כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    "פמינה" - 'אמא גדולה עתיקה'

    33 תגובות   יום ראשון, 18/3/12, 18:53

    "פמינה" - 'אמא גדולה עתיקה'

     

    הרהורים במילים ובשירה על עבודתי 'אמא גדולה עתיקה' שמוצגת בימים אלה ( מרץ 2012 ) בתערוכה 'פמינה'

     

     

    ''
        

    'אמא גדולה עתיקה' - דיוקן עצמי. נורית צדרבוים 2004

     

    "פמינה". זה שם התערוכה הקבוצתית – הארצית שנפתחת בימים אלה.


    איך לא אשתתף, כשהתמונה "אימא גדולה ועתיקה" יושבת וזועקת מקירות ביתי?


    שמעתי על התערוכה ימים ספורים לפני שתם מועד הגשת העבודות. גם לא ידעתי עליה רבות והבנתי שזה נושא שנתי, ארצי קבוצתי. ייתכן, משהו מאד פופוליסטי.


    אבל, אני, נערה הייתי וגם זקנתי, ולכן, חדלתי לשים לב לכותרות, חדלתי לעשות חשבון, ולמדתי ללכת עם הלב ועם הידיעה הברורה שיצירה צריכה אוויר. יצירה צריכה להיחשף, להגיע לצבור, ולמסד ולמקם את עצמה כחלק מהשיח התרבותי. אני לא מציירת למגירות, גם לא לקירות (פעם ציירתי על קירות). אני כן מציירת חלקים גדולים ממגירות נפשי. אך משאלה נפתחות ומקבעות את עצמן בצבע ובצורה ובכתם ועל מצע כל שהוא, הן הופכות להיות מגירות שנפתחו – ואם כבר נפתחו נכון להם שייפתחו לעין כל רואה.


    אז לי יש את "אימא גדולה עתיקה" (2004) – ציור שסגר שלוש שנים של חקירה את נושא הדיוקן עצמי. גם היא בעצם דיוקן עצמי, אבל היא צמחה להיות אחרת ושונה מכל סדרת הציורים שהופקו באותם שנים ( כ – 100 במספר). הפכה להיות שונה, אחרת, עתירת דימויים וצורות – כאילו יצאה והוציאה אותי לדרך אחרת. "הציור הזה מתאים לתערוכה 'פמינה'", אמרתי, ושמתי פעמיי להביא אותה לבית האמנים לתערוכה קבוצתית.


    אודה ואומר בגילוי לב נאות, לא שאלתי "הטובה האכסניה"? גם לא "הטובים הדיירים"? (מסוג השאלות שסנובים למיניהם עשויים לשאול), אחת רק ידעתי, "אימא גדולה ועתיקה" מתיקה מקומה מהקיר הקבוע בביתי ויוצאת לגיחה קצרה. סיור נוסף בחוצות, זה בעצם תפקידה. להיות, להראות, להראות – שהרי באמנות עסקינן.


    בשנת 2004 – ציירתי אותה. והפעם בשונה ממנהגי לא אסביר יותר מדי, לא אפרט, לא אומר מדוע זה שם העבודה. אני מניחה שסקרנים, מתעניינים ויודעי קריאה, יוכלו לקרוא את היצירה מפנים ומחוץ ולהבינה ואולי אף להבין יותר ממה שאני בעצמי הבנתי בעת שיצרתי אותה.


    אלא, שיצירה כמו יצירה, מזינה ומפרה את עצמה (כך זה אצלי בכל אופן). ולכן, היום בשנת 2012 כשנפרדתי ממנה והשארתי אותה תלויה בתערוכה לשבט ולחסד, חזרתי ריקה ממנה ומלאה במילות השיר, שנגזרו ממנה.


    הימים הם ימים אחרים. עכשיו אני כאן, והמילים והשיר 'אימא גדולה ועתיקה' הדהדו אל הרגעים האמיתיים של היום הזה ממש. וכל יום הוא יום אחר, וכל יום נושא עמו מטענים של פעם שמתחברים למטענים של היום, והציור של פעם הדהד לתוך ההוויה העכשווית והוליד את השיר. ככה הפעם אצלי שיר נולד –  השיר, "אימא גדולה עתיקה – שוברת שתיקה".


