כותרות TheMarker >
    ';

    שיר/סיפור/ציור

    0

    סיפור הלואיזה שלי

    18 תגובות   יום ראשון, 18/3/12, 15:51

    בחצר של סבתא שלי בנחלאות ברחוב באר שבע שבירושלים צמחה לה לואיזה לתפארת.

    ליד המטבח בערוגה שמובילה למקלחת, עיבתה גזע וריח עלוותה המיוחדת נטמע בריח היסמין והלימון שבחצר.

    אתה נכנס בשער הברזל, לשמאלך השוקת והמשאבה. לימינך דלת האורווה של החמור הקפריסאי של סבא חיים שהוביל חלב לכל בתי ירושלים שנים ארוכות.

    במרחק של פסע תוכל להתקל במכסה של בור מים ששמשו את דיירי הבית.

    דלי וחבל שהשתלשלו למעמקים שבו לחצר המרוצפת מלאים במים טובים וקרירים. אתה מישיר מבט לעבר הבית ששני עמודי שיש מוצקים פארו את מרכז החצר. זהירות מדרגה. שביל רחב שמשני עבריו גינה ירושלמית טיפוסית.

     

    חביות פח של מלפפונים מוחמצים שינו יעודם והפכו למיכלים לפרחי גרניום, יסמין ריחני, ריחן ונענע. בעציץ גדל מימדים התמקמה לה שנים ארוכות בת שבע מטפסת עם פרחים ורדרדים שהשתרגו על חוט בלתי נראה מסביב לעמודים. במרכז הגינה משמאלך עץ לימון הדור וגאה שהעפיל עד למרפסת של רוזה. ומימין מבנה המטבח והמקלחת שנוספו לבית אחרי שנים שבמקורו היה רק שלושה חדרי שינה גדולים, נמליה (ארון אויר ששימש כמקרר באותה תקופה) ומרתף לצינון מזון. ריח מיוחד שילווה את זכרונות ילדותי בבית סבתא עולה באפך עם פתיחת דלת העץ הסגורה בוו פשוט.

    סבתא סעדה, אמא של סבתא שלי, היתה כובסת והפיילות (הגיגיות) המגולוונות היו מסודרות בפינת המרתף.

    בחצר סבא היה נוהג לשכב על ספת עץ מגולפת בין כריות עבודות ידיה של סבתא שלי, סבתא שמעה. כילדה, דימיתי את סבי לאליהו הנביא כנראה בגלל כובד משקלו וזקנו הלבן הארוך והליכותיו השקטות והאצילות.

    בביקורי בירושלים, בעיקר בחגים ובחופש הגדול, תמיד נהג להושיט לי ידו ונשקתי לו על גבה.

     

    סבתא שלי היתה עסוקה במלאכות הבית, חיוך שלו ונעים בפניה היפות,הרחוקות. סבא היה מבוגר ממנה בעשרים שנה והיה עבורה שידוך בהיותה נערה בת 16 שהתאלמנה מאהבת חייה ונותרה עם תינוק בביטנה.

    לימים, עברתי להתגורר בביתה של סבתא. גרתי בחדרה. מוקפת בשידות ובארונות מגולפים. ישנתי על מיטת ברזל עם משענת ראש מעוטרת. תקרה גבוהה. אדני חלון רחבים מרוצפים בטרקוטה אדמדמה. קירות עבים.

    חלונות מסורגים שפוערים עיניים לסימטה צרה. אצבעות זעירות של ילדי השכונה גיששו דרכם ברווחים שבין זגוגיות החלון.

     

    אהבתי את הבית של סבתא שלי. יותר מכל אהבתי את הזכות הגדולה שנפלה בחלקי, לגור שם ולנסות להחזיר עטרה ליושנה. את הצמחים טיפחתי ובמטבחי הקט עלו ניחוחות של תבשילים שזה עתה התנסיתי בהכנתם.

    הייתי בתחילת דרכי העצמאית ועם חלומות ירושלמיים שהזינו את דמיוני.

     

    הלואיזה צמחה וגדלה וקישטה את הכניסה למטבח. בכל בוקר קריר שקידם את פני ישבתי בספה של סבא שלי שבחצר ולגמתי מתה הלואיזה,באיטיות אופיינית שליוותה את הרהורי, מתמכרת בהנאה לריח ולטעם המיוחד שלה.

                                     

               

    באותה תקופה סבתי היתה חולה והתגוררה בבית הורי, כשאמי מטפלת בה במסירות.  בערבי שבת נהגתי לצלצל הביתה לדרוש בשלום כולם. סבתא לא היתה במיטבה. ערב ששי אחד התקשרתי ונמסר לי שאושפזה באותו שבוע אך שוחררה לקראת השבת ומצבה השתפר.התפללתי לשלומה.

