0
יוסי אילן הזמין אותנו לטיול לזכר אחיו, אור אילן, שנהרג באזור לפני 29 שנים, בטיול לפני שחרורו מהצבא, יוסי סיפר על אחיו וענת, אשר הדריכה אז בבית ספר שדה עין גדי והיתה ידידתו של אור, סיפרה על אור ועל היום בו יצא לטייל ולא שב, על החיפושים ועל מציאתו. עצוב, ואין דרך יפה מלהנציח את אור ואת סיפורו מאשר בטיול באזור שכל כך אהב ובלהכירו גם לאלה שלא הכירוהו אישית. נכון, להגיע לעין גדי מהמרכז זה שעתיים נסיעה לכל כיוון, אבל כתמיד היה שווה כל דקת נסיעה. עקב סכנת השטפונות אשר היתה צפויה לא אישרו לנו ללכת למערת המתבודד, אך ללמוד על ההיסטוריה והתגליות הארכיאולוגיות באזור מאריה קליין, המעיין הנובע של הידע, היה לא פחות מעניין (אם לא יותר). למרגלות גן אור (אנדרטה לזכרו של אור) שמענו על המערות הרבות בסביבה (צבר, דודים, המתבודד, הבריכה ....) אשר התגלו בהן תיעודים רבים מימים עברו, אולם לאחר "בדיקת" הבדואים את המערות נעלמו ממצאים רבים. מדי פעם ירד עלינו גשם מקומי, אך לא הגשם ימנע מאיתנו להקשיב להדרכה המאלפת, אז כל אחד הוציא את מגן הגשם שלו (מעיל, כובע.....ואפילו היה נסיון לפתיחת מטריה אחת). מדי פעם הרוח בתוך הנחל השמיעה קולות נהמה ולרגע או יותר הייתי שמחה לעוף על אחד מאווזי הבר של נילס הולגרסון ולהנות מהסביבה מזוית אחרת. בהמשך ביקרנו בשרידי הישוב היהודי ובמשקפת קבוצת החסידות שנעה לה חזרה לאירופה נראתה כל כך קרובה. קינחנו בתמרים (שגודלו על ידי תושבי עין גדי הקדומים יחד עם האפרסמון) ובגלידות המדהימות בטעמים אקזוטיים, נפרדנו מהקבוצה והמשכנו לביקור בבית הכנסת העתיק (עלות כניסה: 14 ש"ח למבוגר) ורצפת הפסיפס המרהיבה. רגע לפני החזרה מצאנו נקודה יפה על חוף ים המלח לארוחת צהריים וכוס תה חם. תודה לאריה קליין על ההדרכה, ליוסי אילן והמשפחה על השיתוף, לעמית אררט על הרעיון וליריב מחרמש על הגלידות המדליקות והטעימות. וקינוח לפני אחרון, כרגיל הקינוח האחרון הוא התמונות, להלן מילות השיר שכתב איתן פרץ, הלחין דב אהרוני ושרה יהודית רביץ:
ים המוות הכחול בלאט ינוע
שלכם כתמיד סוזאן
בכניסה לבי"ס שדה עין גדי
גן אור
באמפיתאטרון
ים המלח
היה קר ומעניין
המטבע שהטביעו לרגל יציאת ארבעת המשלחות הארכיאולוגיות לנחל צאילים ועד נחל משמר
אפור
באחד הבתים בישוב היהודי העתיק
תמונה יפה
הירוק והמדבר
החסידות בתוך הענן, לבעלי ראיה חדה במיוחד, דרך המשקפת הן היו קרובות :-)
טעמי הגלידות, רגע לפני שנגמר
בית הכנסת העתיק
רצפת הפסיפס
פינת החוף בה אכלנו צהריים
ואחרי חמש דקות, כבר לא ניתן לראות את הרכס בצד הירדני |