    אימא גדולה עתיקה – שוברת שתיקה/ נורית צדרבוים

     

    הַתְּמוּנָה.

    אִמָּא גְּדוֹלָה עַתִּיקָה

    מְתִיקָה מְקוֹמָה עוֹבֶרֶת, מְקִיר לְקִיר שׁוֹבֶרֶת, שְׁתִיקָה.

    שׁוֹמֶרֶת טוֹמֶנֶת סוֹדָה עַל טִיחַ לָבָן. בֵין חִיבּוּטֵי שָׁטִיחַ גַּם.

     

    אִמָּא גְּדוֹלָה עַתִּיקָה. שְׁתִיקָתָהּ מֵעִיקָה.

    זוֹעֶקֶת שֶׁבֶר בְּרִית מִילָתָהּ בֵּין כֶּתֶם קַו סִימָן וְתָו

    בֵּין זְמַן עָבָר לִזְמָן קָּם צַר אוֹרֵב עוֹזֵב,

    כְּצָב סוֹחֵב עַל גַּב, מוֹעֵד עַל רֶגֶל, קוֹצֵב לֵב.

     

    אִמָּא גְּדוֹלָה עַתִּיקָה. תְּלוּיָה עַל בְּלִימָה כְּעוֹצֶרֶת.

    מִטַּלְטֶלֶת בִּשְׁאוֹן מְטוּטֶלֶת עַד עַז שֶׁמַתַּק מִקַּדְמַת דְּנָה.

    רְצוּצָה כְּקָנֶה שָׁעוּן עַל עַמּוּד שִׁדְרָתוֹ שֶׁל זְמַן

    שֶׁנָּכַח שָׁכַח וְהָפַךְ עָתִיד לֶעָבָר.

     

    אִמָּא גְּדוֹלָה עַתִּיקָה. מְתִיקָה עַצְמָהּ מֵחָלָל אֶל חָלָל

    מְכַלָּה זָעֲמָה בִּכְסוּתָהּ בְּסוֹדָה בְּעוֹדָה רוֹעָה בְּשַׂדָהּ

    בְּאֵין חִיל וּרְעָדָה. זֵרֵי דַּפְנָה לֹא כַּתְּרוּ לָהּ, כַּרְעָה בְּרוּחָהּ

    לֹא שִׁבֹּלֶת מֵעֹמֶס, לֹא סִבֹּלֶת בִּבְנֵי אֶפְרַיִם, שְׁעַת הַשִּׁין.

     

    אִמָּא אַחַת גְּדוֹלָה, בַּת אֶלֶף, נִשְׂרֵפֶת בִּמְעוּפָהּ בֵּין קָדְשֵּׁי הַחוֹל.

    מַלְּאָה כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ, קָמָה מִשְׁבַרֵיהָ, כָּרְעָה לַלֵּדֶת אֶת עַצְמָהּ מִמֶּנָה

    לְלֹא רַחֵם. עָבְרָה מִדּוֹר אֵלֵי דְּרוֹר מְאֲרָצוֹת קֹר שֶׁל מוֹלֶדֶת נְשָמָה

    אֶל מְחוֹזוֹת חֹם שֶׁל לִבָּהּ מוֹרֶדֶת בְּאִשָׁהּ. גּוֹעֵש כְּיוֹרָה בּוֹעֶרֶת בְּלַהֲטוּטֵי חֻמַּהּ.

     

    אִמָּא גְּדוֹלָה עַתִּיקָה. שׁוֹבֶרֶת שְׁתִיקָה.

     


    © כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

     

     


     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (33)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/3/12 05:30:
      יפה התמונה מעניין הטקסט
        22/3/12 00:14:
      יצירה מרתקת נורית. הבית האחרון בשיר מדבר אלי במיוחד. נפלא!
        21/3/12 00:19:

      צטט: שולה ניסים 2012-03-20 18:36:28

      "אמא גדולה עתיקה" זה לוקח אותי לתת המודע הקולקטיבי של יונג. לכולנו אותה אמא, אותו תת מודע, אותם סמלים ונרטיבים. כמו שיש ד.נ.א של הגוף הפיזי שעובר מגוף לגוף ומדור לדור, כך יש גם ד.נ.א רוחני, נפשי. איזה יפה. גם השיר, גם הציור.

      תודה שולה.

      הנה שוב אנחנו ביונג. וידעתי שאת תעלי את זה. ונכון , לפחות בעיני ולדעתי, כל מה שכתבת כאן. ושוב תודה.

        20/3/12 18:36:
      "אמא גדולה עתיקה" זה לוקח אותי לתת המודע הקולקטיבי של יונג. לכולנו אותה אמא, אותו תת מודע, אותם סמלים ונרטיבים. כמו שיש ד.נ.א של הגוף הפיזי שעובר מגוף לגוף ומדור לדור, כך יש גם ד.נ.א רוחני, נפשי. איזה יפה. גם השיר, גם הציור.
        20/3/12 10:48:

      צטט: אריהיגודה 2012-03-20 08:57:07

      אמא גדולה אהבתי את השיר ומקומו של הציור על קיר מסויים במקום מסויים שרק את מכל הקוראים מכירה אותו.

      הי אריה יקר,

      אז מה אני צריכה להגיד עכשיו? יאללה, קדימה. תפנה מקום?

      ותודה. שמחה שאהבת. אתה רואה? הפנס מתחיל להתבהר.

        20/3/12 10:47:

      צטט: ~בועז22~ 2012-03-20 07:20:00

      "...יצירה צריכה אוויר." - נהדר! וטוב שכך! והשיר? מעולה!

      תודה בועז גם על תגובתך וגם על עצם דבריך.

        20/3/12 10:46:

      צטט: גביבא 2012-03-20 07:14:32

      בוקר טוב הציור מקסים האם יש טכניקה מסוימת שסייעה לך להשיג את הצבעוניות? באיזה צבעים השתמשת? אהבתי את הרעיון שהתמונה היתה קיימת כבר ופשוט צירפת אותה לתערוכה. והערה אחרונה "פמינה " היא פירמה של תחתונים... הכל מרשים מאד. האם הצגת יחד עם השיר?

      הי גבי.

      תודה על דברייך. אהבתי.

      ובאשר לכך שהתמונה הייתה קיימת והלכה לתערוכה. אני חייבת לומר, שזה דבר שקורה אצלי מדי פעם. כאשר מודיעים לי על נושא מסויים, אני תמיד מעדיפה לדעת שיש באמתחתי משהו שמתאים, ולא שעשיתי אותו במיוחד לנושא. משום שאת הנושאים, כאמנית, אני קובעת לעצמי ביני לביני. ואז אם מתאים, אז יופי. אהבתי את הערתך זו.

      ועתה לשאלותייך.

      1. הצבעוניות הושגה באמצעות צבעי אקריליק בערבובים שיצרתי תוך כדי עבודה.

      2. יש משהו בטכניקה שאותו לא רואים בצילום. העבודה היא על סוג של נייר קרטון עבה שהכנתי עליו מצע מחוספס. ערבבתי חול עם דבק פלאסטי וצבע סופרקריל לבן. כך יצרתי מצע עם טקסטורה מאד מעניינת, שהתאימה למה שאני רציתי לעבודה זו. בצילומים טובים יותר, רואים גם את זה.

      3. לא הצגתי את העבודה יחד עם השיר. השיר נולד כאשר נפרדתי מהעבודה, השארתי אותה שם, והגעתי לביתי - וכך הוא נולד והדהד על העבודה שנשארה מיותמת ממנו מצד אחד, אך גם הולידה אותו מצד שני. אני מקווה שתיהיה לי הזדמנות אחרת להציג עבודות שלי עם שיריי שמהדהדים אליהם בדרך זו או אחרת.

       

        20/3/12 10:21:

      צטט: Avivit Agam 2012-03-19 19:54:20

      מזכיר אמנות ביזנטית

      נכו. יפה. גם. ותודה.

        20/3/12 10:20:

      צטט: נעמה ארז 2012-03-19 19:47:36

      רציתי לכתוב לך מה מעוררת בי "אמא גדולה עתיקה", אבל אני רואה שהקדמת אותי וכתבת זאת בשיר. ציור כל כך עשיר מבחינה צבעונית, וסמבולים, הייתי שמחה שיעתיק את עצמו אל הקיר שלי :) ואני רואה בה עוד דברים. אני רואה בה עץ ואני רואה בה אדמה אבל גם שמיים והעין שלישית אצלה כל כך מפותחת והדם זורם אצלה ממקום למקום משורג לגמרי ויוצר חיות (צמחיה) ודממה(כוכבים) אמא גדולה עתיקה הוא גם שם הלקוח מן הקדמונים אשר עסקו גם בכישוף והיו להם שמות כמו "אבו אדומה מנוקדת" וכו'. אמא עתיקה נראית גם כמו גולם עטוף בצל כחול מקושט בעלים, ממנו יבקע הפרפר. לא כתבת היכן התערוכה.

      הי נעמה,

      חכמה כמו תמיד. שמחתי שרצית אותו אל הקיר שלך, גם רצון לכשעצמו זה משהו משמח.

      אהבתי לראות את כל שראית, ובהזדמנות זו גם הראית לי. כמו תמיד, חלק מהדברים ראיתי גם אני, וחלק אחר נגלה לעניהם של אחרים ואפשרו לי לראות מתוך עיניהם שלהם. במיוחד העניין של העין השלישית. קלעת גם לעניין השם הקדמוני, לא שהכרתי את השם הספציפי שאת הכרת, אבל הדהדת ביודעין לשמות מיתיים, קדמוניים, סימבוליים וטעונים ובין השאר חשבתי גם על יונג. גם העניין של הגולם, מצא חן בעיני, והאפשרות שממנו יצמח פרפר, או לחילופן הגולם שקם על יוצרו...

      תודה לך על קריאה כל כך יפה.

      התערוכה היא ארצית עבודה זו מוצגת בבית האמנים ע"ש שאגאל בחיפה.

        20/3/12 09:57:

      צטט: ג.ע. 2 2012-03-19 16:20:11

      נורית היקרה,

        

        

      אחלק את דבריי לשניים - קודם כל על התמונה עצמה. אחר כך אתייחס לשיר. כן, הפעם אני מרגישה צורך להפוך את הסדר בו אני מגיבה בד"כ.

       

      קודם כל הצבעים.... הצבעים החזקים-צועקים-חיים האלה - שאני כל כך אוהבת. צבעים כאלה מיד עושים לי חשק להסתכל בתמונה.

       

      אז ככה, בקשר לשם התמונה "אמא גדולה עתיקה", החלטתי להיכנס לאתגר ולנסות לפרק ולהבין מדוע שם התמונה.

       

      קודם כל מדובר בצבעי היסוד. הצורות בדמות הן כולן מן הטבע - עלים למיניהם, להבות אש, למרות שגם שבשבות רוח.

       

      כל ה"תבנית" של הדמות נראית כמו הצורה של רחם. , מסביב לכל הדמות יש אש. גם מאחורי תווי הפנים יש להבות אש, לעומת זאת בחלק הגוף שמתחת לראש, יש כחול - שמשדר קצת יותר רוגע. יש גם קווים ש"מגינים" קצת על אזור הפנים העליון ויש את הקווים מאחורי התמונה - קווי המסגרת. - כל זאת ביחד מראה מצד אחד שהדוברת היא כמו אמא אדמה, מכילה מכל מה שהטבע נותן - הרחם (נותן החיים), הצומח (העלים), אבל גם האש והמים והשמיים (הכחול) והרוח (השבשבות שבתוך בית החזה שלה) - וככזאת - היא עצמה מכילה את כל התכונות האלה. הקווים לעומת זאת, מראים, לדעתי ולהבנתי, שהיא מבינה גם שלפעמים צריך להכניס דברים למסגרת ולהתנהל בתוכה - ושם, בתוך המסגרת, אפשר לחיות כמו בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלת.

       

      ציור מקסים, שאני יודעת בוודאות שכבר ראיתי אותו בין תמונות הדיוקן שלך, אבל הוא המרהיב ביותר, לדעתי.

       

       

       

       

      ועכשיו לשיר:

       

       

      השיר ממש מדבר מלשונה של התמונה.

       

      על הצורך שלה לשבור את השתיקה שם על הקיר הקבוע, ולצעוק את מה שיש לה לומר בכל מקום אפשרי, לא לתת לזמן לקפוא, להראות שעדיין אמא גדולה ועתיקה  - כמו אמא אדמה, לא רק שממשיכה להיות קיימת, רוצה שגם יבינו וידעו שהיא כאן וקיימת ולא עבר זמנה. והקיימות הזאת מתקיימת בעיקר בכך שהיא תצליח להגיע לעיניהם וליבם של עוד הרבה צופים, זה בשבילה קצב הלב. היא לא אוהבת לשבת בבית ולשתוק, האישה הזאת, היא רוצה להמשיך את "חייה", ובתוך כך להמשיך להגיד את דבריה ולהראות את חשיבותה, גם כשהזמן עובר ומשתנה וקמים כל מיני אופנות שונות ומשונות של איך צריכה להיראות אמנות, או של מה מקובל יותר, וגם של כל מיני הגדרות הקשורות לאישה בכלל ולאישה כאם.

       

      אהבתי מאוד מאוד, גם את התמונה המרהיבה ביופיה ובחשיבה על כל פרט ופרט, וגם את השיר שנכתב מפיה של ה'אמא גדולה עתיקה'.

       

      ג.ע.2

      שלום גימל יקירתי הכחולה.

      איזו השקעה. וכמובן לא סתם השקעה אלה השקעה מעמיקה. אהבתי מאד את הניתוח שלך, וכמובן, בדרכך קלעת הרבה מאד. קלעת למקומות שגם אנ מצאתי וגיליתי ( אחרי שסיימתי את הציור)  - כמו למשל הרחם. אבל פתחת לי גם מחשבות חדשות שאני לא ראיתי אותם ( על אף שהם שם, משם שאם מישהו ראה אותם אז הם שם). אהבתי מאד את הניתוח של הציור ( ואני עוד לא מדברת על השיר). וגיליתי דרכך את היסודות ואת הסודות האחרים שטמנתי לי בציור מבלי שהאני המודע שלי ידע, בשעה שעצמי המודע שלי ידע גם ידע. תודה לך יקירה.

      ולגבי השיר. נפלא כתבת גם כאן. את מבינה, אין ספק. ושוב תודה גם הפעם.

      ובעיקר שמחה שאהבת ושמחה שמצאת בזה עניין.


       

       

       

       

       

       

        20/3/12 09:52:

      צטט: חיים יפים 2012-03-19 10:59:38

      mama mia

      תודה. אי אפשר להגיד את זה טוב יותר.

        20/3/12 09:51:

      צטט: sari di 2012-03-19 08:48:51

      עמוס צורות צבע והוד. יפהפה! בהצלחה:)

      תודה שרי.

       

        20/3/12 09:51:

      צטט: גליתוש. 2012-03-19 02:02:19

      את נהדרת! האמא הגדולה והעתיקה. היא המכילה הכל. לא סתם גם יש לה צורה של בבושקה עם כל הפיבנוכו הכי זעיר שיכול להיות אל החוץ הכי גדול שניראה. והצבעים נהדרים, צוהלים בחמימותם. אגב, מה משמעות שם התערוכה 'פמינה'?

      הי גלית. תודה ותודה. ויפה לך, יש לך עין טובה. כשסיימתי את הציור הדבר הראשון שגיליתי וחשבתי לעצמי היה הבבושקה ( וזה כמובן לא היה מכוון מלכתחילה) - ואכן לבבושקה כאן משמעות כפולה הן בצורה הן בצבעוניות הן בעיטורים וגם במובן של הכלה של בובה בתוך בובה בתוך בובה - משהו שמסמל את ההכלה ואת האמהות ואת הפוריות.

      ובאשר לשאלתך, 'מה משמעות השם של התערוכה"? אם שמת לב אז כתבתי ברשימה שלי, שבכלל לא בדקתי את הראיון ואת הקונספט של האוצרים. שמעתי פמינה, זה הדהד לי לנושאים שקשורים לנשיות ומשם לאמהות. אז מבחינתי זו המשמעות, ייתכן מאד שמארגני התערוכה חשבו על עוד דברים.

        20/3/12 09:47:
      מתנצלת שלא הגבתי לכל החברים המגיבים הנפלאים. לא הייתי כאן יומיים. ועכשיו כל אחד יקבל את המגיע לו, אחד אחד לפי התור. מגיע לכם.
        20/3/12 08:57:
      אמא גדולה אהבתי את השיר ומקומו של הציור על קיר מסויים במקום מסויים שרק את מכל הקוראים מכירה אותו.
        20/3/12 07:20:
      "...יצירה צריכה אוויר." - נהדר! וטוב שכך! והשיר? מעולה!
        20/3/12 07:14:
      בוקר טוב הציור מקסים האם יש טכניקה מסוימת שסייעה לך להשיג את הצבעוניות? באיזה צבעים השתמשת? אהבתי את הרעיון שהתמונה היתה קיימת כבר ופשוט צירפת אותה לתערוכה. והערה אחרונה "פמינה " היא פירמה של תחתונים... הכל מרשים מאד. האם הצגת יחד עם השיר?
        19/3/12 19:54:
      מזכיר אמנות ביזנטית
        19/3/12 19:47:
      רציתי לכתוב לך מה מעוררת בי "אמא גדולה עתיקה", אבל אני רואה שהקדמת אותי וכתבת זאת בשיר. ציור כל כך עשיר מבחינה צבעונית, וסמבולים, הייתי שמחה שיעתיק את עצמו אל הקיר שלי :) ואני רואה בה עוד דברים. אני רואה בה עץ ואני רואה בה אדמה אבל גם שמיים והעין שלישית אצלה כל כך מפותחת והדם זורם אצלה ממקום למקום משורג לגמרי ויוצר חיות (צמחיה) ודממה(כוכבים) אמא גדולה עתיקה הוא גם שם הלקוח מן הקדמונים אשר עסקו גם בכישוף והיו להם שמות כמו "אבו אדומה מנוקדת" וכו'. אמא עתיקה נראית גם כמו גולם עטוף בצל כחול מקושט בעלים, ממנו יבקע הפרפר. לא כתבת היכן התערוכה.
        19/3/12 16:20:

      נורית היקרה,

        

        

      אחלק את דבריי לשניים - קודם כל על התמונה עצמה. אחר כך אתייחס לשיר. כן, הפעם אני מרגישה צורך להפוך את הסדר בו אני מגיבה בד"כ.

       

      קודם כל הצבעים.... הצבעים החזקים-צועקים-חיים האלה - שאני כל כך אוהבת. צבעים כאלה מיד עושים לי חשק להסתכל בתמונה.

       

      אז ככה, בקשר לשם התמונה "אמא גדולה עתיקה", החלטתי להיכנס לאתגר ולנסות לפרק ולהבין מדוע שם התמונה.

       

      קודם כל מדובר בצבעי היסוד. הצורות בדמות הן כולן מן הטבע - עלים למיניהם, להבות אש, למרות שגם שבשבות רוח.

       

      כל ה"תבנית" של הדמות נראית כמו הצורה של רחם. , מסביב לכל הדמות יש אש. גם מאחורי תווי הפנים יש להבות אש, לעומת זאת בחלק הגוף שמתחת לראש, יש כחול - שמשדר קצת יותר רוגע. יש גם קווים ש"מגינים" קצת על אזור הפנים העליון ויש את הקווים מאחורי התמונה - קווי המסגרת. - כל זאת ביחד מראה מצד אחד שהדוברת היא כמו אמא אדמה, מכילה מכל מה שהטבע נותן - הרחם (נותן החיים), הצומח (העלים), אבל גם האש והמים והשמיים (הכחול) והרוח (השבשבות שבתוך בית החזה שלה) - וככזאת - היא עצמה מכילה את כל התכונות האלה. הקווים לעומת זאת, מראים, לדעתי ולהבנתי, שהיא מבינה גם שלפעמים צריך להכניס דברים למסגרת ולהתנהל בתוכה - ושם, בתוך המסגרת, אפשר לחיות כמו בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלת.

       

      ציור מקסים, שאני יודעת בוודאות שכבר ראיתי אותו בין תמונות הדיוקן שלך, אבל הוא המרהיב ביותר, לדעתי.

       

       

       

       

      ועכשיו לשיר:

       

       

      השיר ממש מדבר מלשונה של התמונה.

       

      על הצורך שלה לשבור את השתיקה שם על הקיר הקבוע, ולצעוק את מה שיש לה לומר בכל מקום אפשרי, לא לתת לזמן לקפוא, להראות שעדיין אמא גדולה ועתיקה  - כמו אמא אדמה, לא רק שממשיכה להיות קיימת, רוצה שגם יבינו וידעו שהיא כאן וקיימת ולא עבר זמנה. והקיימות הזאת מתקיימת בעיקר בכך שהיא תצליח להגיע לעיניהם וליבם של עוד הרבה צופים, זה בשבילה קצב הלב. היא לא אוהבת לשבת בבית ולשתוק, האישה הזאת, היא רוצה להמשיך את "חייה", ובתוך כך להמשיך להגיד את דבריה ולהראות את חשיבותה, גם כשהזמן עובר ומשתנה וקמים כל מיני אופנות שונות ומשונות של איך צריכה להיראות אמנות, או של מה מקובל יותר, וגם של כל מיני הגדרות הקשורות לאישה בכלל ולאישה כאם.

       

      אהבתי מאוד מאוד, גם את התמונה המרהיבה ביופיה ובחשיבה על כל פרט ופרט, וגם את השיר שנכתב מפיה של ה'אמא גדולה עתיקה'.

       

      ג.ע.2

       

       

       

       

        19/3/12 10:59:
      mama mia
        19/3/12 08:48:
      עמוס צורות צבע והוד. יפהפה! בהצלחה:)
        19/3/12 02:02:
      את נהדרת! האמא הגדולה והעתיקה. היא המכילה הכל. לא סתם גם יש לה צורה של בבושקה עם כל הפיבנוכו הכי זעיר שיכול להיות אל החוץ הכי גדול שניראה. והצבעים נהדרים, צוהלים בחמימותם. אגב, מה משמעות שם התערוכה 'פמינה'?
        19/3/12 00:22:

      צטט: perach1 2012-03-18 23:42:43

      " אִמָּא גְּדוֹלָה עַתִּיקָה. שְׁתִיקָתָהּ מֵעִיקָה. זוֹעֶקֶת שֶׁבֶר בְּרִית מִילָתָהּ בֵּין כֶּתֶם קַו סִימָן וְתָו"... כתיבה יפה .. תודה על השיתוף בהרהורים ובתמונה ..

      תודה פרח.

        19/3/12 00:22:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-03-18 23:05:24

      הרגשתי שהשיר מלא בצבע כמו הציור ממש תאומו המילולי. יש משהו קמאי בפנים הללו שמביטות אלי מהציור שלך. נפלא.

      תודה רונית, נכון. זו האמא העתיקה - הקמאית, האם הגדולה, אם כל האמהות. אהבתי גם את ההבחנה שלך בתאימות בין השניים, על אף שרחוקים הם בשנים - אך מהן שמונה שנים לעומת אמא גדולה עתיקה בת אלף?