     

    באותו ערב ששי, יצאתי לחצר וראיתי אדם מבוגר שתולש בפראות ענפים מעץ הלואיזה. הלואיזה נאנקה ומחתה תחת תנועותיו הגסות. נחלצתי לעזרתה ושאלתי בתרעומת את האיש הזר שפלש לחצר מי הוא ומה מעשיו. אמר שאתעסק בעיניני ויש לו אישור לקטוף לואיזה כמה שרק ירצה. מי את בכלל. את לא מכירה את הצדיקה שהיתה גרה כאן. אני לוקח לואיזה לבית הכנסת, זו מיצווה.

    אמרתי לו שלגמרי במקרה מכירה את האישה שגרה כאן וזו סבתי ובכל מקרה אתה יכול לבקש רשות ולחמול על העץ ולא לקטוף בצורה שכזו ללא מזמרה או מספריים. האיש התבונן בי מלא זעם, נעתקו מילים מפיו וברוב כעסו השליך ארצה את כל שקטף, ואמר איני רוצה ממך שום דבר, כבר אין ברכה בלואיזה הזו. אמר ויצא את החצר אדום וכעוס עם אגרופים קמוצים. נשארתי נטועה על מקומי ואחרי רגע של התאוששות, נשמתי עמוק,  שמתי את ענפי הלואיזה בכלי גדול מלא מים והשתדלתי לשכוח מהאירוע המצער.

     

    בבוקר, השכמתי לספוג ניחוחות של שלווה ירושלמית כשברקע שירה ותפילות מבתי הכנסת הסמוכים. נעימות שונות של עדות שונות וסילסולי זמירות שבת ליוו אותי כמדי שבת.

    השער נפתח ולחצר נכנס זוג חברים של הורי שבאו לבקר את בנם הסטודנט בירושלים. שמחתי לבואם וכיבדתי אותם במשקה לואיזה מצונן. שרה הוציאה סיר גדול של ג'חנון תימני מעשה ידיה והתיישבנו בחצר.

    אחרי התרגשות ראשונית של המפגש השיחה נסבה על מצבה של סבתא. אמרו לי שמצבה לא כל כך טוב.

    אמרתי שאני יודעת אבל הרגעתי אותם באומרי שכרגע היא כבר חשה בטוב ושוחררה מבית החולים.

    ואז אמרו לי שזה נכון אבל שוב הרגישה לא טוב ונכנסה לבית החולים.

    שאלתי מתי. אמרו בערב.

    אמרתי להם שלא יכול להיות, דברתי עם הבית ונאמר לי שהכל בסדר.

    ואז הם אמרו שאחר כך לא הרגישה טוב ובלילה היא נפטרה.

    משקה הלואיזה עצר תנועתו בבית הבליעה.

    המילה "נפטרה" הדהדה בראשי ממאנת להיקלט.

    צעקתי שזה לא נכון ואני לא מאמינה. ואז הם ניסו לחבק אותי ולהרגיע את נפשי הסוערת...

    זה בגלל הלואיזה!! זה בגללי!!! זה בגלל הלואיזה!!!! לא יכולתי להרגע.

    בכיתי כמו שלא בכיתי מעודי. סרבתי להרגע. הם לא הבינו מה פשר המשפטים  שזעקתי...

    אבל אתם כבר מבינים למה נדרתי שלכל בית חדש אליו אגיע, אביא שתיל של לואיזה.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/11/14 20:41:

      צטט: היא ולא אחרת 2014-11-23 11:04:40

      חגיגית וואוו רגשתי עד דמעות לקרוא אותך כאן. כתבת יפהפה ומצמרר וכמו יכולתי להרגיש אותי שם, עוברת עמך לגעת נופי ניחוחות החדרים וחצר הבית. יכולתי לראות את קולות החיים בתיאוריך הנהדרים. תודה תודה על ששלחת אותי לטיול בזמן ברשומתך הנפלאה הזו. מרגשת! מרגשת!! מרגשת!!! :) חודש מואר, שבוע טוב ויום משמח.

       

      יקירה רגישה ומיוחדת את ... נכנסת לי ללב עם תשומת הלב וההתכווננות שלך ...תודה שבאת, תודה שקראת

      ותודה גדולה על תגובתך וברכותייך...המברכת תבורך! ♥

        23/11/14 11:04:
      חגיגית וואוו רגשתי עד דמעות לקרוא אותך כאן. כתבת יפהפה ומצמרר וכמו יכולתי להרגיש אותי שם, עוברת עמך לגעת נופי ניחוחות החדרים וחצר הבית. יכולתי לראות את קולות החיים בתיאוריך הנהדרים. תודה תודה על ששלחת אותי לטיול בזמן ברשומתך הנפלאה הזו. מרגשת! מרגשת!! מרגשת!!! :) חודש מואר, שבוע טוב ויום משמח.
        4/7/13 12:05:

      צטט: אב10 2013-07-04 11:08:50

      ניחוחות ירושלמיים תמיד יפים הם, ומי שלא מכיר את סמטאותיה של נחלאות אולי לא ייטיב הבן את ספורך, עד ליסודו. וכן נוף ילדות העוטף אותנו, הוא אשר מוביל בהמשך את חיינו. ובנוף הילדות תמיד שזורות דמויות, אשר נשמותינו נקשרות אליהן, ואין אנו יכולים להאמין, שאותם גזעים ארזי לבנון, נגדעו באיבחת סיף אחת.

      איזה יופי לי שהרחקת עד ירושלים איתי:)  אכן ניחוחות אחרים לה לירושלים שלנו והם נצרבים בתודעה עמוק ...

      תודה רבה שקראת יקירי!

       

        4/7/13 11:08:
      ניחוחות ירושלמיים תמיד יפים הם, ומי שלא מכיר את סמטאותיה של נחלאות אולי לא ייטיב הבן את ספורך, עד ליסודו. וכן נוף ילדות העוטף אותנו, הוא אשר מוביל בהמשך את חיינו. ובנוף הילדות תמיד שזורות דמויות, אשר נשמותינו נקשרות אליהן, ואין אנו יכולים להאמין, שאותם גזעים ארזי לבנון, נגדעו באיבחת סיף אחת.
        3/7/13 01:25:

      צטט: נורית-ארט 2013-07-03 00:15:12

      יא איזה סיפור? הרגשתי כאילו אני בעוד פרק מרתק בבוסתן ספרדי. לספור שלך יש מראה וריח וקול ונשמה. תודה.

      תודה לך נורית שקראת...מעניין שסיפור אמיתי זה נצרב בזכרוני בשנות העשרים ושנים רבות אחרי כן כתבתי אותו וזכרתי כל פרט ופרט כולל התחושות הקולות והריחות כאילו היה אתמול... לילה טוב יקירתי!

       

        3/7/13 00:15:
      יא איזה סיפור? הרגשתי כאילו אני בעוד פרק מרתק בבוסתן ספרדי. לספור שלך יש מראה וריח וקול ונשמה. תודה.
        2/7/13 16:08:

      צטט: מרב 1956 2013-07-02 11:10:57

      http://cafe.themarker.com/image/2943922/

       

      לריח זכרונות משלו......

      מה חבל שריח הלואיזה אינו עובר מסך.

       

      תודה מרב...אני מריחה אותו עד כאן...עבר מסך:))))

        2/10/12 21:30:
      לסדריק, אורנהא, דרורגרין,מסלו, הלנה היפה ורותי היקרים, תודה על תגובותיכם ללואיזה שלי המלווה אותי שנים....:)
        2/10/12 20:50:
      להמשיך לשתול, לטפח, לאהוב, לזכור.. ולשמר את הקשר עם היקר מכל.
        2/10/12 20:16:
      חגית, סיפור זכרונות מרגש כל כך והתאורים של ירושלים של פעם נהדרים. רגשי האשמה מובנים לגמרי, כנראה שגם אני הייתי מרגישה כך.
        2/10/12 13:51:
      חמור קפריסאי - הוא גדל וחזק יותר- ונדמה לי שקוראים לו אובורסי. סבי היה מספר לי על קנייה ומכירת חמורים שעשה בעיר העתיקה. בית הכנסת של סבי - היה אף הוא בשוק הגובל בנחלאות. עד היום אנחנו משתדלים לנסוע להקפות בבית הכנסת בשוק. השבוע נזכרנו שסבתי התפללה למות כהרף עיין, שלא תהיה תלויה עד יומה האחרון. כנראה שהייתה צדיקה - והוא גמל לה- עד גיל 93 - הייתה בריאה וצלולה. כשבאתי לבקרה בבית החולים כשתאוששה מהתרדמת - נשקה אותי ולאחר מכן חזרה לתרדמתה. תוך שבוע מסרה את נשמתה. ואת בחן רב, העלית את דמות סבי וסבתי.
        3/5/12 22:25:

      לואיזה מספרת והמראות נגלים

      שתילי החיים וניחוחם לאורה

      צדיקה הייתה 

        19/3/12 17:29:
      כמה הצלחת לשתף באוירה, ברגשות, בריחות. תפאורה שלמה צבעת כאן בסיפורך והעמדת דמויות חיות ופועלות. ממש ציור חי.
        19/3/12 09:06:
      *
        19/3/12 07:06:
      ירושלים של אותם ימים נמצאת במקום טוב באמצע בתודעתי המתעבה....המתהווה. כשאתה מזכיר לי את הקשר בין האדם והצומח נארג לו בתוכי סיפור חדש על התחדשות, על פריחה פלאית של סחלב/אדם. תודה:)
        18/3/12 23:18:
      ואו. ניחוחות של ירושלים. זו אנרגיה שמלווה אותך. והסיפור, כמו העלה האחרון של או הנרי. הקשר המיוחד בין האדם לצומח. מזכיר לי את עץ הפקאן שנטע דודי בחצר הירושלמית שלנו. ושהתייבש כשאימי הלכה לעולמו. וכשהדוד הלך לעולמו העץ חזר לחיים במן תחיה מחודשת.
        18/3/12 20:31:
      תודה:) הוא אמיתי לחלוטין ונחרט בי למרות שחלפו שנים רבות מאז...
        18/3/12 20:19:
      סיפור מרגש ויפה.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      HagitFriedlander
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין