שלום רב לך קצלי!

כך, בשם זה הייתי קוראת לך, ההינך זוכר עוד? או ודאי זה עולם מעבר לימים וימים. כעת הינך נתון במציאות שונה תכלית שינוי, מזו שאני מזכירה לך מדי פעם. קור, יובש, דריכות, מתיחות, וכל היתר הצידה. בקוראי מכתביך כתבתי כבר פעם על כך, אני מקנאה בך. כמה אומץ, מרץ, רצון חיים וביטחון גם יחד שופעים מהם.

שבוע ימים מאז אני עובדת. העבודה הרבה יותר קשה כעת עבורי, מצד אחד הקלה גדולה בזה שעובדים עם סלילים גדולים, מצד שני הקושי שבסחיבה, במכפלה החדשה שעליה כתבתי, שיש ברצוני לעבור, אין סיכויים. עובדות כרגע רק שתי בחורות, כי אין צורך ביותר תוצרת ממנה. אולי במשך הזמן לכשיביאו עוד מכונות שזירה, יהא צורך ביותר תוצרת, ויגדילו גם את מספר הבחורות העובדות במכפלה. ודאי לא רחוק היום ואצטרך לגמרי לעזוב מקום עבודה זה, שלא חלק קטן מחיי הכנסתי בו.

מחר אני חושבת שוב לנסוע לרופא ואשמע מה מצבי ומה הוא מייעץ לי. את ימי הכלכלה טרם קיבלתי. יושב פקיד חדש בקופת חולים אצלנו, במקומו של בית הלחמי שעזב. והוא מברר ומברר. העיקר שלא הביא לי עוד את הכסף, ומשום כך אין באפשרותי לקבל את את ימי הכלכלה מבית החרושת. בינתיים אל תדאג, יש לי עוד מה לאכול. הלוואי ובבית אצלנו לא היה מבחינה זו, יותר גרוע. ברגע שאמרו לי שבית הלחמי עוזב, חשבתי  לפנות אני בקשר עם מקום עבודה זה  בקופת חולים.

אתמול בערב התקיימה אצלנו מסיבה מוקדשת ל-100 שנות קואופרציה. הייתה זו מסיבה נאה. ברוך כהנא הרצה על הקואופרציה, פתח ברגמן, אחר כך היה כיבוד, כמובן הכל מפרי הצרכנייה. איצקוביץ, צעקנו כולנו, היה חתן היובל. ולבסוף חנה קיפניס שרה. יש לה קול נפלא, צלול ונקי. רק המימיקה הורגת הכול. דומני ששמעת אותה. מהשיר "שדות שבעמק" לאמתי, למשל, עשתה סרנדה. השתפכה ועשתה קונצים. אבל כמה שירים היא ביצעה בטוב טעם. שיר חסידי "סבא ישראל", "שיר מהגטו" ואת השיר שעליו כתבתי. תוכן השיר האחרון הוא: חייל כותב יום-יום לאימו אגרת, "אימי הנחמדה, אני בריא, תודה לאל, ומצפה לרגע שבו אגיע לחופש". כך ובאיגרות אלה ממשיך הוא עד שנפצע מרסיס מוקש. עתה שוכב הוא בבית החולים, ומבליג על מכאוביו. חבר מכתיב לו מכתב לאימו הנחמדה, אבל יום אחד מקבלת האמא מכתב משונה. כתוב בעפרון, ואליו מצורפת חבילה ובתוכה תיק למזכרת, מבנה האהוב שנפל חלל. הבקשה היא אליה שלא תבכה שמתוך אהבה רבה אליה לא יחזור לעולם. גם שיר הגטו הוא יפה מאד. בדרך כלל, קיפניס היא אישה ערה ויפה, הכניסה הרבה חיים במסיבה. גם בעלת הומור. לימדה אותנו שיר. כולנו שרנו את "הרפין" והיא את השיר. כנראה שבפעולה התרבותית זז בכל זאת משהו. לפני שבוע הרצה פה דן פינס. אני הייתי אז בחיפה, אבל סיפרו לי שהיו 20 איש. השבוע התקיימה המסיבה. בשבוע הבא בשבת תציג פה הבימה "בנים לגבולם". לא ידעתי מקודם והצטיידתי כבר בכרטיסים. אצטרך למסור אותם. הם יציגו באולם החדש של בית החרושת. הביקורת על ההצגה חלשה מאד. מזמן כבר לא ראיתי הצגת הבימה, ואני שמחה על הזדמנות זו.

אמש קיבלתי חבילתך, עם שי לחנוכה. אינגה-לי, קשה לתאר מה הייתה התרגשותי בקבלי אותה. למען האמת, אני מוכרחה להגיד לך, שאין אני מבינה בדברי אמנות. אבל הם אצלי קודש, היות ובהם, כפי שהינך כותב, חבויים מיטב רשמיך. אשמור עליהם לתמיד. ולכשתחזור בריא ושלם, תספר ותסביר לי הכול. חן-חן לך ילדי, על שהינך זוכר בכל חג לפקוד אותי במתנה. ולך מה לשלוח חמודי? באמת אינני יודעת, במה אוכל לשמח אותך? כתוב במה היית רוצה?

הכפפות ששלחת הן נפלאות. קודם כל, יפות מאד-מאד, מתאימות לארנק ולמעיל. ושנית, בדיוק על מידת ידיי. אומרים שכפי הנראה שהינך מכיר טוב את ידיי, שידעת להתאים את המידה כל כך בדיוק.

ומה שלומך? ההינך בריא? מה שלום שיניך? הגמרת עם פרשת הכאבים? מה שלום החברה? איפה מרדכי? ד"ש מצפרה וכל מכרינו.

הייה בריא וחזק מחמד נפשי.

נשיקות לאלפים,

שלך באהבה,

דורה