        19/3/12 00:20:

      צטט: razam-דודי רצם 2012-03-18 21:09:52

       הדבר הראשון שעלה במחשבותיי לגבי השיר  :  "רחל אם האם"  האימא של כולנו ...

       הציור דומה  לרחם שמכיל בתוכו את האימא עצמה... רוצה היא להוליד את עצמה מחדש ...לכן היא יצאה לאוויר העולם מחדש דרך תערוכה  מזדמנת בדקה ה-90 ואולי  תזכה לתהילה מתחדשת...

      הציור  מזכיר לי אומנות אינדיאנית עם סמלים שאינני מבין אותם, אבל הבחנתי בשלשה פרחים בתוך הרחם המסמנים את שלושת השלבים של האם בחייה. מי לידה  דרך נעוריה ועד לבגרותה...ואולי את אמך?

      זאת ראיתי  ממבט מרפרף   בשיר שמילותיו מסחררות את מחשבותיי ...ולציור המיוחד מחשבותיי מרוכזות  יותר משום שזו גם דרכי להביע את מילותיי.

      תודה.

      נשארתי פעורת פה. אז אתה לא רק צייר, וכותב סיפורים ומשורר, אתה גם פרשן משובח.

      ולא אוסיף עוד מילה, כי את אמרת הרוב אם לא כמעט הכל. תודה דודי.

        19/3/12 00:18:

      צטט: שלויימה (חוני) 2012-03-18 21:08:29

      הצבעים ושילוב הגוונים מזכיר לי מאד את פרידה קאלו וזו אמורה להיות מחמאה.

      תודה שלוימה. בתור מי שאוהבת מאד את פרידה קאלו, לקחתי את זה כמחמאה גדולה ותודה.

        19/3/12 00:17:

      צטט: ד'ר רותי לאופר 2012-03-18 20:47:40

      ציור מרשים ושיר מרשים, ואת הפירושים הפרטיים שלי אני שומרת (בהשתאות ובהשתהות) לעצמי.

      תודה רותי, יפה בעיני השמירה על הפירושים ( לא שאני לא סקרנית) כולל ההשתהות וההשתאות.

        18/3/12 23:42:
      " אִמָּא גְּדוֹלָה עַתִּיקָה. שְׁתִיקָתָהּ מֵעִיקָה. זוֹעֶקֶת שֶׁבֶר בְּרִית מִילָתָהּ בֵּין כֶּתֶם קַו סִימָן וְתָו"... כתיבה יפה .. תודה על השיתוף בהרהורים ובתמונה ..
        18/3/12 23:05:
      הרגשתי שהשיר מלא בצבע כמו הציור ממש תאומו המילולי. יש משהו קמאי בפנים הללו שמביטות אלי מהציור שלך. נפלא.
        18/3/12 21:09:

       הדבר הראשון שעלה במחשבותיי לגבי השיר  :  "רחל אם האם"  האימא של כולנו ...

       הציור דומה  לרחם שמכיל בתוכו את האימא עצמה... רוצה היא להוליד את עצמה מחדש ...לכן היא יצאה לאוויר העולם מחדש דרך תערוכה  מזדמנת בדקה ה-90 ואולי  תזכה לתהילה מתחדשת...

      הציור  מזכיר לי אומנות אינדיאנית עם סמלים שאינני מבין אותם, אבל הבחנתי בשלשה פרחים בתוך הרחם המסמנים את שלושת השלבים של האם בחייה. מי לידה  דרך נעוריה ועד לבגרותה...ואולי את אמך?

      זאת ראיתי  ממבט מרפרף   בשיר שמילותיו מסחררות את מחשבותיי ...ולציור המיוחד מחשבותיי מרוכזות  יותר משום שזו גם דרכי להביע את מילותיי.

      תודה.

        18/3/12 21:08:
      הצבעים ושילוב הגוונים מזכיר לי מאד את פרידה קאלו וזו אמורה להיות מחמאה.
        18/3/12 20:47:
      ציור מרשים ושיר מרשים, ואת הפירושים הפרטיים שלי אני שומרת (בהשתאות ובהשתהות) לעצמי.

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין