כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הטרמילר

    טירמלתי*
    טיילתי עם תרמיל.

    לצאת כמוני לטירמול בגיל 53 פירושו לצאת ללא אגו ותבנית, לפי תוכנית כללית המגדירה נקודות יציאה וחזרה במפה ובזמן, אם בכלל.

    עזבתי כל מה שידעתי. פשוט קמתי, טירמלתי וחזרתי וכמו נולדתי מחדש. צאו לטרמל בעולם תרבותי אחר ומצאתם שלווה גדולה.



    המונח 'טרמילר' חדש. עניינו לכידת האגו וקשירתו באופן שלא יפריע. לא יבלוט בתנועה קדימה, הלאה.

    פיתוח עברי למונח "מוצ'ילר", מהמילה הספרדית "מוצ'ילה", בעברית תרמיל.

    מכאן, מוצ'ילר פירושו 'תרמילאי' ומעתה, גם 'טרמילר'. המונח בכל הטייה הומצא על ידי והזכויות שמורות לי.

    לתפיסתי, הנווד עם תרמיל ומקל, או המוצ'ילר, כפי שהוכר עד מחצית המאה הקודמת שינה דמותו ואינו עוד.

    במקומו, קיים תרמילאי מודרני שהתפתח ב-70 שנה לדמות אחרת במהות.

    סביבתו השתנתה. לינה במערות ואבוסים, ופונדקי דרכים וכנסיות נעלמה מעולמו החדש.

    כיום, טרמילרים מטרמלים כטיילים מצויידים היטב לטראק בשטח, אך לנים בהוסטלים ברמת מלונות סבירים ובמחירים, שעדיין מתאימים למטייל צעיר שאמצעיו דלים, המטייל בתקציב נמוך.

    טרמילר או טרמילרית, בוגרים כבני 45 ומעלה, המטיילים עם תרמיל לאורך זמן, כשיכולים כלכלית גם אחרת. הם יוצאים למסע ונעים בו כבודד/ה בלתי תלוי/ה.

    כל היתר נוצר...

    0

    העדיף הלוואה על מענק

    57 תגובות   יום שישי , 16/3/12, 22:37

    לפני שלושה שבועות קיבלתי פנייה מבית הספר ומועדון השיט שלי, בה נקראנו לסייע לבוגר הוסטל בן-גלים שאימו נפטרה בחו"ל וביקש להביא את גופתה לקבורה בישראל. 

     

    המטרה הייתה להשיג סכום של 30,000 ש"ח לכיסוי העלויות. חברת אל על החליטה לגבות מחיר נמוך במיוחד וכך גם חברת קדישא, והחייל ואחיו שננטשו ע"י אביהם ברוסיה ואחרי כן על ידי אימם שחזרה לרוסיה מישראל ונפטרה שם, יוכלו להביא את גופתה לקבורה בארצם. האם נקברה בישראל.

     

    התברר כי האחים אינם רוצים לקבל כל עזרה כספית. לקחו הלוואה וישאו בהחזר בעצמם. 

    השבוע קיבלתי הודעה בה דווח לנו כי "יעקב, החייל הבודד שחונך בהוסטל, למד בתיכון בהרצליה, עשה בגרות מלאה, עשה הסמכה כסקיפר ואף התגייס ומשרת בחיל הים וגר ביאכטה של נדיב המאפשר לו לגור בה כי אין לו בית, התרגש מאד מפעולת האיסוף, אך ביקש להחזיר את כל הכספים לתורמים ולהודות להם מכל הלב".

     

    המועדון שלנו ה Blue Wave, נוסד לפני כשנתיים בשיתוף עם עמותת ההוסטל הימי בן גלים, כדי לסייע לנוער שסרח לחזור לחיי חברה כאזרח מהשורה. זו דוגמא להצלת נפש בישראל ובהצלחה גדולה.  

     

    מאד ריגש לקרוא על תגובת החייל הבודד, היתום יעקב. הנער שננטש וחי ברחובות. שניצל ובנה עצמו בסיוע בית המשפט ואנשים יקרים שאיכפת להם עד שהפך חייל בצה"ל. 

    הוא ואחיו אזרחים למופת. 

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (57)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/3/12 09:30:
      מרגש מאוד מאחל להם הצלחה בחיים
        27/3/12 09:49:
      תודה
        26/3/12 16:36:
      מרגש. אלו הסיפורים שצריכים לספר. אנשים כאלו, הסוללים דרכם בין סלעים חדים...שווים הערכה.
        20/3/12 11:16:

      אכן.

      שמח שבחרתי בבית הספר הזה למרות היותו צעיר חדש ובחבלי הקמה עם כל משמעות הדבר. אם להיות שייך למשהו, שיהיה זה בעל משמעות.

      במקרה הזה השיקול היה חברתי לחלוטין ואני גאה על השתייכותי לקבוצה שכזו.

      תודה לכם ושבוע טוב

      מרגש מאוד וראוי להערכה ....
        19/3/12 16:14:
      בא לי לבכות. איזה מותק הילד הזה.
        19/3/12 13:37:
      מרגש ,ערכי ,ונפלא,
        19/3/12 13:06:
      כל הכבוד *
        18/3/12 07:59:
      כן ירבו!
        18/3/12 07:06:

      מעשה יפה.

      כאן המשפטים : "התפוח לא נופל רחוק מהעץ",

      ו"מעשה אבות סימן לבנים" לא תופסים.

        18/3/12 06:56:
      יפה! הייתי שוקל לשלוח את הסיפור לאיש תקשורת, נניח דליק ווליניץ או בדומה, בכדי לחזק את ידיו של החייל ע"י הציבור ומי יודע אולי גם יתפתח מזה משהו...
        18/3/12 02:05:
      מרגש מאוד
        17/3/12 23:34:

      באמת מרגש...

        17/3/12 21:21:
      מצטרף לכל הדעות של המגיבים לפניי. הייתי חייל בודד בעצמי ולכן אני יודע עד כמה משמעותי הנכונות הזו לסייע לחייל בודד שצריך רק לעשות את חובתו בשירות סדיר אך גם לפרנס ולחהזיק את עצמו תוך כדי כך. היה בטוח דרור, שאמנם החייל הזה רצה להסתדר בכוחות עצמו אבל יהיו אחרים שבאמת יזדקקו לעזרה ויקבלו אותו בשמחה. יישר כוחכם. שבוע טוב לך ידידי
        17/3/12 19:25:
      סיפור שנוגע ומרגש ,אכן אזרחים למופת .
        17/3/12 18:56:
      מרגש מאוד ומשמח שיש מי שעוזרים לו.*
        17/3/12 18:53:
      מסתבר שעדיין יש גם כאלה...
        17/3/12 18:16:
      סיפור מרגש ביותר. *
        17/3/12 17:38:
      ניצחון הרוח ... כל כך אוהבת סיפורים כאלה :)
        17/3/12 14:36:
      לך*
        17/3/12 13:40:

      תענוג גדול לשמוע ספורים כאלה ...

      "הכישרון הכי גדול בחיים זה הכישרון להעניק לאחרים"...

      וזה לא רק כשרון ,זו אחת מהנאות החיים.... כול הכבוד...

        17/3/12 13:29:
      מצטרפת, גם אני התרגשתי.....
        17/3/12 13:24:

      כה מרגש.

      החייל הזה עוד יבנה את עצמו

      לדוגמא ומופת..

        17/3/12 12:57:
      מ ר ג ש הסיפור שלך.
        17/3/12 12:36:

      ".המשא הכבד ביותר לאדם, הינו כיס ריק" - ממרה יידית

       אולם, ילדים אלו עשירים מאוד! שכן, העושר מצוי בליבו ובנפשו של אדם,

       וכל זמן שנשמת אדם בקרבו, יש מעשים נשגבים ויש רגעים מרוממים...

      במקרה הזה, הן הילדים והן חברי המועדון וכל מי שהושיט יד לסיוע,

      הם דוגמה ומופת לרוממות הלב !!! שבת שלום ומהנה חיוך

        17/3/12 12:20:
      תודה ששיתפת, מרגש מאד שבת שלום!
        17/3/12 10:23:
      סיפור מרגש מאד .
        17/3/12 10:12:
      מרגש ונוגע ללב. תודה.
        17/3/12 09:52:
      תמיד כייף לקרוא פוסטים כאלה שמרחיבים לך את הלב. ואתה יודע שהטוב עדיין קיים. בוקר טוב ושבת שלום :-)
        17/3/12 09:48:
      כמה יפה כמה אופטימי נפלא שיש אנשים כמוך ועמותה שכזו. רגשת אותי
        17/3/12 09:45:
      מרגש... והסיפר גם מוכיח שיש גם אנשים טובים באמצע הדרך..
        17/3/12 09:44:
      צובט את הלב הבחור הזה . כל הכבוד לו . הוא עוד יגיע רחוק רחוק.
        17/3/12 09:14:

      דרורוש,

      ביום חורף קר, אחרי שבוע לא קל שעבר על ישראל בכלל והדרום בפרט, חיממת לכולנו את הלב.

      תודה!

      מרגש,וראוי לכל השבחים.תודה ששיתפת.
        17/3/12 08:59:
      מרגש וראוי להערכה וכבוד*
        17/3/12 08:54:
      מרגש וראוי להערכה
        17/3/12 08:41:

      סיפור מרגש הגורם לתחושה של גאה להיות ישראלי ! *

        17/3/12 08:38:
      טרמילר - מרגש הסיפור תודה ששיתפת שבת מחבקת וטובה א-שוב
        17/3/12 08:37:
      עוד נותרו בני אדם....
        17/3/12 08:30:
      מאד מרגש.סיפור שמחמם את הלב עם כל העצב שבו.
        17/3/12 08:28:
      בחור כארז..לזהות את הדברים הטובים שבו, לאהוב ולכבד את עצמו, לחשוב ולכוון למטרות , לשאוף בחיים.. הוא קיבל את הכלים המכונים לצאת לחיים ולהתמודד איתם..
        17/3/12 07:33:
      אכן הצד היפה בישראליות...
        17/3/12 07:33:
      באמת גאווה וכל הכבוד לכם
        17/3/12 07:26:

      צטט: לכלילדמגיע 2012-03-17 05:50:48

      מה שאומר שגם אם אתה לא גדל בבית תומך, ובכלל לא בבית, בכל זאת יש לך סיכוי לצאת בן אדם במלוא מובן המילה. כל הכבוד לחייל וכל הכבוד לך שהבאת את הסיפור.

       

      אין קשר הכרחי בין חינוך טוב, גאווה עצמית ראויה, כוח רצון לבין בית תומך.

      בית תומך בונה את הבטחון העצמי של הילד מול אלה שמחוצה לו. בית תומך נותן לילד בטחון להילחם נגד.

      כאן יש משקל לחינוך לאיפוק, לכבוד עצמי, לעצמאות, ולביקורת עצמית נוקבת של הבחור.

        17/3/12 07:23:
      יש כאן כל החומרים לסיפור מצוין שהישראלי הממוצע (לא כאן בין המגיבים - מסתבר) יכנה את גיבורו: "פרייר". לא רק את הגיבור האמיתי כאן (החייל היתום), אלא גם את התורמים, המועדון שלך....
        17/3/12 06:25:

      צטט: לכלילדמגיע 2012-03-17 05:50:48

      מה שאומר שגם אם אתה לא גדל בבית תומך, ובכלל לא בבית, בכל זאת יש לך סיכוי לצאת בן אדם במלוא מובן המילה. כל הכבוד לחייל וכל הכבוד לך שהבאת את הסיפור.

      מסכימה!!!  ספור מדהים וראוי שיתפרסם.

        17/3/12 05:50:
      מה שאומר שגם אם אתה לא גדל בבית תומך, ובכלל לא בבית, בכל זאת יש לך סיכוי לצאת בן אדם במלוא מובן המילה. כל הכבוד לחייל וכל הכבוד לך שהבאת את הסיפור.
        17/3/12 02:58:

      כל הכבוד, יישר כח. יפה מאד.צוחקנשיקה

      ''

        17/3/12 00:35:
      כ-ב-ו-ד !
        17/3/12 00:28:
      סוף סוף ספור שווה שאפשר להיכנס אתו אל תוך סוף השבוע.
        16/3/12 23:24:
      הוספת תגובהפ]ור כה נוגע ללב. וישנם עוד רבים שכמותו. [תודה שספרת
        16/3/12 23:22:
      גם החייל וגם המועדון ראויים.
        16/3/12 23:04:
      מרגש
      מרגש. זה סיפור שצריך להגיע לטלויזיה. סרט דקומנטרי. יש גם דברים יפים, מעצימים שראויים לפריים-טיים
        16/3/12 22:59:
      דרור , באמת מרגש אותי במיוחד ! אני נמצאת בדיוק עם הרבה כאלה - שלא תמיד עולים למעלה . ומקרה כזה של הצלחה - הוא אדיר ביותר . מקסים !
        16/3/12 22:56:
      אזרח למופת!!!!
        16/3/12 22:56:
      סיפור מרגש, אזלו כוכבי, והוא ראוי, אשתדל לשוב

      פרופיל

      הטרמילר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון