למה שזה. מעבר למה שאתאר יש עוד הרבה דרכים שונות שיכולות לסייע לתהליך ההזכרות, אין מונופול על האמת לשום דרך ונפלא שכך! אני נעזר בשאלות כתמרורים להחזיר את תשומת הלב מהאובייקטים בחזרה לתופס, לסובייקט. נניח שיש לי צונאמי של מחשבות בראש, במצב זה אשאל מי זה שחושב. לא אנסה לנתח את המחשבות, לא אבדוק מה הגורמים להם, או מדוע הופיעו דווקא עכשיו, גם לא אנסה להשיב על השאלה מי זה שחושב . פשוט אשאר עם השאלה, אאפשר לה לחדור פנימה, להפיג את ערפל האובייקטים ולסייע לי לחזור להיות עצמי. אם יש צורך אחזור על השאלה בכנות כמה שיידרש. דוגמה נוספת נניח שאני בסיטואציה שמעוררת בי רגש חזק, למשל פחד. במצב זה ההצעה שלי היא לשאול מי זה שפוחד. לא להדחיק את הפחד, אך גם לא לחפור בתוכו לנסות לדלות מנין הגיע או מה האמונות שיצרו אותו. הפחד הוא גם אובייקט, עם הפניית תשומת הלב לעצמי הפחד לרוב מתמתן או אפילו נעלם.
אפשר להשתמש בעוד שאלות רבות למצבים שונים שעולים ביומיום, הדגש בתהליך הוא לא לענות על השאלות, אלא להשתמש בהם כתמרור להחזיר את המודעות הנודדת החוצה לאובייקטים פנימה בחזרה לעצמי. שנזכרים בעצמי יש קליק, משהו נסגר, הרבה מעבר למילים ולמחשבות. באותו אופן כמו אדם עיוור שמעולם לא ראה דבר ומתחיל פתאום לראות יש כאן עולם חדש שמתגלה במלוא הדרו פנימית וחיצונית. אחרי ההיזכרות הראשונית ניתן בקלות לשוב להיות עצמי בתכיפות גדלה והולכת, אך עדיין כוחה של השכחה גדול. משהו עדיין לא התבסס ונטמע לעומק. הסיבה היא שיש שדות כוח שמושכים אותנו אליהם בעוצמה ומסיטים אותנו מהעצמי בעוצמה בחזרה לאובייקטים. כלומר אנו עדיין מאמינים עמוק שהאובייקטים הם מה שאנו באמת.
דוגמאות נפוצות לשדות כוח הם בעיות הישרדות כלכלית, הזדהות חזקה עם התפקיד בעבודה, חרדת בחינות, גירושים, פיטורים, מות בן משפחה קרוב ויתר מרעין בישין למיניהם. במצבים אלה יש מסה אנרגטית חזקה שיצאה מהאדם ונקשרה לשדה הכוח ונדרש מאמץ רצוני רציני כדי להסיט אותה בחזרה לעצמי. התמודדות עם שדות כוח הם מבחן הבגרות להשגת חוויית העצמי היציבה והבוגרת. יש צורך במודעות לזיהוי שדות הכוח ככאלה ובקבלת החלטה בוגרת להשתנות. אחרי כן יש להיות פתוחים לגבי הדרכים המתאימות להתרת הקשר משדות כוח. בין התהליכים שעשויים לסייע אפשר למנות תהליכי סליחה, התמרת אמונות, נשימה מודעת,ריפוי אנרגטי תפילה ועוד.לעיתים גם סיוע חיצוני חשוב. מעבר לכל התהליכים המסייעים, להיות עצמי ולהיזכרות ההולכת ומתעצמת יש אפקט מאיר שמחליש את ההיקשרות לשדות הכוח. להיות עצמי זוהי בחירה, זאת זכות עמוקה של כל אדם. אני מאחל לכם שתהיו עצמכם אם זו בחירתכם ולא פחות מכך וגם הרבה בריאות ושלווה. ניר
למי שמעוניין במפגשים אישיים למודעות עצמית באור חדש ניתן לפנות למייל: welcome.nir@gmail.com
|